תורה כח – בני לן ביתא

 

 

המתנגדים המבזים והמחרפים יראי השם – זה מחמת שמקבלים תורה מתלמידי חכמים שידין יהודאין. כי תלמידי חכמים שידין יהודאין הם מקבלים תורתם מהשידין, שיש להם תורה נפולה מאלפין נפולים, ובאלפין אלו כתיב בשלמה (מלכים א’, ה): וידבר שלשת אלפים משל, ויהי שירו חמשה ואלף, כי שלמה זכה להם בקדושה, אבל תלמידי חכמים שדין יהודאין מקבלים מהם דרך הקליפות, ובשביל זה כל דיבורם – דרך משל ומליצה וטעמים נפלאים, כי שרשה מאלו אלפין הנ"ל.

 

ואלו התלמידי חכמים נאמר עליהם (ישעי’ ז’): המעט מכם הלאות אנשים, כי תלאו גם אלקים, כי מייגעים אנשים שבאים לשמוע דרושם ותורתם, ואנשים חושבים שיבואו לאיזהו תועלת על ידם, היינו שיבואו לדעת את ה’ איך לעבוד, והם – האנשים – אין משיגים שום תועלת, כי תורתם של אלו התלמידי חכמים אין לה כח להדריך את האדם בדרך הטוב, כי מבישא לא הוי טבא. ולא עוד, כי תלאו גם אלקים – כאלו לוֹאֶה הקב"ה מלעזור לעובדים אותו. נמצא, שעל ידי זה אלו בני אדם נופלים בכפירות גדולות, וחושבים, חס ושלום, לא יראה ולא יבין אלקים במעשה בני אדם, על ידי זה את יראי ה’ לא יכבדו, ומחרפים ומביישים אותם, ובשביל זה בושה נקרא עבודת אלילים, כמו שכתוב (הושע ט’): וינזרו לבושת, כי הבושה והחירוף נעשה מהכפירות:

 

 

וכשיש ליראי השם חרפות ובושות מהכופרים האלו, עצה על זה: אנכי תולעת ולא איש, חרפת אדם (תהלים כ"ב). לחרפות ובזיונות, הסגולה לזה בחינת תולע, שע"י בחינת הזאת, מנצח אויביו. כי תולע הוא בחינת אמונה, כמו שכתוב (איכה ד’): האמונים עלי תולע, והוא בחינת אברהם, שהוא ראש למאמינים, כמו שכתוב (בראשית טו): והאמין בה’, ובבחינת אברהם, שהוא בחינת אמונה, משבר ומבטל עבודת אלילים והכפירות והבזיונות, ומתגבר על הכופרים, בבחינת (תהלים כ’): בגבורות ישע ימינו. כי אברהם, שהוא בחינת חסד, בחינת אמונה, בחינת (שם פ"ט): וחסדי לא אפיר ולא אשקר באמונתי, בימין הזאת הוא מתגבר על אויביו, כי נעשה בבחינת (נחום ב’): אנשי חיל מתולעים, ובזה החסד הוא מתקן אלו האלפין הנפולים הנ"ל, בבחינת (שמות כ’): ועושה חסד לאלפים:

 

 

ולבוא לחסד, אי אפשר לבוא אלא ע"י שיכניס תלמידי חכמים צדיקים לתוך ביתו, כי המכניס אורחים תלמידי חכמים אמיתיים לתוך ביתו, כאילו הקריב תמידין, כמאמר חז"ל (ברכות י, ע"ב): איש קדוש עובר עלינו תמיד וכו’. ובזה השימוש שעומד עליהם ומשמש אותם, זוכה לחסד הנ"ל, כמאמר (כתובות צ"ו): כל המונע תלמידו מלשמשו, כאילו מונע ממנו חסד. ובשביל זה היה התמיד כבש, כי ממנו נתתקנו האלפין, בבחינת (ירמיא יא): ואני ככבש אלוף. וזה בחינת כבש – שכבוש תחת יד רבו ומשמש אותם: וזה: תָּמִד גימטריא – ד’ אלפין, שהוא תיקון האלפין כנ"ל. וזהו (משלי כ"ג): למי מדנים, למי שיח. היינו, ע"י שי"ח, ע"י ח’כם ש’ד י’הודאי, על ידו מדנים, על ידו בא התנגדות:

