תורה נט – המשך

 

 

וזהו ונתתי להם בביתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות (ישעיה נ"ו). יד ושם דייקא, בזכות שמירת שבתותי הנ"ל, היינו עיגולא ורבוע הנ"ל. יד, בחינת רבוע, בחינת משפט הנ"ל, בבחינת (דברים ל"ב): ותאחז במשפט ידי. שם, זה בחינת עיגולא, בבחינת (תהלים כ"ג): ינחני במעגלי צדק למען שמו. ויד, היינו שיהיה לו כח להעמיד תלמידים הגונים, ולהמשיך בהם רוח חכמה, כמו שכתוב (דברים ל"ד): ויהושע בן נון מלא רוח חכמה, כי סמך משה ידיו עליו. וכח הזה יהיה לו מבית ה’, שמעיין החכמה יוצא מבית ה’ (יואל ד’), כי בחכמה יבנה בית (משלי כ"ד). ושם, היינו שיזכה לשם טוב, שכל הנפשות יתאוו תאוה להיות נשרשים בשמו, כי השם הוא הנפש, בבחינת (בראשית ב’): נפש חיה הוא שמו, ויתאוו להיות נשרשים בנפשו, בחינת (ישעיה כ"ו): לשמך ולזכרך האות נפש.

 

ולשם הזה יזכו מחמת בחינת חומה, וזה בחינת חומה, בחינת מאריך אף, שיכבוש כעסו. כי עשירות וכבישת כעס – בחינה אחת, ונקראים חומה, כי מי שהוא מקלקל חומה של עשירות, ולוקח לעצמו כעס וחימה, ומחומה עושה חימה, כי שניהם מסטרא דשמאלא, כמו שכתוב (ירמיה א’): מצפון תפתח הרעה, וכתיב (איוב ל"ז): מצפון זהב יאתה, ועשירות היא חומה, כמו שכתוב (משלי י"ח): הון עשיר קרית עוזו וכחומה נשגבה במשכיתו, ובכעס כתיב (שם כ"ה): עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו. וכשנמשך לאיש עשירות, אזי יש לו חומה, והחומה של עשירות מעצור לכעסו. ולפעמים כשמתגבר בכעסו ומקלקל החומה של עשירות, נמצא שהכעס מזיק לעשירות, וכשהיצר מסית לאדם שיכעס, ידע שבזאת השעה ישפיעו לו מלמעלה איזה סך ממון, והיצר רוצה לקלקל זאת ההשפעה.

 

ועיקר שמירת השם, שמירת הנפש, אינו אלא שישמור מכעס, כי הכעס פוגם בנפשו, בבחינת (איוב י"ח): טורף נפשו באפו. אבל כששומר את עצמו מכעס ומגדיל החומה של עשירות, ובזה מגדיל נפשו ושמו, אזי כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו, כי כל הנפשות שרשם בעשירות, בבחינת (דברים כ"ד): ואליו הוא נושא את נפשו. בשביל זה, הגוזל ממון ישראל כאילו גוזל את נפשו (ב"ק קי"ט), בבחינת (משלי כ"ב): וקבע את קובעיהם נפש. בשביל זה הכל תאבים לקרב את עצמו לעשיר, בי שם שורש נפשם.

 

נמצא, זה שזכה להעמיד תלמידים חכמים, וזכה שיכללו בנפשו נפשות של רבים, בודאי זה טוב מבנים ובנות, כי בנים ובנות הם מועטים, ואלו הם מרובים, וכולם מקבלים חיות ממנו, וכאלו ילדם. וזה פירוש (בראשית י"ב): ואברכך ואגדלה שמך, ופרש רש"י: ואברכך – בממון, כי עיקר גידול השם והנפש הוא ע"י עשירות כנ"ל. וכל זה נעשה ע"י כסא ומשפט הנ"ל, כי ע"י שמכלכל דבריו במשפט, על ידי זה יכול ללמד לתלמידים חכמתו, ולא יזיק להם, כי עיקר הלימוד תלוי בזה, שיכלכל דבריו במשפט, כמו שכתוב (אבות פ"א): חכמים הזהרו בדבריכם וכו’, וישתו התלמידים הבאים וכו’. וע"י הכבוד שנתגדל, על ידי זה נתגדל נפש המגדל את הכבוד, כי הנפש בכבוד, בבחינת (בראשית מ"ט): בסודם אל תבוא נפשי וכו’. וכשנתגדל שמו ונפשו, על ידי זה כל הנפשות תאבים להכלל בנפשו ובשמו הנ"ל.

 

וזה פירוש (משלי י"ט): בית והון נחלת אבות. בית והון, זה בחינת: בביתי ובחומותי וכו’. זה הכח מקבל מאבות, שהאבות היו מגיירים גרים, כמו שכתוב גבי אברהם (בראשית י"ב): ואת הנפש אשר עשו, וכתיב (שם ל"א): וישב יעקב בארץ מגורי אביו, ואיתא במדרש (בראשית פ’ פ"ד): מלמד שיצחק גייר גרים, וזה: מגורי אביו, וכתוב ביעקב (שם ל"ה): ויאמר יעקב אל ביתו ולאשר עמו, היינו הגרים, הסירו את אלקי הנכר:

 

ו

 

ודע, שיש כמה רשעים שאסור לקרבם תחת כנפי עבודתו, כי הם מורידים את המקרבם ממדרגתו, כמו שמצינו גבי משה, שקירב את הערב רב, ואח"כ על ידי זה אמר לו הקב"ה: לך רד כי שחת עמך (שמות ל"ב). ואין כח במשפט הנ"ל להכניע הרע שלהם. וכשאין משפט, אזי בא קלקול גדול, הן במלאכים הנעשים ע"י משפט הנ"ל, הן בעיגולא ורבוע הנ"ל. וזה פירוש (שבת ל"א): מפני מה עיניהם של תרמודיים טרוטות? תרמוד, זה בחינת רשעים שאין מקבלין גרים מהם (כמו שאמרו רז"ל (יבמות ט"ז): אין מקבלין גרים מן התרמודיין), וכל המקרבם עיניהם טרוטות – זה בחינת קלקול שבת. שין – תלת גוונא דעינא. בת – בת עין (תקונא שבעין). בחינת קלקול החומה ובית הנ"ל, שהם בחינת עיניים, כי עין על שם החכמה נאמר, כמו שכתוב (בראשית ג’): ותפקחנה עיני שניהם, ועל הנפש נאמר (קהלת ו’): טוב מראה עיניים מהלך נפש.

 

וזה בחינת פגם הכעס, בחינת (תהלים ו’): עששה מכעס עיני, וזה בחינת עשירות, בחינת (קהלת ה’): ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כישרון לבעליה כי אם ראות עיניו. ושאלו את הלל הנשיא: מפני מה עיניהם טרוטות – היינו מקולקלין כל הבחינות עיינין הנ"ל, כשמקרבין את שאינן ראוין לקרבן, כגון התרמודיים. והשיב הלל: מפני שדרין בין החולות, היינו שאלו הרשעים הצלחתן כ"כ חזק, עד שאין יכולת בכח המשפט להכניע רשעתן. וזה (תהלים י’): יחילו דרכיו בכל עת, מרום משפטיך מנגדו. וזה בין החולות, בחינת יחילו, בחינת הצלחתן, עד שאין משפט כנגדם. וזה ידוע שצריך משפט כנ"ל, ומחמת שמרום משפט מנגדם, על ידי זה בחינת העיינין בקלקול:

 

(ע"כ לשון רבינו ז"ל).

 

(תלת נפקין מחד שבסימן נ"ח, וזאת התורה של היכל הקודש, שניהם נאמרו כאחד בתורה אחת על פסוק: אשרי העם יודעי תרועה, אך אח"כ, כשכתבם, חלקם לשני תורות, וכשקבלתי מאיתו תורות אלו בכתב, אמר לי: חלקתים לשניים. והבנתי, שהיה לו כוונה בזה, וה’ יודע כוונתו):