חלק שני חתימת הספר – יד אלול

 

עוד אמרתי לעורר לאדם, שיראה לשמור חושיו בעודו בזה העולם. והוא, כאשר יתבונן האדם אודות כוח הדיבור ואודות כוח השמיעה ואודות כוח הראיה שלו, שכל עניינים אלו הם כוחות נטועים בנפש: הנפש שומעת, הנפש רואה והנפש מדברת, והחומר, שהוא בשר האדם, אינו רואה ואינו שומע ואינו מדבר כלל, ורק הקב"ה הטביע שהראיה והשמיעה והדיבור הולכים דרך הבשר המקיפם. הראיה [שהיא מהנשמה מהמוח, כמאמרם (ברכות י, ע"א): מה הקב"ה רואה ואינו נראה, אף הנשמה רואה ואינה נראית], דרך העיניים, והשמיעה דרך האוזניים, והדיבור דרך הלשון, אבל כל אלו הם כוחות בנפש.

 

ונמצא לפי זה אפילו בעת שחומר מתבטל ונעשה עפר, הלוא הנפש תשוב אל האלוקים, כמאמר הכתוב (קהלת יב, ז): "וישב העפר על הארץ כשהיה, והרוח תשוב אל האלוקים אשר נתנה", יש בעצמותה כל אלו הכוחות: הראיה והשמיעה והדיבור, שהם לא נתבטלו על יד הפרדת החומר ממנה, כי החומר הוא רק כמו מלבוש על נפשו, כמאמר הכתוב (איוב י, יא): "עור ובשר תלבישני". וכי אם יפשוט האדם מלבושיו, תתבטל נפשו על ידי זה?

 

והנה זה ידוע לכל, שכאשר יחסר לאדם אחד מאלו שלושת הכוחות, לא יחשב לאיש בין האנשים. דהיינו אם הוא סומא, חשוב כמת, וכן אם הוא חרש שאינו שומע כלל, וכל שכן אם הוא אילם גמור, שאינו שומע ואינו מדבר, לא יחשב כלל באנשים. ובפרט אם הוא מוכרח לשבת באיזה מסיבה והוא סומא או חרש, כמה צער יגיע לו מזה?

 

וגם זה ידע האדם, שכל אלו החושים, דהיינו הראיה והשמיעה והדיבור, שנטע הקב"ה בנפשו, כשם שהם נחוצים מאוד לאדם בעולם הזה, כאשר ידוע לכל, יותר מזה הם נחוצים מאוד לנפשו, דהיינו, בעיניו לראות בנועם ה’, ועל זה התפלל דוד המלך ע"ה (תהלים כז, ד): "לחזות בנועם ה’" וגו’, ובאוזניו לשמוע דברי אלוקים חיים בגן עדן, וכדאיתא במדרש רבה פרשת כי תבוא (ז, א), שהקב"ה עתיד ללמוד תורה עם ישראל לעתיד לבוא, ובפיו לדבר בדברי תורה בגן עדן.

 

 

 

 

הנה מצאנו בחז"ל שאמר לו הקב"ה לדואג האדומי [מסתמא גילה לו על ידי נביאיו], כשתגיע לפרשיות מספרי לשון הרע מה אתה דורש בהן? ופשוטו, שם תראה את גודל עונשו של המספר בעולם הזה ובעולם הבא, ושהוא שנוא למלאכים שמחפשים עליו גם כן לעורר דין עליו.

 

וביותר מכולם שהוא שנוא לה’ יתברך מאוד, עד שנקרא תועבת נפשו. כמו שכתוב "שש הנה שנא ה’ ושבע תועבת נפשו עיניים רמות לשון שקר וגו’ ומשלח מדנים בין אחים", ואמרו חז"ל שזו היא השביעית הקשה שבכולן. ובאמת מוטב לו לאדם להקרא בשם שוטה כל ימיו, ואל יכתב עליו שהוא מתועב לפני הקב"ה. (פתיחה לכבוד שמים לח"ח זצ"ל).