 

וזהו שאמרו סבי דבי אתונא: בני לן ביתא באוירא דעלמא. כי אלו בני אדם, הרוצים לערוך עבודתם ע"י התורה ששומעים מתלמידי חכמים שידין יהודאין, ובאמת אין להם על מה שיסמוכו, והוי כאלו רוצים לבנות בית באוירא, כי תלמידי חכמים שידין יהודאין הם פורחין באויר, ואין להם על מה שיסמוכו, כמו השידין שפורחים באויר.

 

ואמר שם, וקם בין שמיא לארעא – היינו התלמיד חכם האמיתי הוא בין שמיא לארעא, כתרגומו: כי כל בשמים ובארץ – [דאחיד בשמיא וארעא].

 

ואמר: אפיקו לי ליבני וטינא מהתם – כי טינא נכנס בליבם של אלו כנ"ל, ונעשה ליבם לב האבן, וכשתלמיד חכם האמיתי רואה מחשבתם הרעה, אומר להם שיוציאו הטינא מליבם, שיוציאו הטינא שבלב האבן, ואל יכפרו בהקב"ה. כי הטינא ולב האבן מהתם, היינו מבחינת האלפין הנפולים הנ"ל, שהן גימטריא הָתָם, [כי ארבע פעמים אָלֶף עם הכולל עולה הָתָם].

 

אמרו: מי איכא רמצי לאסוקי התם – שאמרו לו: מי יכול לעלות האלפין הנפולים. והשיב להם: מי איכא דמצי למבני ביתא בין שמיא לארעא – היינו מי שבונה ביתו ע"י תלמידי חכמים האמיתיים, כי יש להם על מה שיסמוכו, כי תלמידי חכמים אמיתיים הם יסוד כל דבר, ומי שביתו בית-וַעַד לחכמים, שבונה ביתו בבחינת: איש קדוש עובר עלינו תמיד, נעשה עלית קיר (מלכים ב’, ד): אלו האנשים מעלין האלפין כנ"ל:

 

וזה אָלֶף בֵּית גִימֶל דָּלֶת. גִימֶל דָּלֶת, דא שמיא וארעא. בֵּית – מי שבונה ביתו בין שמיא לארעא, זה תיקון האלפין: זַיִן חֵית – היינו אלו בני אדם המקבלים תורתם משידין יהודאין, המכונים בשם זַיִן, בחינת (ויקרא י"ז): לשעירים אשר הם זונים. מהם החירוף והבזיונות, בבחינת (איוב ל"א): ובוז משפחות יחיתני, בחינת חֵית. הֵא וָו – הוֹי וַי, לשון צעקה ומריבה כנזכר לעיל: למי מדנים למי שיח, היינו זַיִן חֵית. טֵית יוּד – טוּבָא גָּנֵז בְּגַוֵּה. כי צריך, כששומע תורה מתלמידי חכמים שידין יהודאין, שיאכל טוב שֶׁבְּגַוֵּה, כמו (חגיגה ט"ו ע"ב): ר’ מאיר, רימון מצא, תוכו אכל, כמו שכתוב (משלי כ"ג): בני תנה ליבך לי, וכתיב (שם כ"ב): שמע דברי חכמים, וליבך תשית לדעתי. וכשעושה כן, מעלה טוב הגנוז בגוה, היינו האלפין הנפולים. וזה טֵית – טוּבָא גָּנֵז בְּגַוֵּה (הקדמת הזוהר ג’ ע"א), שתשית ליבך לטוב הגנוז בדבריו, ועל ידי זה יוּד – היינו תתקן על ידי זה האלפין, בחינת (ישעיה כ"ה): אודה שמך כי עשית פֶלֶא – דא אָלֶף. וזה יוּד, צורת אָלֶף. וזה יוּד, לשון אודה. יוּד בחינת (איכה ג’): וידו אבן – לשון השלכה, היינו קליפתו זרק:

