ברירה בפירות וירקות,ברירה בבגדים ובכלים ועוד

 

 

א. הקולף גרעינים בשבת, מותר לו לקלוף כמות הצריכה לו ולהניח הקלופים בצד כדי לאכול לאלתר מספר גרעינים בבת אחת או אחד אחד.

ב. אסור ליתן בשבת אוכל ופסולת לתוך מים, כדי שהפסולת תצוף מעל המים, ובכך האוכל יופרד מהפסולת, שיש לחוש בזה לאיסור בורר. (ילקו"י ד/ג שכה)

ג. מותר לכתחילה לשטוף פירות וירקות בשבת, כשעושה כן על דעת לאכול לאלתר, ואין לחוש בזה משום בורר. וכן המנהג. ואין צריך לומר שמותר להדיח הפירות כשהם נקיים, ואינו עושה כן אלא לשם זהירות מטעמי היגיינה, שבזה לכל הדעות יש להתיר.

ד. האוכל בשבת ענבים מן האשכול, יתלוש את הטובים שאותם הוא רוצה לאכול עכשיו, ואילו את אלה שאין בדעתו לאכול, כגון ענבים רקובים וכדו’, ישאיר באשכול ולא יתלשם.

 

 

ה. כשם שיש דין איסור ברירה בשני מיני אוכלים, כן יש איסור ברירה בכלים או בגדים או ספרים המעורבים זה בזה. ולכן כשרוצה לברור כלי או בגד או ספר מחבירו, יברור החפץ שהוא נצרך אליו, שנחשב לגבי השאר כאוכל מתוך פסולת, ובלבד שישתמש בו לאלתר.

ו. ומכל מקום מותר להסיר בשבת בגדים מעל קולב אף שאינו צריך להם, אלא שכוונתו להוציא את הבגד הפנימי שנמצא תחתיהם, ואין בזה משום בורר, שהרי אינו יכול להגיע לבגד שרוצה מבלי שיסיר תחילה את הבגדים שנמצאים עליו.

ז. מותר לברור בשבת סכינים כפות ומזלגות סמוך לסעודה, ולהכין מה שצריך לו. וכן יש להקל לברור סכינים כפות ומזלגות לאחר הסעודה, וליתנם כל אחד במקום המתאים להם, לצורך הסעודה שלאחר מכן, וכן נהגו רבים, והנח להם לישראל במנהגם. אך לאחר סעודה שלישית אסור לעשות כן. (ילקו"י ד/ג של)

ח. פתקאות שמסומנים בהם מספרים ושמות של המתנדבים בעליות לספר-תורה, ובעת שהעולה לספר תורה מנדב את תרומתו מוציאים את הפתק ובו שמו של התורם ומניחים לידו פתק נוסף שבו רשום סך של התרומה, איש על שמו, וכרטיסי המספרים צריכים לבררם כפי המספר הדרוש, העיקר לדינא שהמקילים בזה בשבת יש להם על מה שיסמוכו, ואין לחוש בזה לאיסור בורר. (ילקו"י ד/ג שלא)

ט. יש להתיר לשמש וגבאי בית הכנסת לסדר בשבת אחר התפילה את הסידורים והחומשים שהניחו הקהל בעזבם את בית הכנסת, ולמיין אותם כדי להניח כל ספר במקומו הראוי לו. (ילקו"י ד/ג שלג)

י. המוצא באשפה דברי קודש, כגון דפים של דברי קדושה, או רצועות תפילין וכדומה, מותר להוציאם מהאשפה, אף אם אינו מעיין בדפים כלל, מכיון שכל מטרתו כדי שדפים אלה לא ישארו בביזיון הוי כבורר לאלתר ושרי. ומכל מקום טוב להחמיר לקרוא מעט מהדפים אחר הוצאתם מהאשפה. (ילקו"י ד/ג שלג)

יא. חולה שיש בו סכנה שהרופא קבע שצריך לאכול בשר בשבת, ולא נמצא שם אלא בשר חי שאינו מבושל, אם יכול לאכול מהבשר בלי בישול, צריך להדיח את הבשר מהדם שעל פניו, ואין לחוש בזה לאיסור בורר במה שמסיר את הדם מעל פני הבשר.

יב. יש מי שאומר שאין לברך ברכת האילנות בשבת וביו"ט, שמא יתלוש מהאילן, וגם מחשש בורר, שעל פי דברי המקובלים על ידי ברכה זו מברר ניצוצי הקדושה מן הצומח. אך העיקר לדינא שאין לחוש לזה, ולא שייך איסור בורר בדבר רוחני כזה.

 

 

יג. הזורה בשבת ברחת לרוח כשיעור גרוגרת חייב. אחד הזורה תבואה או קטניות, ואחד הזורה סממנין וכיוצא בהם משאר גידולי קרקע. וכל זה כשזורה באופן שראוי לפרוח ברוח מצויה.

יד. מותר לשפוך מים לחצר המעורבת בשבת, ואין לחוש בזה לאיסור זורה [והיינו באופן שאין לחוש לאיסור משקה מים לזרעים]. וכן הרוקק בשבת והרוח מפזר את רוקו, העיקר לדינא שאין בזה איסור זורה. (ילקו"י ד/ג שלו)

טו. יש להתיר לפזר טבק הרחה לרוח בשבת, ואין לחוש בזה לאיסור זורה. וכן מותר להשליך לרוח עשב שקורין שנופ-טבק, בשבת, ואין לחוש לאיסור זורה.

טז. מותר לפצח גרעינים בשבת במקום שיש רוח, אף שהקליפות מתעופפות ברוח, ואין לחוש בזה לאיסור זורה. (ילקו"י ד/ג שלח)

יז. מותר להתיז בשבת ספריי המתפזר בחלל האויר, ואין לחוש בזה משום זורה. וכן מותר להשתמש בשבת בבקבוקי בושם, שעל-ידי לחיצה על הפקק שלהם מתפזר מהבושם לחלל האויר, ואין לחוש בזה לאיסור זורה או לאיסור מוליד ריחא. [אולם יש להחמיר שלא להתיז מהריח טוב על הבגדים, משום מוליד ריחא]. (ילקו"י ד/ג שלח)

יח. מותר להשתמש בשבת בריסוס "פליט" ושאר סמים נגד זבובים ויתושים, ואין לחוש בזה גם לאיסור זורה, ובלבד שלא יעשה כן כנגד הזבובים ממש אלא באויר. וכן צריך שישאיר חלון אחד פתוח כדי שהזבובים יוכלו לצאת משם. (ילקו"י ד/ג שלט)

 

 

יט. הסוחט בשבת זיתים לעשות מהם שמן או ענבים לעשות מהם יין חייב מן התורה משום מפרק, שהיא תולדה של מלאכת "דש" שהדש מפרק את התבואה מהקש והשבולים שבה.

כ. אסור מדברי סופרים לסחוט בשבת תותים או רימונים, שהואיל ומקצת בני אדם סוחטים אותם כזיתים וענבים לפיכך גזרו בהם שמא יבואו לסחוט זיתים וענבים.