לתקן את העולם
כל אחד מאיתנו הוא עולם קטן בפני עצמו. עולם קטן אך מורכב מאינספור מערכות שונות ומתוחכמות - גופניות, נפשיות, מחומר ורוח. כל המערכות הנפלאות הללו עובדות בשיתוף פעולה ובהרמוניה...
לשם כך, תלש המדען מתוך חוברת דף עם מפת העולם,
גזר אותה להמון חתיכות קטנות ונתן לבנו יחד עם גליל נייר
דבק, ואמר לו: "בני, אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן
לך פאזל של העולם ותוכל לתקן אותו".
הקדמה
היה מדען אחד שכל הזמן היה מודאג מבעיות העולם, על כן היה נחוש בדעתו למצוא להן פתרון. הוא העביר ימים ולילות במעבדה שלו כדי למצוא תשובות לספקותיו.
יום אחד, בנו בן השש ‘פלש’ למקום עבודתו כשהוא נחוש בדעתו לעזור לאביו. המדען, שהתעצבן בגלל ההפרעה, ניסה בכל דרך לגרום לבנו ללכת למקום אחר. כשראה שדבר זה בלתי אפשרי, חיפש משהו שיוכל להעסיק ולספק את הילד, וכך גם יסיח את דעתו של הילד והוא לא יפריע לו בעבודתו.
לשם כך, תלש המדען מתוך חוברת דף עם מפת העולם, גזר אותה להמון חתיכות קטנות ונתן לבנו יחד עם גליל נייר דבק, ואמר לו: "בני, אתה אוהב פאזלים, נכון? אז אני אתן לך פאזל של העולם ותוכל לתקן אותו. הנה, העולם כולו מפורק, נראה אם אתה יכול לתקנו, ותעשה את זה לבד לבד".
המדען חשב שבנו ירכיב את הפאזל במשך ימים רבים, אולם מה רבה היתה הפתעתו, כאשר בנו שב אליו לאחר שעות ספורות ואמר לו: "אבא, סיימתי. הצלחתי להרכיב את הכל".
תחילה לא האמין האב וחשב בליבו שזה לא יכול להיות, שילד בן שש יצליח להרכיב מפה שמימיו לא ראה. הוא הניח את רשימותיו בהן עסק, ניגש אל בנו, כשהוא בטוח שהוא הולך לראות עבודה מבולגנת.
לתדהמתו, המפה היתה מושלמת, כל החתיכות היו במקומן. כיצד זה יכול להיות? איך הוא עשה את זה? חשב בליבו האב. "אתה לא ידעת איך נראה העולם, איך הצלחת לעשות זאת?" – שאל המדען את בנו.
"אבא", השיב הילד, "אני אומנם לא ידעתי איך נראה העולם, אבל כאשר תלשת את הדף מן החוברת, הבחנתי שבצידו השני יש תמונה של אדם. כשנתת לי לתקן את העולם, ניסיתי אך לא הצלחתי. זה היה הרגע שבו נזכרתי בתמונה של האדם מהצד השני, לכן הפכתי את כל החתיכות והתחלתי לתקן את האדם, כי אני יודע איך הוא נראה. כשהצלחתי לתקן את האדם, הפכתי אותו וראיתי שהצלחתי לתקן את העולם"…
***
סיפור קצר זה מעלה חיוך על שפתינו, אבל חובק בתוכו מסר חשוב לכולנו: הנהגתנו כבני אדם, מעשינו ותיקון מידותינו בהחלט משפיעים על העולם. האדם במעשיו יכול להכריע את העולם לכף זכות או לכף חובה, כי ידוע שהאדם, שלא כשאר הנבראים, ניחן בבחירה החופשית. ניתנה לנו האפשרות לבחור בטוב או ברע ובעזרת כוח זה יש בכוחנו לפעול לטובת העולם, או לרעת העולם, חלילה.
