הגענו לזמנים מצומצמים?

 

 

אנחנו נמצאים בעיצומם של ימי ספירת העומר. כל מי שיש לו עבודה עצמית על המידות והאמונה מרגיש בודאי שבימים אלו יש צמצום וקושי מסוים. הדבר ידוע מספרי אמת, מאחר וימי העומר הם ימים של הכנה והמתנה לקבלת התורה, והם משולים לספירת ימי הטהרה של אישה לבעלה, לכן יש בהם בחינה של הרחקה מהקב"ה. רק כאשר נשלים את ימי הספירה ונטבול במקווה של שער החמישים בשבועות, רק אז נהיה טהורים ומוכנים לקבל את המוחין והשכל החי של התורה. עד אז אנחנו רק ממתינים ועדיין אין המוחין שלנו בשלמות וחיות, וזה מסביר את הרגשת הצמצום שיש בימים אלו.

 

מה בכל זאת עושים בכדי לעבור את הימים האלו בשלום ובשמחה? הלא כל אדם שנמצא בקטנות ובצמצום, קשה לו המצב הזה, ויש ליצר הרע יותר אחיזה בו, ואנו יודעים שלכל מצב שהקב"ה מכניס את האדם יש איזו עבודה, שהיא העבודה הנכונה למצב הזה, ושעל ידה יוכל להתעלות דווקא דרך המצב הזה. לעניינינו – אנחנו צריכים למצוא עצה מה לעשות בעת הצמצום והקטנות, שעל ידה נתעלה ולא ניפול חלילה.

 

כותב רבי נתן בליקוטי הלכות (הלכות דברים היוצאים מן החי הלכה ד’), שהתיקון של ימי הספירה תלוי בתמימות של האדם. העצה היוצאת מזה למעשה היא, שבכל המצבים של ירידה וקושי לעבוד את ה’, על האדם להשליך את שכלו ולסמוך על האמונה שכל מה שקורה עמו זה ברצון ה’, גם הירידה והקושי, והכל לטובה.

 

השלכת השכל הזאת מתבטאת בעיקר בעבודת השמחה, דהיינו שהאדם מרחיק ממוחו כל מיני מחשבות של דאגה ומרה שחורה הנוגעים לעבודת ה’ שלו, ורק מאמין שגם עבודת ה’ שלו היא בידי ה’, וגם הירידות ופגמים שיש לו הם מאת ה’ בהשגחה פרטית, ולטובתו הנצחית. כי גם הדאגות והמרירות שיש לאדם על כך שהוא אינו עובד את ה’ כראוי, או שיש לו מידות רעות וכדומה, הם רק חכמות וחקירות הנובעות מכפירות שיש לו על האמונה. ואדם תמים אינו מתבלבל כלל גם כשרואה שלא הולך לו בחיים, כי הוא מאמין שהכל בא מלמעלה בהשגחה פרטית ואין לו שום שליטה על מה שקורה בחייו, מלבד מה שיכול להתפלל ולבקש על כך, וגם אין בכך שום סיבה לדאגה, כי הכל לטובה. כל שעליו לעשות בראותו את חסרונותיו, הוא להתפלל אל הבורא שיעזור לו לתקן מה שצריך, ולהישאר שמח וטוב לב בכל מצב, מאחר והכל בשליטה מלאה של הבורא הכל-יכול הרחום והחנון.

 

וכך כותב רבנו בליקוטי מוהר"ן (חלק ב’ תורה מ"ד):

 

"וזה כלל גדול, ויסוד ועיקר בעבודת ה’, להיות תם וישר וכו’. לעבוד אותו יתברך בתמימות, בלי שום חכמות וחקירות כלל כלל לא. גם מחכמות שיש בעבודת ה’ בעצמו, צריך להרחיק מאוד. כי כל אלו החכמות של העולם, שיש להנכנסין ומתחילין קצת בעבודת ה’, אינם חכמות כלל, והם רק דמיונות ושטותים ובלבולים גדולים. ואלו החכמות, מפילין מאוד את האדם מעבודת ה’. דהיינו, מה שחושב וחוקר ומדקדק ביותר, אם הוא יוצא כראוי במה שעושה. כי בשר ודם אי אפשר לו שיצא ידי חובתו בשלימות, ואין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו. ולא ניתנה תורה למלאכי השרת. ועל אלו המדקדקים ומחמירים בחומרות יתירות, עליהם נאמר: "וחי בהם" ולא שימות בהם. כי אין להם שום חיות כלל, ותמיד הם במרה שחורה, מחמת שנדמה להם שאינם יוצאים ידי חובה בהמצוות שעושין. ואין להם שום חיות משום מצווה, מחמת הדקדוקים והמרה שחורות שלהם. (והוא בעצמו אינו מחמיר שום חומרה כלל)."

 

עצה זו נצרכת בכל השנה, אבל בימי הספירה היא נצרכת ביותר, מאחר ובימי הספירה על כורחך עובר על האדם ירידות ברוחניות, ועליו לדעת שכל מיני מרה שחורה ועצבות שבאים עכב כך, הם סתם חכמות וחקירות ובלבולים שיש לו, הנובעים מכפירה בהשגחה של הבורא הכל-יכול, ומה שעליו לעשות הוא להתחזק באמונה יתרה שהכל בהשגחה והכל לטובה, ולהשליך את כל המחשבות והבלבולים שיש לו ולהיות בשמחה.

 

הדרך להגיע לכך היא על ידי תפילה. דהיינו שיבקש מהבורא שייתן לו אמונה שלימה, שכל מה שמתרחש בעולם בכלל, ומה שמתרחש עמו בפרט – הכל בהשגחה מלמעלה, ולו עצמו אין כמעט שום בחירה מלבד תפילה. וידע להתייחס לכל מחשבה ובלבול שיש לו כאל מחשבת כפירה, וימהר לסלק ולהשליך אותה ולהזכיר לעצמו, שאין עוד מלבדו יתברך, וברצות ה’ יקרב גם אותו לעבודתו, ולעת עתה יהיה רק בשמחה.

 

אם ילך אדם בדרך זו בימי הספירה, יוכל לעבור את ימי ההמתנה מבלי ליפול מכלום, ויגיע לחג השבועות בשלום, ויזכה שה’ יקרב אותו ויזכה אותו לקבלת התורה הפרטית שלו, וכל ההתחזקות שהייתה לו תהפוך לשכל אמיתי ולדעת שלימה.

 

ה’ יתברך יחזק את כל אחד מישראל לעמוד על עמדו ולא להתבלבל משום דבר, רק להיות בשמחה ולהתחזק באמונה, ונזכה לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן ואמן.