דין הנאה מחשמל המיוצר בשבת,מזגן בשבת ועוד

 

 

א. אם נשען על הקיר והוריד בגופו את כפתור החשמל, היאך ינהג, ראה לעיל סי’ שיח כ"ג, שם נאמר: מי שנשען על הקיר ומחוסר שימת-לב הוריד בגופו את כפתור החשמל והדליק את החשמל בשבת, יש אומרים שמותר לו ליהנות מאור החשמל שהודלק, אחר שלא התכוין כלל להדלקה. ויש אוסרים. והעיקר לדינא שאם אם אין לו אפשרות לקרוא בחדר אחר, יכול להקל ליהנות מהאור שבחדר זה. אבל אם הדליק את אור החשמל בטעות כפי הרגלו בימי החול, חשיב כשוגג ודינו כמבואר בסעיף ג’. 

ב. מנורה הנדלקת מאליה כשהחדר מחשיך, ראה לעיל עמוד תמו, סי’ שיח סעי’ כז. שם נאמר: מנורה הנדלקת מאליה כשהחדר מחשיך, ועבר ישראל וסגר את התריס או הוילון בשבת במזיד וגרם להדלקתה, אין ליהנות מאור זה בשבת, וכל דבר שלא היה יכול לעשותו בלי האור אין לעשותו בחדר זה. וגם אם עשה כן בשוגג יש לאסור ליהנות מהאור בשבת, שנראה חשיב כמעשה בידים, ולא כגרמא. אבל אם היה מתעסק, וכגון שלא ידע שסגירת התריס או הוילון גורמת להדלקת המנורה, אם אין לו חדר אחר ללמוד שם, יכול להקל ליהנות בשבת מהאור שהודלק. ולכתחילה רצוי שלא להשתמש כלל במנורה זו בשבת, שלא יבוא לידי מכשולים.

ג. מנורה הקבועה ברחובות שכאשר האדם מתקרב לידה היא נדלקת מאליה, לכתחילה יש להמתין עד שיעבור שם נכרי, ואז יעבור יחד עמו. ואם הוא בשעת בוקר מוקדמת, ואין לו דרך אחרת, יש שכתבו להקל לעבור משם, אף שע"י הליכתו גורם להדלקת המנורה. וצריך עיון למעשה. (ילקו"י ד/ה רטז)

ד. מכונות שנותנים בהם איזה מטבע, ויוצא מתוכם דבר מאכל, ראה לעיל סי’ רנב ס"ת. שם נאמר: מה שמצוי כיום, שמעמידים מכונות מיוחדות, שכל אחד יכול לתת שם איזה מטבעות, ועל ידי לחיצה על כפתור, באופן אוטומטי יוצא מתוכה איזה דבר מאכל או משקה, לפי ערך המטבע, ואין אף אדם עומד ליד המכונה, אם הוא בעיר שרובה יהודים יש לסגור את המכונה מערב שבת, על מנת שלא להכשיל את הקונים באיסורי שבת. ובעיר שרובה גויים, יש מתירים להפעיל את המכונה מערב שבת, ולתת לתוכה מאכל ומשקה, מאחר ואין שמו של הישראל על המכונה. ורק אם המכונה עומדת ברשות הישראל יש להחמיר.

ה. אם בישל במיקרו גל בשבת, מה דין האוכל, ראה לעיל סי’ שיח סעיף לו. שם נאמר: מי שעבר ובישל בשבת בשוגג במיקרו-גל [הפועל על-ידי שעון שהוכן מערב שבת], אף שיש אומרים שאין בזה איסור בישול אלא מדרבנן, שהרי אין המוצר מתבשל בגוף החימום, אלא מכח גלים אלקטרו-מגנטיים המכים על המוצר, מכל מקום יש להחמיר שלא ליהנות מהתבשיל שנתבשל שם בשבת, כדין המבשל בשבת על האש, או בתולדות האש. וכל שכן אם בישל במיקרו גל בצירוף גופי החימום שבו, דדינו ככל המבשל בשבת.