העוצמה הרוחנית של האדם פועלת על כלל העולם, כלומר על כל הנבראים באשר הם. דוגמא לכך ניתן לראות בזמן דור המבול. מכיון שבדור זה עלתה הרעה על גדותיה וההשפעה הרוחנית היתה לרעה, עד כדי כך שבעלי החיים התנהגו בצורה מחפירה שחייבה את הכחדתם. מעשיהם הרעים של בני דור המבול הובילו לכליה המונית, ולא רק של בני אדם אלא אף של כל שאר הברואים עלי אדמה.
השפעת מעשיו הטובים של האדם מאידך, אף היא מוקרנת על האנושות ועל הבריאה כולה, וכתוצאה מכך זוכה העולם כולו לברכה ושפע. ברגע שהתיקון מתחיל מהאדם, כלומר ממעשיו ומתיקון מידותיו ורוחניותו, דבר זה יוקרן וישפיע על כלל העולם. ידוע הדבר, שכל אחד מאיתנו הוא עולם קטן בפני עצמו. עולם קטן אך מורכב מאינספור מערכות שונות ומתוחכמות – גופניות, נפשיות, מחומר ורוח. כל המערכות הנפלאות הללו עובדות בשיתוף פעולה ובהרמוניה. דוגמא לכך אנו מוצאים בשיתוף הפעולה שהיה בתיבתו של נוח. לתיבה זו נכנסו שניים שניים מכל סוגי בעלי החיים, כולל החיות ממשפחת הטורפים. מה מפליא היה הדבר לראות כיצד חיו זאב וכבש בשלום, זה לצד זה באותה תיבה במשך זמן לא קצר, וכל זה למה? מכיון שחיו הן עם אדם שהיה מושלם במידותיו ובתיקונו, עד כדי כך שטבען של החיות השתנה. השפעתו הרוחנית של נוח הקרינה על כל יושבי התיבה, ולכן היה שיתוף פעולה מלא למרות ההבדלים, השוני והטבעים הטמונים בכל אחד מהם.
אולם כשאין שיתוף פעולה, כלומר שהאדם לא ממלא את תפקידו, ייעודו ותכליתו בעזרת כל הערוצים האפשריים בהם ניחן, בצורה גלויה או סמויה על העולם וברואיו, הוא גורם רעה לו ולסביבתו. דבר זה מסביר את הכחדתו של דור המבול שכלל את האנשים, הצמחים, בעלי החיים ואף הדוממים. בני האדם הרשיעו כל כך וחטאו בפני המקום, וכתוצאה מכך נוצר מצב שבו האדם כבר לא היווה את מרכזו של העולם, כי הבריאה כולה נוצרה בשביל האדם, לכן העולם בזמן דור המבול היה חסר אדם המהווה את מרכז ההוויה. כשדור המבול לא קיימו את את תכליתם וייעודם, כלומר השפעת ברכה ושפע לעולם, גרמו בהתנהגותם השלילית וההרסנית לכליית העולם.
רבי נחמן מברסלב אמר: "כי צריך כל אדם לומר: כל העולם לא נברא אלא בשבילי. נמצא, כשהעולם נברא בשבילי, צריך אני לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם ולמלאת חסרון העולם ולהתפלל בעבורם" (ליקוטי מוהר"ן, ח"א, ה).
כשהאדם זוכה להבין שהוא מרכז ההוויה, מרכזו של העולם, ומבין הוא שכל העולם לא נברא אלא בשבילו, אזי זוכה הוא לתקן את עצמו. כמו אדם שבונה בית ודואג שכל דבר יונח במקום הראוי לו, ושלא יחסר בו דבר, כך גם לגבי תיקון האדם והעולם. על ידי תיקונו, זוכה האדם לראות ולעיין בכל עת בתיקון העולם ולמלאת חסרונו, כלומר, שלא יחסרו השפע והברכה המושפעים על העולם כולו בעזרת תיקונו וקיום תכליתו.
