חלק שני חתימת הספר – ל מנחם אב

 

כתוב במשלי [בתהלים] (קי"א, י): "ראשית חכמה יראת ה’", מזה מוכח שראשית חכמתו של האיש שרוצה להחכים, יראה תחילת הכל להשיג יראת ה’. ומצאנו כתוב אחר במשלי (ד, ז): "ראשית חכמה קנה חכמה", מלשון זה מוכח, שתחילת הכל מי שירצה להחכים יראה להתבונן בחכמה [והיינו חכמת התורה]. אמנם באמת ניחא, ששלמה המלך ע"ה, רצה להביננו דעת, איך ששניהם הכרחיים, ואחד בלא חברו אינו שווה כלום [וכמאמר התנא באבות (ג, יז): "אם אין יראה אין חכמה, אם אין חכמה אין יראה"].

 

כלומר, אם אחד ירצה לעשות כל עמלו ותבונתו איך להשיג יראת ה’, ויחשוב בנפשו אודות חכמה: אראה להשיגה אחר כך. הורה לנו שלמה המלך ע"ה, שלא נכון לעשות כן, שלהשיג יראה כפי מה שיראה לאיש הישראל, צריך לבקשה ככסף, וכמו שאמר הכתוב (משלי ב, ד): "אם תבקשנה ככסף וגו’, אז תבין יראת ה’". ובקשת הכסף אינה על יום אחד או על שבוע אחד או על חודש אחד, כי אם תמיד דעתו על הכסף, כן האדם, הרוצה להשיג יראת ה’, צריך להתבונן תמיד בגדולתו ובטובותיו העודפות עליו יום יום, ולהוסיף יראת ה’ בנפשו, ואם ימתין מלהתבונן בחכמת התורה עד אשר יהיה ירא ה’ באמת, ימשך הדבר הרבה, וממילא כל אותה העת כאשר יהיה ליבו ריק מחכמה, אין יראתו חשובה לכלום, כי אם אין חכמה אין יראה (אבות ג, יז) שאין בור ירא חטא (ב, ה).

 

ונצייר מעט, כי אפילו אם יהיה ליבו מלהיב לקיים רצון הבורא במצוות תפילין, כל זמן שלא ידע מקום הנחת תפילין, אם הוא על ראשו דווקא, או על מצחו גם כן טוב, וכן בשל יד את מקום הנחתו בצמצומו, אם הוא דווקא על הקבורת או אף למטה מזה, וכן אם הם דווקא מרובעים, או אפילו עגולים קצת, ומה צריך לכוון בהנחתו, וכי האי גוונא. ויצוייר, שאם לא ידע הלכות תפילין, יהיה כמה שנים בלא תפילין [וכן כהאי גוונא בכמה מצוות]. ועל כן תיכף בעת שקובע דעתו שעיקר תכליתו בעולם הוא להשיג יראת ה’, יראה תיכף להתבונן בתורה, שהיא תראה לו את הדרך אשר ילך בה, ועל ידה יתבונן ויכיר את הקב"ה.

 

 

 

 

 

"וירא מלאך ה’ אליו בלבת אש מתוך הסנה" (שמות ג’, ב).

 

רמז למה שנאמר "אכן נודע הדבר" מפני מה ישראל שרויים בצר יותר מכל האומות? לפי שיש בהם דלטורים משמיעים קול ענות בחרופים וגדופים על שכבי וערי, כקוצים הללו המשמיעים קול כשהוא בוער באש.

 

כך ישראל אפילו בזמן שאש הצרות מתלקחת סביביו, מכל מקום כל אחד לחברו קוץ מכאיב וסילון ממאיר, כמנהג דורות הללו. ותמיד משמיעים קול כקול הסיר, כמו שכתב כי "כקול הסירים תחת הסיר כן קול הכסיל".

 

 

וזהו עיקר הסיבה לישראל להיות בגלות מצד השנאה והקנאה שביניהם יותר מבכל האומות. ובעלי הלשון השמיעו את כל ישראל אין נקי, כי תצא אש המחלוקת מסלע המחלוקת, האבות מבערים אש, והבנים מלקטים עצים, על כן בערה בהם אש ה’.

 

לכך נאמר "והסנה איננו אוכל" כי אף על פי שאש התלאות יבער ביעקב, מכל מקום מציאות הסנה נשאר קיים בכל דור, ואיננו אוכל. כי לא יכלו הקוצים מן כרם ה’ צבאות בית ישראל. (כלי יקר שמות, ג, ב).