חופש הבחירה

שתקבע אם יזכה לשכר ולעונג הרוחני, או חלילה, לדראון עולם…

 

 

חופש הבחירה הוא כוח שניתן לאדם לבחור את דרכו ולהחליט מה יעשה וכיצד, מבלי ששום כוח ואפילו כוח עליון יתערב בבחירתו. למרות שבורא עולם צופה ויודע את מעשי האדם ובוחן כליות ולב ואף יודע מה במחשבתו, ניתנה לאדם חירות מוחלטת לקבוע אם יעשה טוב או רע – כי הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים!

 

יסוד זה נקבע בתורה, ושם נאמר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, את המוות ואת הרע…החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה…ובחרת בחיים" – בפסוק זה מאפשרת התורה לאדם לבחור את דרכו לטוב או לרע, כצדיק או כרשע.

 

ביד האדם להעלות את עצמו לפסגות רוחניות או לדרדר את עצמו לתהומות של גשמיות, ניוון וסיאוב, ובחירתו היא זו שתקבע אם יזכה לשכר ולעונג הרוחני, או חלילה, לדראון עולם. כמובן שהתורה גם נותנת עצה: "ובחרת בחיים!" – כלומר לדבוק בחיים. ללא חופש הבחירה לא היה מקום לתורה, ועניין השכר והעונש היה בטל. על כן נברא האדם באופן שיהיה בידו כוח הבחירה בין הטוב לרע.

 

הבורא רצה להיטיב עם ברואיו, לכן נטע בהם את כוח הבחירה החופשית. באמצעות כוח זה יכול האדם לבחור על פי רצונותיו את דרך חייו והמהלכים שעל פיהם יפעל. ללא כוח זה הכל היה מוכתב וצפוי מראש (ולא ננסה לתאר איך חיינו היו נראים ללא הבחירה). חופש הבחירה הוא חסד נפלא שנטע הבורא באדם. בעזרת כוח זה, שהוא ייחודי רק לאדם, הוא מקבל את הידיעה וההבחנה בין טוב לרע. האדם יכול לבחור כרצונו וללכת באיזו דרך שהוא רוצה על פי שיקול דעתו, מרצונו החופשי, דבר הגורם לחייו להיות במצב של השתנות תמידית בהתאם לבחירותיו. שלא כשאר הנבראים (חיות בהמות וכו’), שלהם יש מסלול חיים קבוע וצפוי מראש.

 

מובן מכאן שכוח זה הוא כוח עצום מאוד ומן הסתם לא שייך לענייני החומר והגוף, אלא לעניינים בעלי משמעות גדולה יותר וחשובה. בעלי החיים נשלטים על ידי דחפים גופניים, ואילו האדם מונע על ידי מערכת כוחות רוחניים הקיימים בתוכו, לכן הרצון שלו לבחור מגיע מתוך הרוחניות שבו.

 

האדם נברא בצלם אלוקים. עצם בריאתו בצלם אלוקים מאפשרת לו להיות שותף ביצירת מציאות שלא נצפתה מראש. הוא גם שותף ביצירת הולד, דבר ההופך אותו להיות שותף במעשה בריאה (בריאת אדם), לכן הוא גם ניחן בחופש הבחירה המאפשר לו חופש יצירה. ניתן לומר שהקב"ה נתן עוצמה לאדם כשאיפשר לו את היכולת לבחור.

 

עוצמה זו מדגיש רבי נחמן בניתוח הפסוק: "ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דיבר ה’ נעשה, וישב משה את דברי העם אל ה’. ויאמר ה’ אל משה הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עימך וגם בך, ויגד משה את דברי העם" (שמות יט).

 

ואומר רבי נחמן (ליקו"מ ח"א, קצ): דבר תמוה הוא ואף נפלא. מהם דברי העם בשנית, שעליהם נאמר: "ויגד משה את דברי העם?", הרי לא נמצא בכתוב שום מענה ודברים שהשיבו בני ישראל בשנית לאחר שענו בפעם הראשונה – "כל אשר דיבר ה’ נעשה", למה אם כן היה צריך משה רבנו לומר פעם נוספת את דברי העם?

 

ועל כך משיב: בני ישראל טענו ואמרו על מה שאמר להם משה רבנו לקבל את התורה, לכן ענו "כל אשר דיבר ה’ נעשה" – כלומר היו מוכרחים הם לעשות, מכיון שיצא הדיבור מפי הקב"ה והיו מצווים לקיימו, לכן גם לא היתה להם כאן שום אפשרות של בחירה, כי היו מוכרחים במעשיהם.

 

טענה זו השיב משה רבנו לקב"ה, כדי לאפשר לבני ישראל את חופש הבחירה. הקב"ה רצה לאפשר לבני ישראל את חופש הבחירה, לכן פנה אל משה רבנו ואמר לו: "הנה אנוכי בא אליך" – כלומר, אני אדבר איתך ובני ישראל ישמעו, וכך למעשה הם יוכלו לממש את חופש הבחירה שלהם לעשות כרצונם.

 

אולם בפעם השניה כשמשה רבנו משיב את דברי העם אל הקב"ה (ולא נאמר מה הם כמו בפעם הראשונה), הוא בעצם מכוון דברים אלו אל עצמו – ומה עם חופש הבחירה שלי? לעם ישראל נתת חופש בחירה, ברגע שתדבר איתי לא אוכל לממש את חופש הבחירה שלי.

