שער הזכירה פרק ו – כט תשרי

והנה כל זה היה בזמן שהיה המקדש קיים, מה שאין כן עתה בעוונותינו הרבים שאין לנו מקדש ולא קרבנות, ולא כהן מטהר, אם היה הקב"ה מביא את הנגעים על גופו היה נשאר בטומאתו לעד, ולא היה אפשר לו להינקות מזה, על כן נשאר טומאת הנגע שבא על ידי חטא זה דבק רק בנפשו, ואין בולטין על גופו מבחוץ. וזהו כוונת המדרש [הובא בילקוט פרשת מצורע (רמז תקנו) בשם רבי ינאי]: שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, מצרעת נפשו, כי הנגע והצרעת דבוקה בנפש.

 

על כן האדם המורגל בחטא זה, חס ושלום, צריך להתאונן תמיד על נפשו כי אף שמחפה עליו הקב"ה בזה העולם ואינו מראה קלונו לכל, על כל פנים אחר פטירתו תצא הנפש מהגוף תתגלה זוהמת צרעתו לעיני כל, וכל עוד שתהא דבוקה חלאת הזוהמה הזו בנפש, בודאי לא יבוא מנוגע בהיכל ה’ בגן עדן, ויצטרך לישב בדד למעלה חוץ למחנה ישראל, שהוא מקום הקליפות והחיצונים, אם לא עשה תשובה כראוי.

 

וגם בעודו בחיים בעלות הנפש למעלה, כל אילין מילין בישין שדיבר בה ביום, עולין עימה, וכל הקדושים בדלין הימנה עבור זה, ואין לך בזיון גדול מזה להנפש, שזה לשון הזוהר פרשת תזריע כתוב: "שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו" (משלי כא, כג): בגין דאי שיפוותיה ולישניה ממללין מילין בישין, אינון מילין סלקין לעילא, ובשעתא דסלקין, כולא מכריזין ואמרין איסתלקו סוחרניה דמילה בישא דלפניא, פנון אתר לאורחיה דחיוויא תקיפא, כדין נשמתא קדישא איתעברת מיניה ואיסתלקא ולא יכלה למללא, וכמו שאמרו (תהלים לט, ג): "נאלמתי דומיה החשיתי מטוב", וההיא נשמתא סלקא בכיסופא בעקו דכולא, ולא יהבו ליה אתר כמלקדמין, ועל דא כתיב שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו". עד כאן לשונו בקיצור.

 

פירוש הזוהר: כתוב: שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו, מפני שאם שפתיו ולשונו מדברות מילים רעות, אותן המילים עולות למעלה, וכשעולות, כולם מכריזים ואומרים: הסתלקו מסביבת המילה הרעה של פלוני, פנו מקום לדרכו של הנחש התקיף, ואז הנשמה הקדושה פורחת ממנו ומסתלקת, ואינה יכולה לדבר, וכמו שנאמר: "נאלמתי דומיה, החשיתי מטוב". והנשמה ההיא עולה בבושה ובצער גדול, ואין נותנים לה מקום כמקודם, ועל זה כתוב: שומר פיו ולשונו, שומר מצרות נפשו. עד כאן לשונו בקיצור.

 

 

 

 

 

הנה זאת תורת המתפלל השלם להיות שב מחטאיו קודם שיתפלל, וכמו שפירשנו מאמר הכתוב בתהלים ס"ה: "שומע תפילה עדיך כל בשר יבואו, דברי עוונות גברו מני פשעינו אתה תכפרם".

 

ואמרו במדרש שוחר טוב על פסוק זה, אמרו לו [ישראל לקב"ה] תפילת כל אתה שומע ושלנו אין אתה שומע, "גם כי אזעק ואשווע סָתַם תפילתי סכת בענן לך מעבור תפילה", אמר להם, מה אתם מבקשים שאמחול שגגות או זדונות, אמרו לפניו, אין אנו מבקשים לא שגגות ולא זדונות ולא תעלומות, אלא דברי עוונות גברו ממנו. (דרשות בית הלוי, דרוש ט"ו).