כדי לתקן את עצמנו ולמלאת חסרונו של עולם, אומר רבי נחמן "להתפלל בעבורם". כלומר, כשאדם מתחיל לתקן את עצמו ואת מידותיו, הוא מקבל לשם כך כלים. אחד הכלים, שהוא בעל עוצמה וכוח רב, הוא התפילה אשר בכוחה לשנות את הטבע (וראינו זאת בתיבת נוח, כיצד השתנה טבען של החיות ובכללן החיות הטורפות).
כלי נוסף שבעזרתו יכול האדם לתקן את עצמו ואת העולם, הן תרי"ג מצוות שניתנו לנו בתורה, ועל כך אמר רבי נחמן מברסלב בהמשך לדבריו הנ"ל: כי המצוות הן קומה שלימה, והם מחיין את כל הקומות, הן את קומת האדם והן את קומת העולם…וכל הקומות האלה מקבלים חיים מקיום המצוות.
הסבר נוסף שאנו מקבלים מרבי נחמן מברסלב על עניין תיקון העולם הוא, שבזמן ששופע נועם העליון, דהיינו הברכה והשפע המושפעים לעולם בזמן שהאדם מתקן את עצמו, על ידי זה נעשה התגלות הכבוד, כי הכבוד הוא תיקון העולם, כלומר שמתגלה כבודו של הקב"ה. כשאדם מישראל זוכה לראות בעצמו התגלות כבוד זה, כלומר שיש לו איזה כבוד, הוא צריך להעלות כבוד זה אל הקב"ה, כדי שיתקיים על ידי זה תיקון העולם, מכיון שהאדם הוא תכלית כל הנבראים, ועיקר קיום ובריאת העולם נעשה בשביל האדם. לכן עיקר הכבוד של הבורא נתגלה על ידי האדם (ליקוטי מוהר"ן ח"ב, עא).
מדברים אלה אנו מבינים, שברגע שהחליט בורא עולם לברוא את האדם, הוא ברא בשבילו עולם שלם, ומכיון שכך, נמצא האדם במרכזו של העולם, וללא בריאתו לא היתה מתקיימת בריאת העולם. מובן גם, שברגע שהאדם מקיים את יעודו ותכליתו, דהיינו את תיקון מידותיו, מעשיו וזוכה להכרה בפנימיותו וברוחניותו – שהם הבסיס והעיקר, אזי הוא ממלא את העולם בברכת שפע נועם העליון (על ידי התגלות הכבוד) וכך גם מתקן את חסרונו.
כל אדם קיבל משמים תפקיד רוחני ייחודי שעליו למלא אותו, ורק הוא יוכל לעשות זאת. על שכמו של כל אחד מאיתנו מוטל תפקיד שעליו לבצע. התפקיד ‘נתפר’ לכל אדם כפי עניינו וכפי תיקונו בעולם הזה על ידי הקב"ה כדי לבצע את משימתו – תיקון האדם והעולם. על משימה זו כתב הרמח"ל: "ואומנם תיקון כלל הבריאה חילק אותו הקב"ה בין כל הנשמות שעשה לעובדו, לפי מה שידע היות הגון לכל אחד מהן לפי העניין שברא אותו, שהוא דבר נעלם מאוד מאוד…לכל איש מישראל יש דבר מיוחד לעשות לבורא עולם, ועל שם זה נברא".
כשנביט שוב על הסיפור על המדען ובנו, נוכל לשאול את עצמנו איזו דמות מבין השניים מאפיינת אותנו – האם אנו עוסקים בתיקונו של העולם כמו אותו מדען, שהיה עסוק ברשימות ונוסחאות של בעיות העולם? או שאנו כמו אותו ילד בן שש, שכאשר בא לתקן את העולם, תיקן תחילה את תמונתו של האדם שהיתה בצידו השני של הדף, מכיון שאת האדם הוא מכיר ויודע כיצד הוא נראה, וכשהפך את הדף ראה שהוא הצליח לתקן את העולם?
מה שברור הוא, שאת העולם לא מתקנים עם גליל נייר דבק, לא עם נוסחאות ורשימות ובטח שלא עם פטיש ומסמר.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור