לא מאבדים את המסר – פרשת השבוע שלח לך

פרשת שלח לך

 

 

חטא המרגלים

 

רבי נתן מסביר שפגם המרגלים היה שפגמו במידת האמונה, כי אף על פי שהיו בעלי דעת גבוהה מאוד, שהיא גבוהה ממידת האמונה, אף על פי כן היו צריכים לבטל את הדעת ולא להחשיבה, אלא רק להתבטל למידת האמונה ולהאמין בה' ובמשה עבדו שרוצים להכניסם לארץ ישראל מכיון שזהו הדבר הטוב ביותר בשבילם.

 

עיקר מידת ארץ ישראל, אומר רבינו הקדוש, היא מידת האמונה בבחינת: "שכן ארץ ורעה אמונה".

 

ארץ ישראל היא בחינת תפילה, בחינת אמונה, בחינת ניסים. "ארץ אשר עיני אלקיך בה", כלומר, כל אשר קורה בארץ ישראל הוא בהשגחה מיוחדת ובאופן ניסי בין לטוב ובין לרע ח"ו. לכן צריכים להרבות בתפילה, כמו שכותב רבינו ש"ארץ ישראל היא בחינת תפילה", ומוסיף, שכל פסיעה שהוא פוסע – הוא לארץ ישראל.

 

כוונת הדברים לפי ערכנו היא, שכל קדושה וקדושה נקראת ארץ ישראל. וארץ ישראל היא מקום הקדושה, הרוחניות האמיתית של כל דבר והפנימיות של כל דבר, לכן רבינו הלך תמיד אל ארץ ישראל, מכיון שמי שזוכה באמת לארץ ישראל נמצא במקום הקדושה.

 

בתורה ע"ח (ליקו"מ ח"ב) אומר רבינו הקדוש, שיש ארץ ישראל שהיא הקדושה בעצמה, ויש את הדרך לארץ ישראל שהיא ההכנה לקדושה. ובאמת, הדרך לארץ ישראל מקבלת מעשרה מאמרות שבהם נברא העולם. כלומר, שהדרך אל הקדושה מקבלת ממקום יותר גבוה מאשר הקדושה בעצמה.

 

כשאדם מתעורר לשוב בתשובה, אזי מאיר לו המאמר הסתום הנקרא "אַיֵה", ואף על פי שעדיין לא הגיע אל הקדושה, אף על פי כן הוא ניזון ממקום גבוה כל כך הנקרא "אַיֵה", שהוא ספירת הכתר (שהיא הספירה העליונה בעשר הספירות הקדושות).

 

כלומר, כאשר אדם משוקע ומונח במקומות רחוקים ונידחים, והוא בדרך לארץ ישראל, דהיינו רוצה להתקדש ולשוב בתשובה, אזי באותו זמן מתנוצץ לו אור עליון מן המאמר הסתום הנקרא "אַיֵה" – "איה מקום כבודו", ובזכות החיפוש, שמחפש את ה' יתברך בבחינת "איה מקום כבודו", אזי מתנוצץ לו ה' יתברך מרחוק, כמו שכתוב: "מרחוק ה' נראה לי", ואז מתוך החושך והאפילה הוא רואה אור גדול שמוציא אותו מן המֵיצרים שהוא מונח בהם.

 

עניין זה הוא בחינת הדרך לארץ ישראל, ששם בתוך דברי החולין מתנוצץ האור של הקב"ה אליו. אולם כשמגיעים אל ארץ ישראל ממש, אזי העבודה היא להחזיק בקדושה ולא ליפול ממנה, לא לפחד מן הענקים והנפילים והערים הבצורות, כי לפעמים כשאדם נכנס אל הקדושה הוא נסוג אחורה כתוצאה מהפחד שלא יוכל לכבוש את הקדושה, לכן צריך להתחזק באמונה ולא ליפול ממנה, וכן להתחזק בה' יתברך ובצדיקים האמיתיים שיכולים להורות לו את הדרך לתשובה ואת הדרך לאחוז אחר כך בקדושת ארץ ישראל. וזה היה חטא המרגלים – שפחדו מן הקדושה של ארץ ישראל, ואמרו "ארץ אוכלת יושביה" וכן שלא יוכלו לכבוש אותה מכיון שהיא ארץ ענקים וכו'.

 

ובאמת, מסביר רבינו הקדוש ש"ארץ אוכלת יושביה" זו מעלתה של ארץ ישראל – שכאשר אדם קרוב לקדושה ולצדיק הוא נהפך להיות חלק מן הקדושה והצדיק, על ידי "שנאכל" על ידם ואז הופך להיות חלק ממהותם. דבר זה מפחיד הרבה אנשים שחושבים שאם יהפכו להיות חלק מן הצדיק, אזי יאבדו את מהותם, אישיותם וצביונם. אולם הדבר בדיוק הפוך, משום שללא הצדיק עדיין אדם מונח בתאוות העולם הזה ובדמיונותיו, אך כאשר "נאכל" על ידי הצדיק, אזי הוא מקבל באמת קדושה אמיתית ואז מתגלה הקדושה הפנימית שבתוכו, שהיא המהות האמיתית שבו.

 

בדבר זה חטאו המרגלים – שלא האמינו שיכולים להפוך לחלק ולמהות הקדושה, שהיא ארץ ישראל, וגרמו לבכיה: "מי יתן מותנו במדבר" – אנחנו לא יכולים לכבוש את הקדושה, וזו כאמור היתה טעותם.

 

אולם, כלב בן יפונה הלך להתפלל על קברי אבות, משום שידע שארץ ישראל נקנית על ידי תפילה ועל ידי אמונת חכמים. על כן הלך לקברי אבות, כי ידע שמעצת המרגלים ניצלים על ידי הצדיקים ועל ידי תפילה, לכן לא פחד ללכת לקברי אבות בסכנת נפשות מכיון שהרגיש שבלי תפילה על קברם מצבו מסוכן יותר מאשר הפחד מן הנפילים. דבר נוסף שסייע לו להניצל מעצת המרגלים – היא ברכתו של משה רבנו ע"ה, שראה את ענוותנותו וביטולו אליו, וכן על ידי שהיתה אמונת החכמים שלו בשלימות, על כן ברכו. אולם שאר המרגלים לא עמדו בנסיון של אמונת חכמים במשה רבנו ע"ה, על כן נפגמה האמונה, שהיא מידת ארץ ישראל, ובעקבות זאת לא נכנסו לארץ.

 

נמצא איפוא, שכאשר רוצים לזכות היום לארץ ישראל צריכים אנו להרבות על זה בתפילה ולבקש מהקב"ה שיתן לנו את ארץ ישראל בשלימות, כי רק בדרך זו אפשר לזכות לקדושת ארץ ישראל.

 

יהי רצון שנזכה למידת האמונה בשלימות ולהאמין שאנו יכולים תמיד לנצח את המפריעים בעזרת כח האמונה והתפילה, ובזכות זה נזכה לארץ ישראל בשלימות ולגאולה השלימה הקרובה במהרה בימינו, אמן.