אמונה זה בית!

 

 

צריך האדם תמיד להגדיל ולהעמיק את אמונתו בבורא עולם ובהשגחתו, כלומר שאף אם כבר יש לו אמונה בבורא-עולם, צריך הוא לפתח אותה ולהעמיק אותה ולהחדיר אותה יותר ויותר לכל תחומי החיים, באופן שהיא תהיה יותר מוחשית ומעשית, והגאולה הכללית של העולם כולו ושל האדם בפרט תלויה בעיקר בזה.

 

צריך לדעת, שהאמונה שעל ידה תבוא הגאולה לאדם ולעולם צריכה להיות עמוקה ואמיתית מאוד, היינו שלא מספיק שתהיה אמונה רעיונית ומופשטת בשביל להביא את הגאולה, אלא היא צריכה להיות קרובה ושייכת לכל ענייני האדם, ובפרט בעניינים הקטנים ביותר.

 

ביאור העניין הוא, שלהרבה אנשים האמונה היא דבר ששייך לדברים רחוקים ולא מוחשיים, כגון שמאמינים שה’ ברא את העולם, וכן מאמינים שקרע את ים סוף לפני אלפי שנים, או שהעמיד את השמש ליהשוע בן-נון ועוד דוגמאות השייכות לעבר הרחוק, או ששייכות לדמויות נשגבות ומרוממות מעם כמו הנביאים והצדיקים הקדומים.

 

רבי נחמן מלמד אותנו (בתורה י’ בליקוטי מוהר"ן) שעיקר התגלות האמונה באופן שיכול להאיר לכולם ואפילו לאומות העולם, הוא על ידי בחינת "בית". ומסביר שם רבינו שכאשר זוכים לשייך את האמונה והתפילה לדברים הפשוטים הנוגעים לכל אדם, שזה בחינת "בית", אזי גם הגויים יכולים לראות ולהרגיש את גדולת הבורא והשגחתו.

 

אברהם אבינו קרא לתפילה "הר" כמו שכתוב: "בהר ה’ יראה", היינו שתפילתו הייתה בעיקר על דברים מרוממים ונשגבים. יצחק אבינו קרא לתפילה "שדה" כמו: שכתוב "ויצא יצחק לשוח בשדה", ושדה הוא יותר קרוב לאדם מהר, היינו שתפילתו הייתה על דברים שהם יותר קרובים לליבם של בני אדם, אבל עדיין הם רחוקים קצת מהמון עם. אולם יעקב קרא לתפילה "בית" כמו שכתוב: "ויקרא שם המקום ההוא בית א-ל", היינו שתפילתו הייתה על דברים הקרובים לליבו של כל אדם, כגון פרנסה, בריאות, שלום בית וכו’.

 

ההסבר לזה הוא פשוט מאוד, ככל שאלוקותו של הבורא מתגלה יותר ויכולה להאיר למדרגות הנמוכות ביותר, אזי מתגלה גדולתו של הבורא יותר, כמו שאמרו רז"ל: בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה – שם אתה מוצא ענוותנותו, מכיון שעיקר גדולתו של הבורא מתגלה בדברים הקטנים דווקא.

 

כאשר האדם מאמין שהבורא עשה ניסים לאבותינו, אבל אינו מאמין שהבורא יכול לעשות גם לו ניסים, אזי אין זו אמונה שלימה, וכל עיקר הגלות ועיכוב הגאולה הוא אך ורק בגלל החסרון הזה באמונתנו! ורק כאשר יגיעו כולם לאמונה מוחשית הנוגעת לחייהם הפרטיים, וידעו שה’ יכול לעזור להם בכל עניין המעסיק או מטריד אותם, ורק ה’ יכול לעזור להם, אזי תושג התכלית שלמענה נברא העולם ותבוא הגאולה.

 

הקב"ה ברא את העולם בשביל האמונה. כל מעשה בראשית ויצירת האדם, כל ההרפתקאות שעברו על האבות הקדושים, ירידת השבטים למצרים, יציאת מצרים, מתן תורה, ארבעים שנה במדבר, יישוב ארץ ישראל, בתי המקדש, גלות בבל ורומא, הרדיפות והצרות עד היום – הכל בשביל האמונה.

