מפלתו של חוק הסיבה והתוצאה

 

 

סיפר רבי נחמן: מעשה באדם אחד שהיה רעב, ונכנס אל איזה בית תבשיל, אולם מחמת שלא היה לו לשלם אמרו לו בבית התבשיל: אם תעבוד כאן במשך כל היום, תקבל סעודה דשנה כשכר לעבודתך.

 

בלית ברירה התייגע כל היום בעבודות מפרכות. כשסיים את עבודתו ובא לקבל את שכרו, אמרו לו בבית התבשיל: כאן רק מכינים את האוכל, לאכול תוכל שם מעבר לרחוב. שם נמצאת המסעדה שלנו.

 

בשמחה נכנס האיש אל המסעדה, אולם כאשר ראה שהתפריט מכיל רק אוכל דל, כעס: "זה מה שמקבלים כאן עבור יום עבודה?"

 

השתאו עובדי המסעדה לטענתו: "על מה אתה מדבר? במסעדה הזו מקבלים אוכל ללא תשלום, מישהו כנראה רימה אותך. עבדת בחינם ואתה אוכל בחינם".

 

***

בסיפור ספק עצוב ספק משעשע זה מספר לנו רבי נחמן על מפלתו של חוק הסיבה והתוצאה.

 

לפי מראית עינינו אנו נוטים להסתכל על כל דבר ולהקיש מן המציאות הנראית לעין על התוצאה המסתברת:

 

אם עבדת והתייגעת לפרנסתך – יהיה לך לחם.

אם חוננת בכשרונות עיסקיים – הם שיובילו אותך אל הצמרת.

אם אתה קל תנועה ובעל כושר גופני גבוה – לבטח תהיה בין הראשונים במירוץ.

אם אתה מיומן באסטרטגיות צבאיות ובעל אומץ לב – אין ספק שתנצח בקרב.

אם אתה יפה וחכם – יאהבו אותך.

יש לך קשרים – יפתחו בפניך שערים.

הכסף – יענה את הכל.

 

אנחנו אפילו לא שמים לב שכך אנחנו חושבים על הדברים. זה נראה לנו הגיוני ומתבקש מאליו. אולם למתבונן על העולם מפרספקטיבה אחרת, נראים פני הדברים הפוכים בדיוק.

 

"כי לא לקלים המרוץ ולא לגיבורים המלחמה וגם לא לחכמים וגם לא לנבונים עושר וגם לא ליודעים חן, כי עת ופגע יקרה את כולם" (קהלת ט).

 

"עבדת בחינם ואתה אוכל בחינם".

 

אין באמת שום קשר בין העבודה שלך למשכורת. בין הכישרון להצלחה. בין ההשקעה לתוצאות. ההגיון הטבעי אולי מחייב את הקשר בין הדברים, אבל יש הגיון אחר, סיבה ותוצאה פנימיים יותר, שאינם מצייתים להגיון הרגיל. עם קצת התבוננות נגלה, כי החוק המוכר לנו – חוק הטבע, אינו אלא חיפוי על חוק אחר, שרק על פיו באמת מתנהלים העניינים – חוק ההשגחה.

 

"אפילו מי שעוסק במשא ומתן ומרוויח ממון, שנדמה שהוא על פי הטבע, אבל באמת הכל הוא בהשגחתו יתברך, כאשר אנו רואים שהרבה טורחים ומייגעים עצמם ביגיעות עצומות ומאומה לא ישאו בעמלם. אדרבא, הם מפסידים ממונם", כותב רבי נתן, תלמידו המובהק של רבי נחמן מברסלב, בספרו הגדול "ליקוטי הלכות".

 

רבי נתן רוצה שנתבונן. ואם נתבונן בכנות הלא נראה שיש הרבה בעלי כישרון, שמשקיעים הרבה זמן וכוח וממון באיזה עסק – והדבר לא עולה בידם. ולעומתם הרי יש אחרים, שמשקיעים הרבה פחות או בכלל לא – ולמרות הכל הולך להם. הווה אומר: "לא לחכמים לחם".

 

אם כך, עשויים אנו לשאול, אם באמת התוצאות של מעשינו אינן תלויות בנו, בשביל מה בכלל לעשות משהו? ממילא "מחליטים בשבילנו". וחוץ מזה, האין השקפות כאלו פותחות פתח להפקרות? לחיים חסרי אחריות? לניוון של חוסר עשיה וחוסר איכפתיות?

 

"ששת ימים תעשה מלאכתך", מצווה התורה. צריך לעשות מלאכה. "וברכתיך בכל אשר תעשה", מבטיח הכתוב. הברכה תבוא, אבל אתה – תעשה.

 

לשבת לצידם של החיים ולצפות שהכל יבוא משמים איננה מחשבה יהודית. צריך לפעול, אבל אסור ליפול ברשת שהפעולות פורשות לרגלינו, רשת הגאווה חסרת ההצדקה – אני פעלתי. כוחי, חכמתי וכשרונותיי הם שעמדו לי, "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה".

