תורה ו-המשך

וזה פירוש: אמר רבה בר בר חנה: זימנא חדא הוה אזלינן במדברא, וחזינן הני אווזי דשמיטן גדפייהו משמנייהו, וקא נגדי נחלי דמשחא מתותייהו. ואמינא להו: אית לי מינייכו חולקא לעלמא דאתי. חדא דליא לי אטמא, וחדא דליא לי גדפא. כי אתאי לקמיה דרבי אלעזר, אמר לי: עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין:

 

פירוש רשב"ם: דשמיטין גדפייהו – נפלו נוצה שלהם מרוב שומן. דליא לי גדפא – הגביה לי הכנף. רמז: זהו חלקך לעתיד לבוא. ליתן עליהם את הדין – שבחטאתם מתעכב משיח ויש להם צער בעלי חיים לאותן אווזין מחמת שומנן:

 

שהלך לחקור במידה הטובה של ענוה, שאדם משים עצמו כמדבר לדוש, שהכל דשין עליו. וראה חכמים, וזה בחינת אווזי כמו שאמרו חז"ל (ברכות נ"ז.): הרואה אווז בחלום יצפה לחכמה. דשמיטן גדפייהו – פרש רשב"ם: נוצות. זה בחינת מחלוקת ובזיונות, כמו שכתוב (דברים כ"ח): כי ינצו אנשים, היינו שאין משגיחין על מחלוקת ובזיונות שמבזין אותן, ושומעים חרפתן ואינם משיבים. ועל שם השתיקה נקראים חכמים, כי (אבות פ"ג): סיג לחכמה שתיקה – [כי השתיקה היא בחינת כתר]. וזה לשון דשמיטין, כמו שכתוב (דברים ט"ו): שמוט כל בעל משה ידו, היינו שלא יתבע עלבונו. וזה פירוש משמנייהו – מלשון שמנת עבית, (כלומר מחמת שאוחזין עצמן בבחינת מהשתיקה כנ"ל (דברים ל"ב) שמנת עבית, היינו בשביל זה שומעין חרפתן ואינם משיבים, כי זה עושים בשביל תשובה על עוונותם, ככתוב (שם): וישמן ישורון (בחינת השמן לב וכו’, ואזניו וכו’, פן יראה וכו’ שהתשובה צריך להיות בשלשה תנאים. ונגדי נחלי דמשחא מתחותייהו – היינו על ידי השתיקה, זוכין לכבוד אלקי, שהוא בחינת שמן, ככתוב (תהלים מ"ה): אהבת צדק ותשנא רשע על כן משחך. וזה בחינת (שם כ"ד): מלך הכבוד. ואמינא להו אית לי מינייכו חולקא לעלמא דאתי חדא דליא לי אטמא – זה בחינת: והארץ הדום רגלי, בחינת נקודה התחתונה כנ"ל. וחדא דליא לי כנף – זה בחינת כסא, ככתוב (ישעיה ל’): ולא יכנף עוד מוריך, זה בחינת נקודה העליונה. היינו שהראו לרבה בר בר חנה שגם הוא זכה לאלו הבחינות. אמר ר’ אלעזר עתידין ישראל ליתן עליהם את הדין, כי ישראל נקראים אדם, וקודשא-בריך-הוא וישראל כולא חד. וישראל שהם בחינת אדם, ישבו על הכסא, כמו שכתוב: ועל הכסא דמות כמראה אדם. וישראל יתנו דין לכל באי עולם, היינו הם ישפטו בעצמן כל הדינין:

 

ז

 

וזה פירוש (תהלים מ"ז): ידבר עמים תחתינו ולאומים תחת רגלינו – זה בחינת חיריק, נקודה התחתונה של אלף, שהוא בחינת: ותחת רגליו, בחינת: והארץ הדום רגלי. יבחר לנו את נחלתינו – זה בחינת משה, בחינת נקודה העליונה של האלף, בחינת: וממעל לרקיע דמות כסא, וכסאו כשמש, פני משה כפני חמה, כמאמר חז"ל (זבחים קי"ט.): ר’ שמעון אוסר נחלה – זו שילה, שילה – דא משה (זוהר בראשית כ"ח : ובתיקון כ"א). את גאון יעקב – זה בחינת וא"ו שבתוך אלף, בחינת אהל, בחינת אור, שמשה מאיר ליהושע. ככתוב (בראשית כ"ה): ויעקב איש תם יושב אהלים:

 

וזה בחינת (סנהדרין כ’): שלשה דברים שנצטוו ישראל, שיכלו זרעו של עמלק, זה בחינת: ידבר עמים תחתינו. ולמנות להם מלך, זה בחינת: גאון יעקב, בחינת (במדבר כ"ד): דרך כוכב מיעקב, בחינת מלך. ולבנות להם בית הבחירה, זה בחינת משה, בחינת דעת, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ל"ג.): מי שיש לו דיעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו. וזה בחינת: יבחר לנו את נחלתינו:

