מוכרחים להיות שמח

 

 

רבי נחמן כותב (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, ה):  שצריך האדם להשליך שכלו ולעשות דברים הנראים כשיגעון בשביל עבודתו יתברך, כמו שכתוב: "באהבתה תשגה תמיד…", וזה לשון שיגעון, היינו, מכיוון שאוהב את ה’ כל כך, עושה גם מעשים שנראים כשיגעון בשביל עבודתו יתברך, כמו אותו חולה אהבה שמוכן להשליך את חייו מנגד בשביל אהבתו. וכותב שם רבי נחמן: שעל ידי שעושה כן, יכול לזכות להשגה גבוהה יותר משל משה רבינו עליו השלום, היינו, שיזכה להשיג ולהבין מפני מה יש צדיק שרע לו ורשע שטוב לו, וזאת ההשגה לא השיג משה רבינו בחייו.

 

והנה הדברים צריכים ביאור. הלא אסור לאדם להתנהג בשיגעון ולצאת מגדר השכל הישר, כי מי שעושה כן הרי הוא באמת משוגע ממש, כי זו בדיוק ההגדרה של משוגע. כלומר, אדם שחושב בצורה עקומה וגם מתנהג בפועל לפי השיגעון שלו. כי אם לא היה עושה מה שמוחו העקום אומר לו, אלא מקשיב לבעלי השכל ומתנהג כמו שהם אומרים לו להתנהג, לא היה משוגע. וכמו שכותב רבי נחמן בעצמו בשיחות הר"ן, שאם היה המשוגע מקשיב לבעל השכל לא היה משוגע, וכל עיקר השיגעון שלו הוא, שהוא משוכנע ששכלו אומר לו זו האמת ואינו שם ליבו לדברי בעל השכל, שאומר לו שאין זה נכון לעשות מעשי שיגעון כמו שהוא עושה.

 

לכן מוכרחים לבאר את דברי רבי נחמן יותר לעומק. ונראה להסביר על פי מה שכתב הרבי בתורה רפ"ב, שהאדם צריך להיות בשמחה תמיד, ומבואר שם: שאפילו אם רואה האדם שהוא מלא עוונות ואין בו שום טוב, צריך לחפש ולמצוא בעצמו בכל זאת איזו נקודה טובה, ולשמוח באותה הנקודה הטובה.

 

למעשה, רוב בני האדם אינם יכולים לקבל את הרעיון הזה ושואלים, איך אפשר שאתעלם מריבוי העוונות ואשמח באיזו נקודה טובה אחת קטנה? הלא העוונות הם רבים והנקודה הטובה היא בודדה וגם היא מלאה בפגמים רבים, אם כן אין היא שקולה כלל כנגד כובד העוונות.

 

לכן בשעת הניסיון כשאדם רואה את החסרונות והפגמים שיש בו, נראה לו ממש שיגעון וחוסר הגיון משווע לשמוח באיזו מצווה שעשה פעם, או בנקודה טובה בודדת שמצא בתוך סבך הפגמים והחסרונות שיש בו, כי איך יוכל לשמוח בדבר קטן כזה ולהתעלם מעוונותיו הרבים? דבר זה אינו אלא שיגעון.

 

אמנם כאן נמצא הרמז בדברי רבי נחמן שהבאנו בתחילה, שצריך להשליך את השכל וההגיון הזה ששולל את השמחה, ולשמוח למרות הכל בנקודה הטובה אף על פי שנראה כשיגעון.  ומה שכתב רבי נחמן, לעשות מעשים הנראים כשיגעון, זה מרמז על השמחה הנראית לאדם כשיגעון לשמוח כשמצבו הרוחני קשה כל כך. אולם בשביל אהבתו יתברך, וכדי לא להתרחק מה’ וליפול לעצבות, הוא מרוצה לנהוג אפילו בשיגעון, כביכול, ולהיות בשמחה.

 

נמצא, שהשלכת השכל ועשיית מעשים שנראים כשיגעון מרמזת על מצוות השמחה, שנראית לאדם כשיגעון. וכן הדבר הוא בגשמיות, כאשר יש לאדם צרות צרורות ר"ל, ונראה לו כשיגעון להיות בשמחה, צריך להשליך את שכלו ולהיות בשמחה למרות הכל.

 

עניין זה מבואר בסיפורי מעשיות, "מעשה בחכם ותם", שם מסופר על אדם תם, שכל מעשיו לא היו עולים בידו כלל, ולמרות זאת היה תמיד בשמחה גדולה מאוד, אך בעיניי העולם היה נראה כמשוגע.

 

והנה המעיין שם במעשייה הנ"ל, יראה שלאותו אדם המכונה "תם" היו את כל הסיבות ההגיוניות להיות שבור ומדוכא. העבודה היתה לוקחת לו המון זמן, עד שבקושי מצא זמן לאכול חתיכת לחם, ואחרי כל העמל והיגיעה שלו התוצאה הייתה גרועה ביותר – נעל משולשת שאי אפשר להשתמש בה, ולכן גם לא היה מרוויח עליה כמעט, ובנוסף לכל זה, אשתו היתה מייאשת אותו שהוא לא מרוויח כמו כולם.

 

כל אחד ידמה את זה לעצמו, היש לך דבר מרגיז ומייאש יותר מזה? בזבזת את כל היום ויצא לך הכל עקום, לא הרווחת כסף, וכאשר אתה מנסה להתחזק ולשמוח, אישתך מייאשת אותך ו"יורדת" עליך שאתה לא יוצלח! אך אף על פי כן היה שמח ורוקד. לכן התם נראה כמשוגע, כי לפי השכל של בני אדם הוא צריך להיות מיואש ומדוכא, על מה השמחה הזאת?

 

אולם רבי נחמן בכוונה תיאר לנו בסיפור זה מציאות עם כל החסרונות האפשריים, כדי שלא יהיה לנו שום מקום לטעות שבמצב שלנו אי אפשר להיות בשמחה. כי על פי רוב, כאשר מלמדים את האדם שהוא צריך להיות בשמחה בכל מצב, היצר הרע מכניס לו מחשבה שלא מדובר על מקרה כמו שלו, והוא חושב: "המקרה שלי הרבה יותר קשה, אף אחד לא מבין את המצב שלי, אצלי החסרונות הם כל כך גדולים שאי אפשר שאהיה בשמחה בשום פנים ואופן", אך רבי נחמן מראה לנו אדם שיש בו את כל החסרונות האפשריים…והוא תמיד בשמחה גדולה מאוד!

 

נמצא, שהשכל שצריך לזרוק ולהשליך, הוא דווקא השכל העקום של בני האדם שחושבים שצריך להיות שבור ומדוכא כשלא הולך לך. לכן כתב רבי נחמן: מעשים ה’נראים’ כשיגעון, היינו ש’נראים’ בעיניי הבריות כשיגעון אבל אינם שיגעון כלל, אלא אדרבא, הם השכל הישר. ומי הוא בעל השכל הישר שצריכים לשמוע בקולו? רבי נחמן הקדוש! הצדיק האמיתי שמלמד אותנו מה היא האמת, ואיך צריכים לחיות ולעבור את העולם הזה בשמחה ובחדווה גדולה מאוד!

 

ה’ יתברך יזכינו לשמוע בקולו של הצדיק, ושלא נהיה עוד משוגעים (עצובים) רק נהיה נורמליים (שמחים), אף על פי שזה נראה בעיני כולם כשיגעון. אמן. כן יהי רצון.