תורה טז-רבי יוחנן-תורה יז ויהי

פירוש רשב"ם:  ונפיץ – ושפך. אוסיא – נחיריו. מברי דסורא נהרות שבסוריא.

 

וחזינא האי כוורא, שהוא הצדיק, המכונה בשם דג כידוע. דאפיק רישיה ממיא, ודמיא עיניה כתרי סיהרי, ונפוץ מיא מתרי אוסיא, כתרי מברי דסורא – כי אי אפשר לצדיק להיות מחשבתו משוטט תמיד בחכמות עליונות, כי לפעמים צריך לצאת לחוץ לעסוק בדברי העולם, כמו שאמרו חז"ל (מנחות צ"ט): פעמים ביטולה של תורה זו היא קיומה. וכד אפיק רישא ממיא, היינו כד מפיק את עצמו מחכמות עליונות. אזי: ודמיא עיניה כתרי סיהרי – כי פקיחת עיניים מכונים ע"ש החכמה, כמו שכתוב (בראשית ג’): ותפקחנה עיני שניהם. וכשעוסק בחכמתו, אזי עיניו בבחינת שמש, וכשמסלק את עצמו מחכמה עליונה, הוה זה כמו ביאת שמש, וכשבא השמש, אזי נשתארים עיניו בבחינת סיהרי, כי סיהרא אין מאירה אלא כד נסתלק השמש. וזה בחינת: ועינינו מאירות כשמש וכירח, לפעמים מאירות כשמש, כד אנחנו דביקים בחכמה. ולפעמים מאירות כירח, כד מסלקין את עצמנו מלשוטט בחכמה. ונפיץ מיא מתרי אוסיא – הם בחינת תרין משיחין , שאליהם העכו"ם ידרשו וימשכו את עצמם אליהם, כמו שכתוב (ישעיה ב’): ונהרו אליו כל הגוים. וזה תרי נהרות דסורא, סורא, זה בחינות עכו"ם, על שם עבודה זרה, כמו שכתוב (שמות ל"ב): סרו מהר מן הדרך. והם נכללים בשתי אומות: עשו וישמעאל. וע"י אלו תרין משיחין, שהם תרי אוסיא, בחינת (איכה ד’): רוח אפינו משיח ה’, על ידם יגאלו וימשכו כנהרות אצלם ללמוד דבר ה’. ותרין אומין, עשו וישמעאל, אינון תרי עננין דמכסין על העיינין, שאין יכולין להאיר תמיד בבחינת שמש. ובשביל זה צריך הצדיק לבטל את דביקותו, כדי שלא יתגברו האומין עשו וישמעאל על עיניו, ויתבטל ח"ו חכמתו לגמרי. אבל ע"י תרין משיחין שיפוצו מעיינותיהם חוצה, ויהפך לכולם שפה ברורה, אז יתקיים (ישעיה ל): והיה אור הלבנה כאור החמה, ואז לא יצטרך לבטל מדביקותו (מסימן ט"ו ע"כ לשון רבינו ז"ל):

 

 

 

א

 

כי יראה ואהבה אי אפשר לקבל, כי אם ע"י צדיקי הדור, כי הצדיק הדור הוא המגלה היראה והאהבה:

 

כי הצדיק מבקש ומחפש תמיד לגלות הרצונות של השם יתברך, כי יש בכל דבר רצון השם יתברך, הן בכלל הבריאה, דהיינו מה שהשם יתברך רצה לברוא את העולם בכלל, וכן בפרטי הבריאה, בכל דבר ודבר בפרט, יש רצון השם יתברך. דהיינו שהשם יתברך רצה, שזה הדבר יהיה כך: בתמונה הזאת, ובכח הזה ובטבע הזאת, ודבר אחר יש לו תמונה אחרת, וכח אחר, וטבע והנהגה אחרת. והצדיק מחפש ומבקש תמיד אחר אלו הרצונות, להשיג ולידע רצון השם יתברך בכל דבר, כגון: מפני מה היה רצון השם יתברך, שהארי יהיה לו כח וגבורה כזו, ובזו התמונה, ובזאת הטבע וההנהגה שיש לארי. ולהיפך, יתוש קטן, הוא חלש כח מאד, ויש לו טבע ותמונה והנהגה אחרת. וכן בפרטי פרטיות, כגון בהאריה בעצמו: מפני מה זה האבר של האריה צורתו כך, ויש לו כח וטבע כזאת. ואבר אחר, יש לו צורה אחרת, וכח וטבע והנהגה אחרת. וכן בשאר כל הברואים שבעולם – דומם צומח חי מדבר – שבכולם יש שינויים רבים לאין מספר בין כל אחד לחבירו, וכן בכל אחד ואחד בעצמו, יש בו שינויים רבים בפרטי פרטיותו בין כל אבר ואבר. וכיוצא בזה, בעשבים ואילנות ושאר פרטי הבריאה, שבכולם יש שינויים רבים מאד, בתמונותיהם ובכוחותיהם והנהגותיהם. והכל היה מחמת רצון הבורא יתברך שמו, שרצה שזה יהיה כך, וזה כך. והצדיק מחפש תמיד אחר אלו הרצונות, ומשיג ומוצא אותם, ע"י ההתפארות שמוצא בישראל בכלל ובפרט, ובפרטי פרטיות.