איפה אנו עומדים?

 

אנו עומדים עתה בתחילתה של שנה חדשה, שנה שעוד לא היתה כזאת ושוב לא תהיה, שנה שבה כל מה שנזכה לעשות איזה טוב, יכנס לקופה שלנו ושוב לא יצא משם.

 

יסוד וכלל גדול יש בידינו, שהטוב שאדם עושה לא הולך לאיבוד, ואין שום דבר שיכול לקלקלו, כמו שנאמר בזוהר הקדוש: לית רעותא טבא דאיתאביד. שפירושו: אין רצון טוב שנאבד. ואם הרצונות לא הולכים לאיבוד, על אחת כמה וכמה שהמעשים הטובים שאנו עושים, בודאי שאינם הולכים לאיבוד ח"ו.

 

על האדם לראות למלאות ימיו ושנותיו בטוב אמיתי, וזה שכרו בכל עמלו תחת השמש, מה שזוכה להכניס מעט רוחניות וקדושה לחייו, שזה הדבר לא נאבד לעולם ולנצח נצחים, הרי הוא חי ומתעלה בזכות מאמציו לחטוף טוב בזה העולם החולף ועובר כמו צל ציפור פורחת.

 

השנים שחלפו כבר אינם. מכל המאורעות והחוויות שעבר לא נשארו קיימים אלא התורה שזכה ללמוד והמצוות שזכה לעשות. וראוי לאדם לשמוח מאוד ולומר בכל כוונתו: אשרינו מה טוב חלקינו, ומה נעים מאוד גורלינו, ומה יפה ירושתינ, כי בודאי אשרינו שזכינו להיוולד יהודים, ואנו זוכים בכל עת ורגע לעשות מצוותיו של הקב"ה, אפילו בלא שנעשה שום מעשה, כי אמרו רבותינו ז"ל: רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הִרבה להם תורה ומצוות שנאמר- ה’ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.

 

ומה שאמרו ‘הִרבה’ להם תורה ומצוות, פירושו, שהוסיף הרבה מצוות שכביכול לא היה צריך לצוות עליהם, מאחר והן נוגעות בדברים שאין לב האדם נוטה ונמשך אליהם, כגון איסור אכילת שרצים ורמשים, או איסור אכילת דם, שאפילו בלא ציוויו של הבורא נפש האדם נרתעת וסולדת מהם. אמנם בזה שכלל אותם הבורא במצוותיו, על ידי זה זיכה  את ישראל וכאשר אינם אוכלים אותם הם זוכים לשכר על קיום מצוותיו. ויש עוד הרבה דוגמאות לזכויות שיהודי זוכה להם מבלי ‘לשים לב’, כגון: בזמן שהוא יושב בביתו ולא גונב, הרי הוא מקבל על זה שכר, וכן הלאה. לכן אמרו רבותינו שרצה הקב"ה לזכות…לפיכך ‘הִרבה’ להם מצוות, שזה לשון של ריבוי וייתור,  על מנת שכל יהודי באשר הוא שם, יזכה תמיד להרבה זכויות וטובות נצחיות.

 

איזהו חכם? הרואה את הנולד!

 

מי הוא החכם האמיתי? אותו אחד שמתבונן ומסתכל קדימה ורואה מה ילד יום ולאן חייו הולכים. ומהי דרכו של עולם? שכל נולד סופו למות, כמו שכתוב: הנולדים למות והמתים לחיות. ומחשב שכרו של עולם כנגד הפסדו, ומה היא התכלית מכל עמלו שעמל תחת השמש.

 

ישנם כאלה הנוהגים בגסותם והולכים בעיוורונם ועמלים לצבור נכסים, עושר וכבוד (ובודדים הם אלו שאכן מצליחים בכך) ורודפים אחר עולם כלה ונפסד ומאומה לא יעלה בידם לעת פקודה, כאשר יעמדו אל מול האמת הגלויה אחר 120 שנה. אך לעת עתה הם סובבים בראש חוצות ומסתכלים בבוז וברחמים על אותם "מסכנים" שלא בחרו בטוב העולם ומנעמיו, אלא בעשיית רצונו של בורא עולם ובקיום מצוותיו. והמה חכמים בעיניהם, עם הוולוו והוילה, והארנק המרשרש. ואינם יודעים כי הם-הם הראויים לרחמים ולמספד בכך שעזבו את דרך החיים ודבקו במלך זקן וכסיל (כינוי ליצר הרע).

 

לעומת זאת, החכמים שבחרו בדרכו של ילד מסכן וחכם (כינוי ליצר הטוב) הם צריכים חיזוק גדול: אשריכם גיבורי החיל ‘אילין דמתגברין על יצריהון’ (הם הגוברים על יצרם). אשריכם שחכמים מחוכמים אתם, וזכיתם והשכלתם לראות את האמת במערומיה, שאין בעולם הזה שום טוב אלא תורה, ומסרבים אתם להשתחוות לפסל ולמסכה, לצביעות והשקר של העולם. אלא מקיימים את הפסוק: לך עמי בא חדריך סגור דלתך בעדיך, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם. כלומר, שנכנסים לבתי כנסיות ובתי מדרשות, ועוסקים בתורה ותפילה ומעשים טובים. ותדעו נאמנה שאתם חיים כפי שצריך באמת לחיות, בהסתפקות מענייני העולם הזה, ובשמחה על התורה והמצוות, ועשיית רצונו של בורא עולם שבה אתם זוכים.

 

ולעניין העמידה בכל הניסיונות הקשים של הדור החשוך הזה – שעליו אמרו התנאים: ייתא ולא נחמיניה. דהיינו, שלא רצו להיוולד בזמנים הקשים האלה שכפירה ואפיקורסות שולטים בכל, והמאמין מבוזה ונרדף עד שרבים אומרים לנפשם – אין ישועתה לו באלוקים סלה, ותוהים על הראשונות, אולי הם באמת טועים ח"ו בדרכם האמיתית והקדושה.

 

על זה נצרך חיזוק גדול לאותם מבקשי האמת, ולומר להם: אתם החכמים, אתם הנבונים, אתם המצליחים. ואותם הרודפים והרדופים בתאוות הממון והזוהר – הם המובלים אל תוך ארמונו של אותו מלך כסיל וזקן (היצר הרע) המתעתע בהם עם הבלי העולם הזה ועל ידי כך מוביל אותם אל הכישלון (ופעמים כישלון זה כואב ומר וטופח על הפנים בכאב גדול) והם אלה הזקוקים לרחמים ולדמעות רבות, להשיבם מטעותם ודרכם הרעה.

 

על עניין זה אמר רבי נחמן לפני כמאתיים שנה: עתיד לרדת מבול של אפיקורסות לעולם, ואף על פי שאני אומר לכם את זה, זה מוכרח לבוא, ואני מגלה את זה בשביל אותם מעטים החפצים באמת, שיהיה להם הדבר לחיזוק בנסיונות שיהיו בדורות הללו.

 

על כן חיזקו ואימצו כל המייחלים לבורא-עולם, כמו שנאמר: קווה אל ה’ חזק ויאמץ לבך, וקוה אל ה’. וביטחו בה’ עדי עד, כי לא יטוש ה’ עמו ונחלתו לא יעזוב.

 

הקב"ה ירחם עלינו ויאיר עינינו במאור תורתו הקדושה. אמן סלה.