 

פירוש הדבר הוא, שכל מה שה’ ביקש ומבקש מכל אחד מעם ישראל שיעשה, הוא לחפש ולהגדיל את אמונתו הפשוטה בבורא עולם בכל הדברים הנוגעים לו. אם עם ישראל היו מבינים את זה, הם היו כבר נגאלים ולא היו צריכים לסבול את כל הצרות והגלויות. דבר זה נכון גם במישור האישי של כל אחד ואחד, וכל הצרות והקשיים שיש לו בחיים הם רק בשביל לקרב אותו לאמונה האמיתית, כדי שיאמין באמונה שלימה שה’ הוא כל יכול, ויכול לעשות גם לו ניסים.

 

כדי לבאר את העניין יותר נביא מספר דוגמאות מצויות: למשל, האדם צריך להאמין שה’ יכול לשלם לו את החובות בחסדים שישפיע לו, וצריך להאמין שהוא יכול לתת לו שלום בית, ויכול לחנך את ילדיו, ויכול ללמד אותו את כל התורה כולה ולהביא אותו לכל מדרגה שירצה וכדומה. אדם שמאמין באמת שה’ הוא כל יכול, יכול לחזור בתשובה בקלות מכיון שהוא מאמין שה’ יכול לשנות לו את המידות ולהוציא אותו מכל התאוות, לחזק אותו בקיום המצוות ושמירת שבת ועוד…

 

הרבה אנשים טוענים שהם אומנם מאמינים שה’ הוא כל יכול, אבל אולי ה’ לא רוצה לעזור להם, או שהם לא ראויים לעזרתו בגלל שהם לא צדיקים ויש להם עוונות ועד תירוצים כאלה ואחרים. אולם זוהי רק הטעיה של היצר הרע, כי באמת מה שחסר להם זה האמונה שה’ הוא כל יכול, אולם את חסרון האמונה הזה הם מתרצים ומלבישים בטענות שאולי ה’ לא רוצה וכו’, כי אם האמונה שלהם בכך שה’ הוא כל- יכול ויכול לעזור להם בדרך של השגחה פרטית היתה באמת חזקה וברורה בלי שום ספק, סביר להניח שטענות כמו: ה’ לא רוצה לעזור להם, או שעוונותיהם מעכבים את הישועה – היו מתבטלות מהר מאוד ובלי הרבה מאמצים, מכיון שהיה ברור להם שעזרתו של הבורא מצויה וניתנת להשגה, והיו עומדים ומפייסים ומרצים את הבורא עד שהיה נותן להם את מבוקשם, כי את הקב"ה לא קשה כלל לפייס ולרצות מכיון שהוא רחמן כל כך, הרבה יותר ממה שאנו יכולים לתאר. לכן מובן שלא זו המניעה, אלא המניעה היא מצד חיסרון האמונה ביכולתו לעזור לנו.

 

מכאן נובע עיקר החילוק בין הצדיקים לשאר בני האדם. הצדיקים מאמינים באמונה ברה וזכה בכך שהבורא הוא כל יכול, ולכן הם יכולים לעורר רחמיו ולפעול ניסים וישועות על ידי תפילתם. זו גם הסיבה שעיקר הגאולה תהיה על ידי האנשים הפשוטים, מכיון שאמונתם היא פשוטה וברורה ואינם יודעים או נכנסים לחוכמות המסבכות ומרחיקות את האדם מהאמונה הפשוטה, לכן הם מתפללים תמיד ומבקשים כל צרכיהם מהבורא בתמימות, וזוהי עיקר התכלית של בריאת העולם כאמור.

 

את האמונה הפשוטה הזאת אפשר להשיג רק על ידי שמאמינים בצדיקים ומקיימים את עצתם, וכן על ידי שמרבים בתפילה והתבודדות על כל דבר שחסר, הן ברוחניות והן בגשמיות – ובדרך זו מתחזקת ומתבררת האמונה שכל מה שקורה בעולם הוא בהשגחה פרטית, מכיון שהקב"ה הוא כל יכול, ויכול לעזור אפילו לאדם הכי קטן בעולם בכל עניין שהוא צריך.

 

ה’ יזכנו ללכת בדרכיו בתמימות ולהאמין בו בלב שלם, ועל ידי זה נזכה לגאולה שלימה מהר מאוד, אמן.