תורה נה – המשך

ו – המשך

 

גם צריך לתקן בתפילתו, בחינת שלש קולות, בחינת (קהלת ה’): קול כסיל ברוב דברים, ובחינת (שמות ל"ב): קול ענות אנכי שומע, ובחינת קול, בחינת (תהלים מ"ד): כל היום כלימתי נגדי וכו’ מקול מחרף ומגדף, וזהו בחינת עץ ארז ואזוב ושני תולעת, הנאמר בפרה:

 

ארז זה בחינת קול כסיל ברוב דברים, ברוב ההנהגות ואמונות כוזבות, שהם בחינת דרכי האמורי, כי פתי יאמין לכל דבר (משלי י"ד). וזהו בחינת ארז, בחינת (עמום ב’): ואנכי השמדתי את האמורי, אשר כגובה ארזים גבהו. והגבוהי קומה עפ"י הרוב הן כסילים. כי מחמת גובה קומתו, העשנים העולים מהלב אל המוח להתבשל במוח ולהתהוות מהם מחשבות, העשנים האלו נחלשים ברוב הדרך, שיש מהלב אל המוח, מחמת גובה קומתם, ואינם ביכולתם להתהוות מהן מחשבות שכליות, ומחמת זה הגבוהי קומה הם שוטים. וזה בחינת דרכי אמורי, שאין להם שום שכל, מחמת כי כגובה ארזים גבהו. בשביל זה הם מאמינים אמונות רבות כוזביות.

 

וקטני קומה, שהעשנים שלהם נתבשלים היטב, ונעשה מהם מחשבות שכליות, אבל מחמת ששכלם יותר ממעשיהם הטובים, בחינת (אבות פ"ג): כל שחכמתו מרובה ממעשיו, על ידי זה כשהמחשבה שכליות חוזרת אל ליבם, אין כוח בליבם להכיל את השכל, כי עיקר חיזוק הלב הוא על ידי מעשים טובים, על ידי זה הם בבחינות (משלי יז): לקנות חוכמה ולב אין, ועל ידי זה השכל הם מחטיאים. והן הן הפילוסופים, שאין להם לב טוב וטהור, ואינם בבחינת (תהלים קי"ט): בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך, ומחמת זה השכל מחמיאים ביותר, והן, בחינת (מלכים א, ה’): איזוב היוצא בקיר. איזוב, זה בחינת קטני קומה, הם בעלי השכל, אבל הלב אינו יכול להצפין כח השכל בתוכו, כי ליבם חלש וחסר. ובפרט הנואפים, העוסקים בחכמת פילוסופיא, שמאד מאד מזיק להם, כי ליבם חסר, בבחינת (משלי ו’): נואף אשה חסר לב. וזהו איזוב היוצא בקיר, היינו בקירות הלב, שהשכל יוצא דרך קירות הלב ואין הלב יכולה להכיל בתוכה את השכל, בבחינת: בליבי צפנתי וכו’. וזהו בחינת: קול ענות אנכי שומע – קול חרופין וגידופין שמגדפין כלפי מעלה בחכמתם, כידוע, ועליהם נאמר (קהלת ז’): ואל תתחכם יותר:

 

ושני תולעת – זהו בחינת קול שלישי, שיש לאדם בזיונות וחרפות משונאים, בבחינת: כל היום כלימתי נגדי ובושת פני כסתני מקול מחרף ומגדף. וזהו: תולעת, בחינת (תהלים כ"ב): ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם:

 

וזהו: שחיטה, שריפה, אסיפה, הנאמר בפרה, שהם שלש בחינות אלו: שחימה, זהו בחינת ביטול אמונת כסילים, בבחינת (הושע ה’): ושחמה שטים העמיקו. שריפה, זהו בחינת חיזוק הלב, שיוכל להכיל את דברי החכמה בתוכו, בבחינת (תהלים ל"ט): חם לבי בקרבי, כי ע"י שנעצר דברי השכל בלב, נתחמם הלב, כי השכל הוא כאש עצור, וזהו שריפה, ואסיפה, זהו בחינת ביטול הבזיונות של השונאים, בבחינת (בראשית ל’): אסף אלקים את חרפתי, זה בחינת ביטול קול שלישי כנ"ל:

 

ז

 