ו. אם עברו וכיבו את החשמל שבחדר בשבת, מותר לישן בחדר זה. (ילקו"י ד/ג עג)

ז. אם עברו והדליקו את ההסקה בשבת, כיצד ינהג, ראה לעיל סי’ שיח סעיף מח. שם נאמר: בית דירות שפועלת בו הסקה מרכזית לכל דיירי הבנין, ואחד מהדיירים שאינו שומר תורה ומצוות הדליק את ההסקה בשבת, יש אומרים שאין הדיירים צריכים לצאת מביתם כדי שלא ליהנות מחום ההסקה שהודלקה בשבת, ובפרט כשיש להם צער בדבר, או שיש חשש שהדבר יגרום להם חולי, וכדומה. [ונכון שיתן דעתו בפירוש שלא ליהנות מחום ההסקה].

 

 

 

 

ח. אם הפעילו את המזגן או המאוורר בשבת, אם מותר ליהנות, ע’ לעיל סי’ שיח סע’ סה. שם נאמר: אם הפעילו את המזגן בשבת במזיד, [שאין נדלקת מנורה עם הפעלתו], או שהדליקו את המאוורר, אסור ליהנות מהמזגן או מהמאוורר בשבת. ואם עשו כן בשוגג, אף שעשו איסור, מכל מקום מותר ליהנות בשבת מהמזגן או מהמאוורר, שיש לסמוך על דעת האחרונים הסוברים שאין בהולדת זרם איסור מן התורה, אלא מדרבנן. אבל אם יש מנורה הנדלקת עם הפעלת המזגן או המאוורר, [או במזגן עצמו, או בלוח החשמל הכללי], כיון שעבר על איסור תורה בהדלקת המנורה, אין ליהנות מהמזגן. ואף שאינו נהנה מהנורה, מכל מקום כיון שהוא פסיק רישיה, ולא היה יכול ליהנות מהמזגן בלי הדלקת המנורה, נראה להחמיר.

ט. אמירה לגוי בשבת לפתוח את המזגן כדי להקל מהחום, ראה לעיל סי’ רעו סעיף י’.

י. אסור להיכנס בשבת לחדר שמיד עם כניסת האדם לחדר נדלקת מנורה או המזגן. וראה לעיל עמוד תמו סעיף כו. שם נאמר: הדבר ברור שאסור להיכנס בשבת לחדר שמיד עם כניסת האדם לחדר נדלקת מנורת חשמל או מופעל בו מזגן, אף שאינו עושה מעשה בידים בהדלקת אור החשמל, מכל מקום הרי כניסתו גורמת להדלקה. ואם הוא כבר נמצא בחדר, ויציאתו תגרום לכיבוי אור החשמל או המזגן באופן אוטומטי, לכתחילה נכון שיקרא לגוי שיכנס לחדר, ואז יוכל לצאת מהחדר. ואף שיודע שהגוי יצא גם הוא אחר כך מהחדר והמנורה תיכבה, אין בכך כלום, אחר שאינו מצווה לו לצאת. ואם אין שם גוי המיקל לצאת מהחדר יש לו על מה שיסמוך, בפרט אם עושה כן לצורך עונג שבת, או כדי להתפלל בציבור וכדומה, משום דהוי פסיק רישיה דלא איכפת ליה בדרבנן. [ואם ניחא ליה בכיבוי האור או המזגן יקרא לנכרי כנזכר].

יא. חדר שיש בו מזגן חשמלי או הסקה חשמלית הפועלים ע"י טרמוסטאט קבוע, אם מותר לפתוח החלון, ראה שם בהערה. שם נאמר: הרוצה להחמיר על עצמו שלא ליהנות מחום ההסקה בשבת באופן הנ"ל, רשאי לפתוח את החלון כדי שלא יהנה מחום ההסקה, אף אם ההסקה פועלת על ידי טרמוסטאט, ופתיחת דלת או חלון וכניסת אויר קר לבית גורמת למפוח שבטרמוסטאט לחבר את המעגל החשמלי, היוצר שדה מגנטי שפותח או סוגר את ברז הגז.

