שער הזכירה פרק טז – ח כסלו

 

עוד בוא אחי ואראה לך את גודל כוח היצר שיש במידת הניצחון, שכשנכנס בעומק המחלוקת, אז אף אם יראה בעיניו שהולך בזה הדרך חושך ואפילה, וירד לגיהנום על ידי זה, אף על פי כן הוא מתרצה יותר ללכת בעומק שאול ולא יחשוך מן המחלוקת. וירושה היא להם המן יצר הרע הזה מן אביהן דתן ואבירם, הם הם אביהן של כל בעלי המחלוקת, והם אמרו כן בפירוש ככתוב במדרש רבה, פרשת קרח, שאמרו: הרי מעמידין דברינו, ואין אנו עולין מדינה של גיהינום. [פירוש, אף שאין אנו עולים, אף על פי כן אנו מעמידים דברינו]. על כן חוס אחי וחמול על נפשך ונפש בניך ובנותיך ומנע עצמך מהמחלוקת.

 

 

 

 

בילקוט כתוב, כיון שנתנוהו [ליוסף] תוך הבור היה שמעון מצוה והיו משליכים אבנים כדי להורגו. ע"כ.

 

ואפשר שהיה דעתם בזה כיון שהביא דיבתם רעה אל אביהם, ודנו אותו בזה מצד הדין של בעל לשון הרע, וכמו שכתב רש"י להלן: "נלכה דותינה" לבקש נכלי דתות שימיתוך בהם, והיינו שדנו אותו לפי דעתם מצד הדין, והנה בגמרא ערכין (טז) אמרו, כל המספר לשון הרע ראוי לסקלו באבן, ככתוב הכא "אותו אצמית", וכתיב התם "צמתו בבור חיי וידו אבן בי". ע"כ.

 

ולכן היה כאן לדעתם ראוי לזה העונש לסקלו באבנים, מצד הדין של מספר לשון הרע, ולכן אחרי שצמתוהו בבור ידו בו אבנים כדין המספר לשון הרע. (באר יוסף פרשת וישב, פרק ל"ז פסוק ב).