וכל זה צריך המתפלל לתקן בתפילתו: להעלות את הנופלים באמונות כוזביות, להעלותם בתפילתו לאמונה אמיתית שהיא התפילה, ולקבוע בליבם אמונה שלימה, ולתקן את לב המחקרים החכמי פילוסופיא, שיוכל ליבם להכיל את שכלם, שלא יחטיא אותם, בבחינת: בלבי צפנתי וכו’. וזה נעשה ע"י כוונת הלב שבתפילה, מתקן את ליבם. ולהפוך כל הבזיונות והחרפות, להפוך לכבוד. כי כשאדם עומד בהיכל המלך ומבטל את עצמו מכל וכל, ואין רואה שום דבר אלא את המלך רואה, בוודאי כששומע איזהו חרפה וביזוי, הוא מפרש את החרפה והביזוי לפירוש של כבוד להמלך, כי איך אפשר שיבוא אחד לתוך היכל המלך ויבזה את המלך, אלא בודאי אלו דברים הם דיבורי כבוד. ומתבונן בהדיבורים איך לפרש ולצרף אותם, שיתהוו מהם כבוד להמלך. ואין לחשוב, שמא אלו החרפות עליו נאמרים, זה אינו, כי מי הוא, הלא ישותו נתבטל, ואין כאן אלא המלך בעצמו. וזהו (תהלים כ"ט): ובהיכלו כולו אומר כבוד – כל האמירות, צריך לצרפם להתהוות מהם כבוד. ובשעת התפילה האדם עומד בהיכל המלך, בבחינת (שם נ"א): אדני שפתי תפתח, "אדני" זהו "היכל" (תי’ י"ח דף ל"א ע"ב). בכן צריך לעשות מכל הבזיונות צירופי כבוד להמלך:

 

ח

 

ועל ידי תפילה כתיקונו מתנוצץ אור זכות אבות, בבחינת: חלה זכות אבות (ע’ בזוהר שלח, הנ"ל, באות ב’). וזה נעשה ע"י תפילות כתיקונו, כי חלה זכות אבות, ע"י ויחל משה את וכו’ (שמות ל"ב), ע"י בחינת תפילה. ובאתר דאבות תמן, שכינתא תמן, שהיא בחינת חלה, שהיא "גם זאת", כי גם בחינת חלה, שהיא שיעור מ"ג ביצים, והוא בחינת ירושת ארץ ישראל, כי זאת המצוה נצטוו שיעשו תיכף, כמו שכתוב (במדבר ט"ו): והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה מראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, כי באחר דאבהן תמן, שכינתא תמן, דהיא בחינת חלה, היא ארץ ישראל. ועל ידי בחינת ארץ ישראל, לא די שניצול מרע עין של רשעים, אלא גם רואה בהם מה שהם רצו לראוה בו, ועד עכשיו עברו משכיות ליבם, שהשיגו יותר ממה שהתאוו, ועכשיו, על ידי ויחל, על ידי חלה זכות אבות, על ידי חלה תרומה, על ידי ארץ ישראל, נעשה ליבם תוחלת ממושכה מחלת לב (משלי י"ג):

 

וזהו: קוה אל ה’ ושמור דרכו (תהלים ל"ז) – זה בחינת תיקון התפילה, בחינת דריכת הקשת, בחינת התפילה. והן תלת גוונין דקשת, שהם אור האבות המתנוצץ כנ"ל. על ידי זה: וירוממך לרשת ארץ – זהו בחינת ארץ ישראל, ועל ידי זה: בהכרת רשעים תראה – בחינת שב לימיני וכו’ כנ"ל. וזהו: שכן ארץ ורעה אמונה (תהלים שם), ע"י אמונה, שהיא התפילה, על ידי זה בא לבחינת ארץ ישראל:

 

 

ודע, שלאו כל אדם יכול לתקן קולות הנ"ל בתפילתו, כי לפעמים הקולות הנ"ל בתפילתו הם יוצאים מרשעים גדולים כל כך, עד כי כל מי שעומד כנגדם הוא מסכן נפשו, וצריך לזה תפילה גדולה, כמו תפילת משה רבינו עליו השלום. ואפילו משה רבינו ע"ה היה ירא מעוג מלך הבשן, כי אחיזת עוג היה סמוך לימין, שהוא ארץ ישראל, עד שאמר הקב"ה למשה: אל תירא אותו (במדבר כ"א). כי אמר: הא ימינא דילי אסתלק, כמובא בזהר (חקת דף קפ"ד). ועוג אחיזתו בימין, שהוא מבני ביתא דאברהם, וארצו סמוך לארץ ישראל, ובשביל זה היה ירא משה ממנו להתגרות, כל שכן שאר בני אדם, שצריך מאד לפשפש את עצמו, ולהבין שורש הרשע איך אחיזתו, אם יוכל להתגרות בו ולשיצאה לו: