שימוש נכון ב”חומרי הגלם” הרוחניים

ישנם שני "חומרי גלם" עיקריים להם זקוק האדם בעבודתו הרוחנית, אומר רבי נחמן מברסלב.

 

ה"חומר" האחד הוא התעוררות, ופירושו – שיתבונן האדם על חסרונותיו ויעסוק בתיקונם, שיכיר באמת את חוליי נפשו וגודל ריחוקו מבוראו ומתיקון אמיתי, ויתעורר מתרדמת חיי העולם הזה, כפי שצועק הנביא "עורו ישנים מתרדמתכם".

 

ההתעוררות היא ה"מנוע" הדוחף את האדם תמיד להתעלות. אף אם יש כבר בידו הישגים, אל לו לשקוט על שמריו. וכמו שאמר רבי נחמן על עצמו שהשיג וזכה להתעלות לדרגה הנקראת יחידה של יחידה (העליונה שבחלקי האדם – נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה) והוא השיג יחידה בתכלית מדרגה העליונה, אבל אף על פי כן, כסף והתגעגע להתעלות יותר באומרו: "מי יודע…אולי יש עוד…" (חיי מוהר"ן).

 

העיקרון המנחה "חומר" רוחני זה הוא – לא לעצור, כי הנשמה הלא אין סופית היא, לכן גם יכולתה להתעלות – אין סופית.

 

"חומר" הגלם השני הוא התחזקות, ופירושו, שיתבונן האדם על הטוב שבו, על מעלותיו, על הצלחותיו בכבישת היצר ובהתגברות על הרע, אפילו על ההצלחות הקטנות ביותר, על כל מצווה ומעשה טוב שעשה, על כל דיבור ועל כל רצון טוב, שהרי כבר נאמר בספר הזוהר הקודש: "לית רעותא טבא דאתאביד" (אפילו רצון טוב אינו נאבד) ומשפיע על תיקון האדם ומעלות נפשו, הן בעולם הזה והן בעולם הבא.

 

תכליתו של "חומר" זה הוא להינצל מן היאוש הממית, מחוסר התקווה ומחולשת האמונה.

 

כשאדם רואה שיש בו עוד טוב, שהצליח "לחטוף" מתוך סערת החיים פעולות של קדושה שיעמדו לזכותו לנצח, אזי מתחזקת אמונתו שבורא-עולם לא יעזבהו גם להבא, ולמרות הנפילות והקשיים שבדרך יש ערך רב למעשיו והוא חשוב מאוד בעיני הקב"ה.

 

בעניין זה כתב רבי חיים ויטאל זצ"ל (תלמידו של האר"י הקדוש זצ"ל): "כי מעשה קטן בדור הזה שקול כנגד כמה מצוות גדולות שבדורות האחרים, כי בדורות אלו הקליפה (כלומר המניעות, העיכובים, והבלבולים של כל אחד, שהן כקליפה המסתירה את אור האמת והאמונה) גוברת מאוד מאוד לאין קץ" (שער הגלגולים, הקדמה ל"ח).

 

גם העיקרון המנחה "חומר" זה זהה לקודמו – לא לעצור, לנסות להתקדם הלאה.

 

 

בזמן ההתעלות יש לדעת שהדרך עדיין ארוכה וצריך להמשיך הלאה, ובזמן הירידה צריך לדעת שאין יאוש ולעולם יש תקווה, וכבר אמר על זה רבי נחמן בשיחותיו: "כל זמן שאינו חזק בדעתו שתמיד ימשוך עצמו להשם-יתברך בכל מה שיוכל, בין בעליה בין בירידה חס ושלום, אפילו אם תהיה הירידה, חלילה, איך שתהיה, אף על פי כן יהיה חזק ואמיץ בדעתו למשוך ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד אליו יתברך ולצעוק ולהתפלל ולהתחנן אליו יתברך תמיד ולעשות מה שיוכל בעבודת ה’ בשמחה, אפילו אם יהיה איך שיהיה, כל זמן שאין לו את ההתחזקות הזאת באמת, אי אפשר לו להתקרב להשם-יתברך באמת" (שיחות הר"ן מ"ח).

 

התעוררות והתחזקות. שניהם כאחד נחוצים. והאחד בלא חברו עלול להזיק.

 

אדם העובד רק עם התעוררות (הן כלפי עצמו והן כלפי תלמידיו או בניו), תמיד מייסר ומראה ליקויים וחסרונות, בא בתביעות אל עצמו ומאיים על עצמו ועל אחרים: "יתבעו אותך בשמים על זה" וכדומה.

 

אדם המתבונן תמיד רק על "חצי הכוס הריקה" – סופו, בלי צל של ספק, שישבר, וישבור את ההולכים בדרכו, שכן באופן כזה, הופך כל עניין עבודת האלוקים לעניין בלתי מושג, והקב"ה מצטייר אצל אדם החושב כך, כקפדן המבקש רעתו.

 

לאט לאט נחלשים כוחות הנפש של אדם זה, החיוך מש מפניו ותורתו ותפילתו בודאי אינם יכולים להיות מתוך שמחה, וביחסיו עם בני ביתו ועם הזולת תתגלה עצבנות מזיקה וחוסר שקט שסופם – נזק וחורבן.

 

לעומתו אותו אדם המשתמש בהתחזקות בלבד ו"הכוס המלאה" בלבד ניצבת לנגד עיניו – עלול להיכשל בעניין אחר. הוא עשוי להיות יותר מדי מרוצה מעצמו, להתעלם מחסרונותיו ומן הצורך לתקנם, ובכך להחליש את רצונו להשתפר, לעצור ואף לסגת בעבודתו הרוחנית.

 

 

המינון, הנכון, אם כן, הוא להשתמש בשני ה"חומרים" גם יחד.

 

בזמן של עליה והישג לא לשכוח שיש עוד הרבה מה לעשות, ועדיין אני רחוק מהתכלית, דהיינו – התעוררות. ובזמן של קושי וחולשה לזכור שעוד יש בי טוב, ויש תקווה גם לאיש כמוני, כי לגדולת ה’ וחסדיו אין סוף.

 

סכנה גדולה היא להשתמש בהתחזקות במקום הלא נכון, כלומר לחזק את מי שמצליח. "חומר" זה עשוי לגרום במצב כזה לתרדמה, ולהשכיח את הצורך בהתקדמות. התעוררות, לעומת זאת, הניתנת לאדם המצוי במצב קשה וחלש – אף היא תזיק מאוד, שהלא הוא שבור בלאו-הכי, ואם נוסיף לו "שמן למדורה" ונזכיר לו עתה את חסרונותיו וריחוקו משלימות – הלא נשבור אותו לגמרי.

 

אם כן, הרבה תשומת לב צריך האדם להקדיש בשעה שהוא בא לחזק או לעורר את עצמו או את האחרים.

 

האם זהו ה"חומר" לו אנו זקוקים כעת?

 

האם זוהי ה"כמות" הנכונה?

 

למעשה, כותב רבי נתן, בדור החלוש שלנו ה"מינון" הכללי הוא כזה: "על כל כף התעוררות –  (צריך) קערה של התחזקות".

 

ואכן, המחפש ומעמיק בספרי רבי נחמן ותלמידו רבי נתן, יגלה הרבה עצות מעשיות והבהרות בעניין חשוב זה.

 

(מתוך: "אור פנימי" מאת הרב ארז משה דורון, וכן באתר "לב הדברים").