 

כדי לתקן את חופש הבחירה של משה רבנו, אמר לו הקב"ה שעליהם להתכונן למעמד נתינת התורה יומיים, ואילו משה מסר לעם ישראל להתכונן במשך שלושה ימים, כלומר שהוסיף יום אחד מדעתו שלו – כאן למעשה בא לידי ביטוי חופש הבחירה של משה רבנו, שאם לא היה מוסיף יום נוסף מכוח בחירתו, לא היה יכול לקבל את התורה, מכיון שהקב"ה כיון שכולם יהיו בעלי חופש בחירה במעמד זה כולל משה רבנו.

 

אפשר לראות מדברים אלו שחופש הבחירה הוא דבר מאוד חשוב לאדם, ומי כמשה רבנו, אבי נביאי ישראל, שעמד על כך שגם לו ינתן כוח הבחירה ביום גדול כזה שבו ניתנה התורה. ביטול כוח הבחירה משמעו, ביטול קיום התורה מאהבה וקבלת השכר הנפלא שמובטח למקיימיה, ולא רק זה, מדובר גם בביטול הכוח לבחור בין הטוב לרע – "סור מרע ועשה טוב" – להיות קשוב ליצר הטוב הטבוע באדם, ולא ליצר הרע שנטפל אל האדם ומנסה להסיתו בכל רגע ורגע למעשים רעים.

 

עניין זה דומה לפרשת דרכים תמידית שבה האדם נמצא בכל מהלך בחייו. בכל צומת כזו עליו לבחור בין הטוב לרע, וגם אם בחר בטוב, הרי בדרך זו מחכות לו מהמורות לכל אורכה, ובכל מהמורה ומהמורה מחכה היצר הרע, על כל צורותיו, עם תוכנית שנועדה להפיל את האדם ולייאש אותו. ומה בתוכנית? את הדבר הטוב בדרך זו היצר מציג כדבר רע, ולהיפך. את מה שאמור להאיר ולטעת באדם תקווה, הוא מחשיך ולהיפך. את מה שאסור לעשות הוא מצייר כדרך אל האושר ולהיפך. (התוכנית אינדיבידואלית ומשתנה מאדם לאדם, מכיון שלכל אדם יש נקודת תורפה בה רוצה היצר לאחוז) – בקיצור, הוא דואג לטשטש כל תמרור שאמור לכוון את האדם אל האושר הנצחי שלו, אל ייעודו ותכליתו האמיתיים של האדם. בדרך זו הוא (היצר הרע) מבטיח את מקומו בעולם ובליבו של האדם.

 

ברגע שאדם מאפשר לתעתועים מעין אלה להפילו ברשת היצר, הוא למעשה מאבד את כוח הבחירה שנתן לו הקב"ה, כלומר את החסד העצום שנטע בו, והופך הוא להיות כשאר הברואים שפועלים על פי דחפים גשמיים וגופניים ללא כוח הבחירה, עם מהלך חיים צפוי מראש. מיותר לציין שרמת הסיכון שאדם נמצא בה, בזמן שהולך הוא בדרכו ללא כוח הבחירה, היא גבוהה מאוד ואף תגרום לנזקים לא קטנים בכלל.

 

את הטוב והרע מסביר רבי נחמן כשני חבלים (ליקו"מ ח"א, קט): ישנם שני חבלים – האחד חבל הקדושה והשני חבל הטומאה. לאדם יש את חופש הבחירה לקשר את עצמו ולהתחבר אל אחד משני חבלים אלו. אדם שרוצה להתקדש – מחבר את עצמו לחבל הקדושה ולהיפך, חלילה, כי "את זה לעומת זה עשה האלוקים". האדם מקבל חיות מהחבל בו הוא אוחז, וברגע שהוא נפרד ממנו, מיד נאחז בחבל שכנגדו.

 

על האדם לשאוף לאחוז תמיד בחבל הקדושה, כלומר לבחור בטוב שהוא ‘ובחרת בחיים’. איך מצליחים לאחוז בחבל זה? רבי נחמן נותן עצה. כשאדם נאנח על מעשיו הרעים, הוא מיד מתנתק מחבל הטומאה ומקשר עצמו אל חבל הקדושה. בכך הוא נותן ביטוי לכוח הבחירה שבו, להתנתק מהרע ולהתחבר אל הטוב. התנתקות שמאפשרת לאדם להשתחרר מכבלי תאוותיו ורצונותיו המשעבדים אותו אל גופו, אל החומר והגשמיות. התנתקות מהרע מאפשרת לו לשלוט על הלב ועל הרצונות שהופכים להיות משועבדים להנהגת השכל, דבר שימנע מהאדם ללכת שולל אחר ליבו ותאוותיו.

 

חופש הבחירה – כוח הבחירה, כשמו כן הוא – כוח וחופש! זה כוח המאפשר לאדם לעלות בסולם הרוחניות כל זמן שמטה את עצמו אל הטוב, כך יוכל להרגיש את החופש האמיתי שלו.

 

ישנם כאלה שחושבים שבני אדם נולדו ללא חופש בחירה, כלומר שהכל צפוי מראש, וטוענים שעניין זה הוא כמו ‘בובה על חוטים’. אומנם נכון הוא הדבר, שדברים מסויימים נקבעו לאדם עוד בטרם נולד כגון: משפחתו, צבע עיניו וכדומה, אך לא העניין של הבחירה בין הטוב לרע. לסור מרע ולעשות טוב, כלומר להיות צדיק או רשע – זו בחירה הנתונה ביד האדם, וכמו שאמרו חז"ל: הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים – שזה עיקר הבחירה. זאת המתנה הנפלאה שהעניק הבורא ליציר כפיו, את חופש הבחירה!

 

שלילת כוח זה היא מזימתו של היצר הרע, שכל מטרתו להפוך את האדם ל’בובה על חוטים’ איתה הוא ‘ישחק’ כאוות נפשו, ובדרך זו הוא זה שגורם לאדם לאבד את הדבר הנפלא שקיבל מבוראו.