תורה ה-המשך

ג

 

ועיקר השמחה הוא בלב, כמו שכתוב (תהלים ד’): נתת שמחה בלבי. ואי אפשר ללב לשמוח, אלא עד שיסיר עקמימיות שבלבו, שיהא לו ישרות לב. ואז יזכה לשמחה, כמו שכתוב (שם צ"ז): ולישרי לב שמחה. ועקמימיות שבלב מפשיטין ע"י רעמים, כמו שאמרו חז"ל (ברכות נ"ט.): לא נבראו רעמים אלא לפשט עקמימיות שבלב. ורעמים הוא בחינת קול, שאדם מוציא בכח בתפילתו, ומזה נעשה רעמים. כי איתא בזוהר (פינחס רל"ה :): כד קלא נפיק ואערא בעבי מיטרא, אישתמע קלא לבירייתא ודא אינון רעמים. ועיקר הרעמים הם מגבורות, כמו שכתוב (איוב כ"ו): ורעם גבורותיו מי יתבונן. ובשביל זה אנו מברכין שכחו וגבורתו וכו’. והגבורות הם בחינת כח וגבורה, שאדם מוציא את הקול בכח גדול, והקול הזה פוגע בעבי מיטרא, היינו בחינת מוחין, שמשם יורדין טיפין טיפין. כמו שכתוב בזוהר (פינחם דף רל"ה ע"ב): באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, מן ליבונא דמוחא. וכשפוגע בעבי מיטרא, אזי אישתמע קלא לבירייתא. היינו בחינת רעמים. וזהו (תהלים ע"ז): קול רעמך בגלגל, היינו בגלגלתא דמוחא, כד אערא בגלגלתא דמוחא, נעשה מהקול רעמים, ונשמע לבירייתא. וזה (שם מ"ט): פי ידבר חכמות, היינו הדיבור היוצא מפי, פוגע בחוכמה, היינו בגלגלתא דמוחא. ועל ידי זה: והגות לבי וכו’. היינו, שנתעורר ע"י זה הרעם, נתעורר הלב, כמו שאמרו: קול מעורר הכוונה.

 

וזה שאמרו חז"ל (ברכות ו’ ע"ב): מי שיש בו יראת שמים דבריו נשמעין. כי מי שיש בו יראה, קולו נעשה רעמים. כי רעם מסטרא דיצחק, כמו שכתוב: ורעם גבורותיו, וע"י זה דבריו נשמעין, היינו משתמע קלא לבירייתא, כי תמן תליא שמיעה. כמו שכתוב (חבקוק ג’): ה’ שמעתי שמעך יראתי. וזה פירוש (תהלים ק"ג): גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו, איתא בזוהר (לך ד’ צ’.): זכיין למשמע קלין מלעילא. היינו ע"י הגבורות נעשה רעמים, וע"י זה הלב שומע, והיינו: והגות לבי תבונות, וכמו שכתוב (מלכים א’ ג’): ונתת לעבדך לב שומע. וגם דבריו נשמעין לבירייתא, וזהו לשמוע בקול דברו.

 

וזה בחינת קול השופר, דא שופר של אַיִל – אֵילוֹ של יצחק, בחינת ורעם גבורותיו. וזהו (תהלים פ"ט): אשרי העם יודעי תרועה – יודעי דייקא, שיפגע הקול במוח, בחינות עבי מיטרא, ויהיה בבחינת רעמים. ומי ששומע תקיעת שופר מאיש ירא וחרד, בודאי לא ידאג כל השנה מרעמים, כמו שכתוב: בקולות וברקים עליהם נגלית, ובקול שופר עליהם הופעת – שבקול השופר, הופיע עליהם מקולות וברקים:

 

ד

 

אבל צריך לפנות את המוחין מחוכמות חיצוניות, וממחשבות זרות. מחמץ, שלא יחמיץ את חוכמתו בחוכמות חיצוניות ובתאוות, כדי כשיוציא את הקול ויפגע במוחו, יתעבד ממנו רעם, אבל כשגלגלתא דמוחא אטום בטומאה כמו שכתוב (ויקרא י"א): ונטמתם בם, אזי אין קולו נשמע. גם ישמור יראתו, שממנו תוצאות הקול, כמו שכתוב: ורעם גבורותיו, שלא יהיה לו יראה חיצונית. וזה (אבות פ"ג): אם אין חוכמה אין יראה, אם אין יראה אין חוכמה. וזהו (שבת נ"ו: ובסנהדרין כ"א:) ירד גבריאל ונעץ קנה בים. פירוש, מהשתלשלות הגבורות, היינו יראה חיצונית, נעץ קנה בים החוכמה. קנה, דא בחינת קול היוצא מהקנה, היינו ע"י השתלשלות הגבורות, שהיא בחינת סוספיתא דדהבא – יראה חיצוֹניוּת, נשאר הקול נעוץ באטימת השכל, ולא ישתמע לבירייתא:

 

ועיקר – לשמור מוחו שלא יחמיץ. וזהו (תהלים מ"ח): גער חַיַּת קנה, כדאיתא בזוהר (פנחס רנ"ב): קנה חי"ת (ח) תשבר ותעשה ממנה ה"א (ה), ותעשה מאותיות חמץ מצה. היינו שלא תחמיץ חוכמתך. וזהו לשון גער, לשון מריבה. כי מצה לשון מריבה. דצדיקייא עבדין מצותא בסיטרין אוחרנין, דלא יתקריבו למשכנא דקדושה. היינו, כשתשמור את חוכמתך שלא יכנס בו חוכמות חיצוניות, שלא תהרהר בהרהורים רעים, שהם בחינת קנה דסיטרא אחרא, כנגד קנה חוכמה קנה בינה דקדושה, ע"י זה תנצל מבחינת חמץ, שהיא סטרא דמותא. כדאיתא: מחמצת, תמן סיטרא דמותא. ותאמין כי כל מצותא ומריבה, שיש בין הצדיקים השלימים, אין זה, אלא כדי שיגרשו סיטרין אוחרנין. וזה פירוש (משלי ט"ו): אוזן שמעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין – לשון תלונה ומריבה. כשאתה שומע מריבות שבין הצדיקים, תדע, שזה משמיעין אותך תוכחה, על שפגמת בטיפי מוחך.