דיני טוחן ולש בשבת,תיקוני מאכל בשבת

 

 

א. מותר לחתוך הירקות על דף עץ, אפילו אם ע"י הסכין נעשים חריצים בדף, ואפילו אם חותך את הירקות דק דק יש להקל כשעושה כן לצורך סעודה לאלתר.

ב. מי שחתך בצל וצנון ועגבניות דק דק שעה או שעתיים קודם הסעודה, אף-על-פי שבודאי לא טוב עשה בעמיו לעשות מעשה להקל נגד מרן השולחן ערוך שפסק, שהעושה כן חייב משום טוחן, אלא-אם-כן עושה על מנת לאכול לאלתר, מכל מקום אין הירקות נאסרים משום כך, ובדיעבד מותר לאוכלם. (ילקו"י ד/ג שצ)

ג. אם עשו סלט לצורך אותה סעודה ונשאר ממנו לסעודה אחרת, מותר לאכול מהסלט בשבת, הואיל ומחשבתו היתה להיתר, ומלאכת מחשבת אסרה תורה. ובלבד שלא יערים.

ד. מותר לפורר לחם בשבת, וכגון לפני התרנגולים, שאין טחינה אחר טחינה, והואיל וכבר נטחנה התבואה, ונעשית קמח, אלא שחזר וגיבלה ואפאה, אין בזה יותר דין טוחן. ויותר טוב לפורר לפניהם סמוך לאכילתם, וכמו שנתבאר לעיל, שלא נאסר טוחן באוכלים כשעושה לצורך אכילה לאלתר. (ילקו"י ד/ג שצ)

ה. אסור לחתוך ירקות דק דק ולהניחם לפני העופות בשבת, ואם עושה כן על מנת ליתן לפני העופות לאלתר, יש להקל. (ילקו"י ד/ג שצ)

ו. מותר לחתוך בסכין בשר מבושל או צלי דק דק, אפילו שלא לצורך סעודה לאלתר, הואיל ואין גידולו מן הארץ, ויש אומרים שאין טחינה אלא בגידולי קרקע, ובצירוף סברת הפוסקים שאין טחינה באוכלים הראויים כמות שהם, לכן יש להתיר. ואפילו מי שאינו יכול ללעסו בלי שיחתכנו מפני שהוא קשה, וע"י חתיכתו מתקנו לאכילה, מותר.

ז. ומטעם זה מותר לחתוך גבינה בסכין דק דק, או למעוך אותה במזלג, אפילו שלא לצורך סעודה לאלתר. (ילקו"י ד/ג שצא)

ח. אבל אסור לגרור גבינה במורג חרוץ בעל פיפיות, אפילו לצורך אכילה לאלתר, שלא התירו לטחון בכלי המיוחד לטחינה. (ילקו"י ד/ג שצא)

ט. לפיכך אסור גם כן לגרור גזר או צנון בפומפיה בשבת אפילו על דעת לאוכלם לאלתר. אולם מותר לקלף פירות וירקות במקלף המיוחד לכך. מותר להשתמש בשבת בסכין "מקצץ ביצים" שיש בו שורה של להבים המרוחקים זה מזה ומותקנים במסגרת, וע"י לחיצת הלהבים על הביצה, היא נחתכת לפרוסות דקות כמספר הלהבים. (ילקו"י ד/ג שצב)

י. מותר לדוך פלפלין בשבת אפילו הרבה ביחד, ובלבד שידוכם בקתא של הסכין, וגם בתוך קערה, ולא בתוך המכתשת. והטעם להיתר זה, לפי שעושה שני שינויים: א. שאינו כותשם במכתשת. ב. שאינו טוחנם ביד המכתשת (עלי). לפיכך מותר לכתחילה.

יא. מה שיש נוהגים לדוך אגוזים ותמרים ביחד בשבת עד שנעשים כגוש אחד, אף אם עושים כן על מנת לאכול לאלתר אין להקל בזה. (ילקו"י ד/ג שצג)

יב. אין כותשים מלח במדוך של עץ (וכל שכן במכתשת מתכת או אבן), אבל מרסק הוא את המלח ביד הסכין, וגם בתוך קערה, להצריך שני שינויים, וכנ"ל. וכן מותר לפורר את המלח בידיו. ודוקא במלח גס יש להחמיר להצריך שני שינויים, אבל מלח דק שנתבשל ונעשה פירורין מותר לחתכו בסכין דק דק, וכמו שחותך פת, ומכל מקום אסור לכותשו במכתשת. ודין סוכר כדין מלח הנ"ל. (ילקו"י ד/ג שצד)

יג. טבק הרחה שנתייבש ונעשה כעין רגבים מדובקים מותר לשוחקו ולפוררו בראשי אצבעותיו, שאין טחינה אחר טחינה. (ילקו"י ד/ג שצה)

יד. מותר לשפשף בשבת את בגדו מטיט שנפל על בגדו, ואף-על-פי שהטיט יבש וע"י שפשופו הוא מתפורר ונטחן עד אשר דק לעפר, אין בזה משום דין טוחן. ובלבד שלא ישפשף הבגד מבחוץ שנראה כמלבן הבגד, אלא משפשפו מבפנים.

טו. מותר לשחוק בראשי אצבעותיו שושנים והדסים יבשים, כדי להריח בהם מיד, וכדין אוכלים, שמותר לחותכן דק על מנת לאכול לאלתר. ויש חולקים. והמקילים יש להם על מה שיסמוכו.

טז. פלפלים שיש בהם ריח טוב, מותר לכתוב אותם בבגד, ואין לאסור בזה משום מולי ריחא, שכל שאינו מתכוין אף שהוא פסיק רישיה יש להתיר.

יז. מותר להטיל מי רגלים בשבת על גבי טיט או על גבי עפר תיחוח וחול, ואין לאסור בזה משום מגבל, והוא הדין שמותר למוהל לרקוק דם המציצה בשבת על גבי עפר בשבת, ואין בזה חשש גיבול, כיון דהוי פסיק רישא שלא ניחא ליה בדרבנן.

יח. מותר למעוך בננה בשיני המזלג, כמעשהו בחול, לצורך התינוק, על דעת להאכילו לאלתר, ואין צריך לעשות הריסוק בשינוי. (ילקו"י ד/ג תא)

יט. הסוקל בעת הצורך לטרוף ביצים בקערה בשבת, יש לו על מה שיסמוך, ואין לחוש משום שנראה כמי שרוצה לבשלם בקדרה. (ילקו"י ד/ג חב בהערה)

כ. מותר לעשות מיונז בשבת, דהיינו שמערבים ביצים ושמן וחרדל וסוכר וקצת מלח, אם עושים כל על דעת לאכול לאלתר באותה סעודה. ואין לחוש בזה משום לישה באופן שנזהר שלא לטרוף לערבם בכח. (ילקו"י ד/ג תב)

כא. בימי מלחמה שאין מה לאכול, ומוכרחים לבשל בשר בשבת, יש למלוח את הבשר קודם הבישול להוציא את דמו. (ילקו"י ד/ג תג)

כב. מותר למרוח בשבת חמאה או שאר ממרחים על פרוסת לחם, על מנת לאכול לאלתר, ואין לחוש בזה לאיסור ממרח. (ילקו"י ד/ג חד)