שער הזכירה פרק ב – יז תשרי

 

והנה מכל זה נוכל להבין את גודל השנאה שיש להקב"ה על המספר הזה, שכמו שהאב אף שהוא מכה לבנו, ומוכרח למלאות רצון המספר לו, באשר שהוא מבין שהדבר אמת, מכל מקום נתעורר בליבו עבור זה שנאה גדולה על המספר, בהתבוננו בו כי איננו מכוון בסיפורו לתועלת בנו רק לקנתר עליו, כן הדבר יותר ויותר בעניין זה, כידוע, שהקב"ה אוהב לאדם יותר משהאדם אוהב את עצמו, ורוצה רק בטובתם של ישראל, ושלא ידברו עליהם דלטוריא כלל. כמו שאמרו חז"ל על הפסוק (ישעיה ו, ו): "ובידו רצפה", שאמר לו הקב"ה למלאך: רצוץ פה שאמר דלטוריא על בני. והמספר לשון הרע גורם היפך כל זה, על כן הוא נתעב מאוד בעיני ה’ יתברך.

 

והנה כאשר יתבונן האדם הנלבב בדברי הזוהר הקדוש הנ"ל, ויביט בעינא פקיחא את הנולד על ידי דיבורו, ימלא פחד ורתת וזיע מלדבר שום לשון הרע על חברו. שהלוא אם יאמרו לאדם שיכנס אל היכל ה’ בעצמו, או שישלח אחר תחתיו, ויעמוד לפני ארון בריתו ויקטרג על כלל ישראל, ולא יאמר שקר עליהם, רק מה שהוא יודע לאמיתו, ברור הוא שאפילו הגרוע שבישראל ימסור את עצמו לסכנה ולא ישיא את נפשו עוון אשמה כזה. והלוא כן הוא הדבר בעניין לשון הרע, שהדלטוריא שהוא מעורר בפה הוא עולה למעלה לפני כסא כבודו יתברך, כמו שכתוב בהדיא בתנא דברי אליהו בפרק יח וזה לשונו: כשם שהרשעים מספרים לשון הרע ועולה עד כנגד כסא הכבוד כמו כן וכו’. והוא מעורר בזה את המקטרג הגדול על כלל ישראל וכנ"ל בשם הזוהר הקדוש.

 

והנה מכל זה נוכל להבין את גודל העונש שראוי לבוא על העוון המר הזה בעולם הזה ובעולם הבא. ולפיכך הזהיר אותנו דוד המלך ע"ה, כשנחפוץ לחיות חיי עד בעולם הבא וימים טובים בעולם הזה, שתחילת הכל לנצור הלשון מרע. וכמה אנו צריכים להתבושש ולהכלם מהקב"ה שאנו מתפללים אליו בימים נוראים: ‘הס קטיגור וקח סניגור תחתיו’, ואנחנו בעצמנו על ידי הלשון הרע שלנו מעוררים אותו ונותנים לו כוח לקטרג. השם ישים בינינו אהבה ואחווה ושלום ורעות.

 

 

 

 

ולסיבת כל האמור, אמרו רז"ל: "יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומתחדש עליו בכל יום", והוא עבור שאין האדם שומר פיו ולשונו, כמאמרם ז"ל: "וכולם באבק לשון הרע", ועל ידי זה נמשך חיות ממקום הרע חס וחלילה (ערבי נחל, פרשת וישלח).