 

בחוקי ההשגחה מתגלים שני ערוצים נפרדים, שאנחנו מחברים אותם בטעות. פרנסה ועמל. "פרנסה – מן השמים", אמר רבי נחמן, "העמל – לפי תיקון הנפש הנצרך לאדם". חוקי הטבע מסתירים את האמת הזו, אבל כבר אמרנו, עם קצת התבוננות וקצת כנות אנו רואים במו עינינו כמה קלושים חוקי הסיבה-תוצאה הטבעיים.

 

מדוע, אם כן, צריך לעשות מעשים? למה אין הקב"ה זן אותנו בקל ובלא טורח כשם שהוא זן ומפרנס את ריבוא רבבות ברואיו? משום שעל ידי עסקי הפרנסה מוביל הבורא את האדם אל תיקונו. אל אותם חומרים, אנשים, מצבים, שאם יתמודד איתם כראוי, דווקא על ידם תתרומם נפשו ותושלם תכלית בריאתו.

 

"כי צריכים להאמין שבסיבות והעסק בעצמו יש בהם רזים עמוקים. מדוע השם יתברך מסבב ש(אדם) זה יתפרנס מסחורה זאת ובמקום זה וזה מסחורה אחרת, זה בחיטים וזה בשעווה, זה בפשתן וכו’, והכל מאת ה’ ובכולם יש רזים נפלאים, כי רק הוא יתברך יודע רזי עולם ותעלומות סתרי כל חי ויודע לפרנס כל אחד ואחד כפי שורש נשמתו וכפי מעשיו וכפי גלגוליו, שעל ידי כל זה צריך להתפרנס על ידי סחורות אלו", כותב רבי נתן.

 

אבל כדי לפגוש באותם רזים, כדי  לחוות את אותם סודות, המצפים לנו בתוך עסקי היום יום הכי פשוטים, צריך להתגבר על התאווה, צריך לקנות אמונה.

 

"כי עיקר פגם תאוות ממון שמכלה ימי האדם הוא מחמת חסרון אמונתו שאינו מאמין שבכל דבר יש פנימיות, וסומך על חכמתו ועורמתו, כאילו כבר השיג את כל החכמה, ויודע איך למצוא ולהשיג ממון על ידי תחבולות ועורמות אלו", ממשיך רבי נתן.

 

אם נעסוק בעיקר, אם נבקש פנימיות, אם נחפש תכלית – הפרנסה ממילא תבוא. אין היא נוגעת כלל לכמות הזמן והכח שנשקיע כדי להשיגה.

 

פעם בא אחד אל רבי נחמן וביקש ממנו שיברכו בברכת פרנסה. אמר לו רבי נחמן: אמשול לך משל למה הדבר דומה:

 

לסוחר בדים גדול שבא פעם אל הסיטונאי העוסק בכך והזמין אצלו כהרגלו מדי פעם כמות גדולה של בדים. פעם, אחר הזמנתו את הבד כשהחל לנסוע עם עגלתו, לא נסעה העגלה כהוגן מחמת רוב הסחורה הטעונה. נכנס הסוחר אל הסיטונאי וביקשו: אולי יש לכם מעט שמן מכונות למרוח בו את אופני העגלה כדי שתיסע כהוגן? ענה לו הסיטונאי: יש ויש, ונתן לו שמן מכונות בשפע, ואכן החליקו האופנים ונסע הסוחר עם עגלתו כהוגן.

 

באמצע הנסיעה פגש הסוחר בחברו הנוסע בעגלה לקראתו. כשראה חברו איך עגלתו נוסעת יפה וחלק כל כך, שאלו לסיבת נסיעתו המהירה. ענה לו: סיטונאי פלוני הנמצא במקום זה וזה מרח לי שמן מכונות על צירי העגלה וזו הסיבה לנסיעתי המהירה.

 

לא חשב חברו הרבה ונסע אל הסיטונאי, בחושבו שמדובר בסיטונאי של שמן מכונות. כשנכנס אליו וביקש ממנו שמן מכונות, אמר לו הסיטונאי: על מה אתה מדבר? השיב לו: ברצוני לקנות שמן מכונות כמו השמן שמכרת לחברי הסוחר. השיב הסיטונאי: פרנסתי ממסחר בדים וחברך קונה אצלי תדיר סחורה. כשראיתי איך שעגלתו לא מושכת היטב מחמת רוב הסחורה בה היא עמוסה, טרחתי והשגתי לו שמן מכונות, אבל אתה בא ורוצה רק שמן? הלא איני סוחר של שמן…

 

לנסוע חלק ומהר, אינו אלא תוצאת לוואי. הפרנסה האמיתית היא פרנסת הנפש. השמן לגלגלים – יבוא מאליו.

 

(מתוך: "היום צוחק מן הלילה" מאת הרב ארז משה דורון ובאתר "לב הדברים").