יב. במקום שעם כניסת האדם לחדר נדלקת המנורה, או מופעל המזגן, ונכנס אדם לחדר אם מותר לו לצאת, ראה לעיל עמוד תמו סעיף כה. שם נאמר: מה שמצוי כיום בכמה בתי מלון, שעם כניסת האדם לחדר נדלקת המנורה שבחדר, או מופעל המזגן בחדר, ונכנס אדם לחדר זה בשבת וגרם בכניסתו להדלקת החשמל או להפעלת המזגן בשבת, ולא ידע שכניסתו גורמת להדלקה, אם אין לו אפשרות לשהות בחדר אחר, יכול להקל לשהות בחדר זה אף שנהנה מהמזגן, ויכול גם להקל לקרוא לאור חשמל זה, אחר שלא התכוין כלל למלאכה. ואם ידע שכניסתו לחדר זה גורמת להדלקה, ונכנס לחדר במזיד למרות ידיעתו זו, אסור לו ליהנות מהמזגן או מהאור שבחדר זה בשבת. וגם אם עשה כן בשוגג, [ולא היה מתעסק] יש לאסור ליהנות מהאור שבחדר ובמזגן שאין בו מנורה אין צריך להחמיר. [ואם יציאתו תגרום לכיבוי ראה בסעיף הבא].

יג. הדבר ברור שאסור ללכת לבית הכנסת בשבת בעגלת נכים המופעלת על ידי בטרייה.

יד. מכשיר שמיעה הפועל על ידי בטרייה, מותר להשתמש בו בשבת, ויפעילו מער"ש.

טו. אם כיון מערב שבת את השעון שבת לכבות בשעה מסויימת, ונמלך להשאירו דולק עד שעה מאוחרת, כיצד הדין, ראה בילקו"י שבת ג’ סימן שיח הערה כה.

טז. אין לעמוד על גבי מאזניים כדי לראות את המשקל, וראה לעיל עמוד תז סעיף עה. שם נאמר: אסור לשקול בשבת, בין בכלי העשוי למשקל בין בכל דבר אחר. וכן אסור לאדם לשקול את עצמו או את אחרים בשבת, וכל שכן שאסור לעשות כן במאזניים חשמליים.

 

 

 

 

יז. שביתה בשביעי ממלאכה מצות עשה היא, שנאמר (שמות כג, יב): וביום השביעי תשבות. וכל העושה בו מלאכה ביטל מצות עשה לשבות ממלאכה ביום השבת. ועבר על לא תעשה שנאמר (שמות כ’ י’): לא תעשה כל מלאכה. ומה הוא חייב על עשיית מלאכה, בזמן שבית המקדש קיים אם עשה ברצונו בזדון חייב כרת, ואם היו שם עדים והתראה נסקל. ואם עשה בשוגג חייב קרבן חטאת קבועה. ועל דברים האסורין משום שבות יש מהן שלוקין עליהן מכת מרדות, ויש מהן שאסור לכתחילה בלבד ואין לוקין עליהן כלל. (ילקו"י ד/ה רכב)

יח. לא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת. לפיכך העושה מלאכה האסורה בשבת שלא כדרך עשייתה בחול, אלא בשינוי וכלאחר יד, אינו חייב מן התורה, אלא מדרבנן. ולכן הכותב כלאחר יד, ברגלו בפיו ובמרפקו, פטור. וכן כל כיוצא בזה במלאכות שבת. (ילקו"י ד/ה רכב)

יט. נתכוין לעשות דבר המותר ועשה דבר אחר [האסור], כגון שנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר, אינו חייב כלום. ויש אומרים שמתעסק בשבת אינו חשיב כלל כמעשה עבירה, ופטור ומותר לגמרי. ויש חולקים וסוברים שעל כל פנים חשיב כמעשה עבירה, רק שפטור מעבירה. ונפקא מינה לענין הנאה ממלאכת מתעסק בשבת. (ילקו"י ד/ה רכב)

 

 

 

 

כ. דברים המותרים לעשותן בשבת, ובשעת עשייתן אפשר שתיעשה בגללן מלאכה, ואפשר שלא תיעשה, אם לא נתכוין לאותה מלאכה, הרי זה מותר. כיצד, גורר אדם מטה וכסא וספסל, וכיוצא בהן, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ בקרקע בשעת גרירתן. וכן מהלך אדם על גבי עשבים בשבת, ובלבד שלא יתכוין לתולשן. (ילקו"י ד/ה רכד)