 

 

וזה פירוש: ויאמר ה’ אל משה קרא את יהושע. משה, הוא נקודה העליונה. ויהושע, הוא נקודה התחתונה. והתיצבו באהל – זה בחינת הרקיע, בחינת הוא"ו שבתוך האל"ף. ואצוונו – כי משה היה צריך אז למסור הכל ליהושע, ואין שלטון ביום המות (קהלת ח’), כי בשעת הסתלקות הצדיק אין לו שליטה וכח להאיר ליהושע, ע"כ דייק ואצוונו – אני בעצמי, כי חזרה הממשלה להקב"ה:

 

וכלל כל העניין כלול בתמונת אל"ף, שהוא נקודה העליונה, ונקודה התחתונה – ווא"ו ודוק מאד. והוא ענין שאמרו חז"ל, שקודם כניסת ישראל לארץ, הוזהרו לקיים שלוש מצוות, להכרית זרעו של עמלק, ולבנות להם בית הבחירה, ולמנות מלך. להכרית זרעו של עמלק, היא בחינת יהושע, נקודה התחתונה. כי עיקר מחיית עמלק תלוי ביהושע, ככתוב (שמות י"ז): צא הלחם בעמלק, וכמבואר בזוהר הענין (בשלח ס"ה ע"ב). ולמנות בית הבחירה, הוא בחינת משה, נקודה העליונה, כי מי שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו, ומשה הוא בחינת הדעת. ולמנות מלך, הוא בחינת רקיע, הוא"ו שבתוך האל"ף, ככתוב: דרך כוכב מיעקב, שקאי על שיקום מלך מיעקב, ודרך כוכב הוא בחינת רקיע שיש בו כוכבים ומזלות. והיינו מיעקב, כי יעקב איש תם יושב אוהלים, בחינת רקיע, ככתוב: וימתחם כאהל, כמבואר בזוהר, שיעקב הוא בחינת וא"ו. כי ג’ מצוות אלו, הם בחינת תשובה, והבן.

 

 

וזה סוד כוונות אלול. שמעתי קצת כטיפה מן הים. עיין שם הכוונות של אלול, מבואר שם שכלל כוונות אלול הוא, "הנותן בים דרך" – שצריכין להאיר בחינת דרך בים וכו’, וזה הדרך הוא בחינת שתי פעמים השם יב"ק כי שתי יב"ק עולה דרך. וזה נמשך מבחינת שני שמות, שהם קס"א ס"ג, כי אלו ב’ שמות קס"א ס"ג, הם עולים בגימטריא שתי פעמים יב"ק שהוא בגימטריא דרך כנ"ל. וצריך לכווין שם קס"א בסגול, ושם ס"ג בחיריק. וסגול דקס"א, וחיריק דס"ג, הם עולים תי"ו. כי שם קס"א, הוא שם אקי"ק במלואו כזה: אל"ף ק"י יו"ד ק"י, שהם יו"ד אותיות וכל אחת נקודה בסגול, וסגול הוא שלוש נקודות, ועל כן הוא עולה שלושים. ועל כן יו"ד פעמים סגול, עולה שי"ן. וס"ג הם יו"ד אותיות של מילוי הוי"ה, יוד קי ואו קי, וכל אחת נקודה בחיריק, עולה ק’. ושניהם חיריק דס"ג וסגול דקס"א, עולים יחד תי"ו, בגימטריה פשוטה. ואז על ידי כל בחינות הנ"ל, הימין פשוטה לקבל תשובתו. כי ימין במלואו, עולה דרך עם הג’ אותיות, שהוא שתי פעמים יב"ק וכו’ ע"ש. כל זה מבואר מתוך כוונת אלול:

ועתה בוא וראה והבן, איך כל הכוונות הנ"ל מרומזים ונעלמים בדרך נפלא ונורא מאוד, בתוך התורה הנ"ל. כי מבואר שם, שמי שרוצה לעשות תשובה, צריך שיהיה לו שני בקיאות, היינו בקי ברצוא בקי בשוב, שהוא בחינת עייל ונפיק, בחינת: אם אסק שמים שם אתה, שהוא בחינת בקי ברצוא, ואציעה שאול הנך שהוא בחינת בקי בשוב וכו’, כמבואר לעיל ע"ש. והפירוש הפשוט הוא, שמי שרוצה לילך בדרכי התשובה צריך לחגור מתניו, שיתחזק עצמו בדרכי ה’ תמיד, בין בעליה בין בירידה, שהם בחינת: אם אסק שמים ואציעה שאול וכו’, היינו בין שיזכה לאיזה עליה לאיזה מדריגה גדולה, אעפ"כ אל יעמוד שם, ולא יסתפק עצמו בזה, רק צריך שיהיה בקי בזה מאד, לידע ולהאמין שהוא צריך ללכת יותר ויותר וכו’, שזהו בחינת בקי ברצוא, בבחינת עייל, שהוא בחינת אם אסק שמים שם אתה.