    

 

ושמענו מפיו הקדוש, שזאת התורה מרומז בה כל הכוונות של פרשת התמיד, שאומרים בבוקר, ובאר לנו קצת. ועיין בכוונות, ותראה ותבין שכל הכוונות של פרשת התמיד מבוארים בתורה הזאת. כי מבואר שם בכוונות, שתמיד מכניע קליפות דעשיה וכו’, שהם בחינת עבודה זרה וכו’. ו"עוֹלַת" גימטריא שם אב"ג ית"ץ וכו’, שהוא בחסד וכו’, בסוד: וישכם אברהם בבוקר, והוא סוד: אל תיראי תולעת וכו’, ויש כנגדו בקליפה תולע, אשר מכלה ואוכל הכל וכו’, ועל כן ציוה השם יתברך ברחמיו להקריב עולת תמיד, להתגבר עולת תמיד שבקדושה, שהוא בחינת תולעת יעקב, על התולע שבקליפה וכו’.

 

ודע, כי כל קרבן עולה היא בבחינת לאה וכו’, ולכן בא עולת תמיד כנגדה, כדי למתק דיניה, כדי שלא ישלוט וימשול התולעת הטמא, ותוֹלָע יחזור לעוֹלַת. וזה שכתוב: עולת תָּמִד, כי תָּמִד בגימטריא ד’ אלפין שלוקחת לאה וכו’. כל זה מבואר ב"פרי-עץ-חיים", שער הקרבנות, פרק ד’, עיין שם היטב, ותדקדק ותראה, שכל זה מבואר בחתורה הנ"ל. כי מבואר שם, שהמתנגדים המחרפין יראי השם, זה נמשך מהאלפין הנפולים, שאלו האלפין בקדושה הם בחינת לאה, ואצלם נעשה מזה בחינת: המעט מכם הלאות אנשים, כי תלאו גם אלקים – כאילו לואה הקב"ה מלעזור וכו’, כי מלאה נעשה אצלם בחינת לואה, כי הם יונקים מהדינים הקשים שבלאה, שמשם אחיזת הקליפות הקשות, שהם בחינת עבודה זרה הנ"ל.

 

וזה מה שמבואר בהתורה הנ"ל, שנופלים בכפירות, בחינת עבודה זרה, עיין שם. והתיקון: אנכי תולעת ולא איש וכו’, היינו בחינת תולע דקדושה שמכניע תולע דקליפה. וזה שמובא לעיל בהתורה הנ"ל, שהוא בחינת אברהם, כי כן מבואר שם בכוונות, שתולע דקדושה, בחינת עולת תמד, הוא בחינת חסד, בחינת אברהם, בחינת חסד שבגבורה. וזה שמובא בהתורה הנ"ל, שהוא בחינת: בגבורות ישע ימינו, היינו בחינת חסד שבגבורה. וזה שמובא שם, שעיקר התיקון – ע"י שיכניס אורחים תלמידי חכמים בתוך ביתו, שנחשב כאלו הקריב תמידין, כי תָּמִד בגימטריא ד’ אלפין, כי עיקר התיקון – ע"י בחינת קרבן תָּמִד שעולה ד’ אלפין, שעל ידי זה נתתקנין האלפין הנ"ל, וזוכין לבחינת תולע דקדושה, שהו’ בחינת עולת תמיד, בחינת חסד לאברהם. עיין בהתורה הנ"ל ובכוונות היטב, ותבין איך נכללו כל הכוונות של פרשת התמיד בהתורה הנ"ל. עיין היטב ותבין פלאות: