ריקוד מכניע – פרשת השבוע עקב
פרשת השבטע עקב - הפעולה להבריח אותם היא על ידי הריקודים, וכששמח ומרקד נמשכין הדינים הממותקים לתוך הרגלין והברכיים (מלשון ברכה), ועל ידי זה מרקד, ובהתלהבות הריקוד מכניע ומבטל...
פרשת עקב – "והיה עקב תשמעון"
אומרים חז"ל בפסוק זה מרומז על המצוות הקלות שאדם דש בעקבו.
מובא בדעת זקנים, מבעלי התוספות, שעל זה אמר דוד המלך ע"ה בפסוק "למה אירע בימי רע – עוון עקבי יסובני": שממצוות חמורות שבתורה איני ירא שאני קיימתים, אבל מצוות קלות שאדם דש בעקביו אני מתיירא, אולי מפני שהיא קלה ביזיתיה ולא חששתי לקיימה, ואתה אמרת: 'הוי זהיר במצווה קלה כבמצווה חמורה'.
עוד אמר דוד המלך: "בשמרם עקב רב", כלומר, לשמור אפילו את המצוות הקלות משום שאין אדם יודע שכרן של מצוות.
ב"כוכבי אור", בקונטרס "ששון ושמחה" (תפילה ג) כתב: "אין לך מצווה שאדם דש בעקב כמו מצוות השמחה והריקוד, כי מצוות השמחה והריקודים הן מן המצוות "הרחוקות" שעליהן דשים בעקביים. זאת משום, שבמצוות הריקודים, כפשוטו, צריך לדוש בעקביים ולרקוד עם העקביים ולהגביה אותם בשעת הריקוד, וכשלא עושה זאת נאמר עליו: "והיה עקב תשמעון", שהוא מזלזל "בעקב", דהיינו במצוות שאדם דש בעקב, והבעל דבר "מתלבש" על האדם במצוות היראה ומכניס ומביא בלב הכשרים שחלילה להם לבלות זמן על המחאת כף וריקודים ושמחה בה'. לכן צריכים הרבה תפילות שנזכה לפתוח ליבנו האטום והמבולבל ונזכה להרגיש את השמחה האמיתית, ואפילו על ידי מילי דשטותא (התבדחות).
רבינו הקדוש כותב (ליקו"מ תורה מ"א), ש"עקב" בגימטריא שתי פעמים "אלקים" שהם דינים, ושם יש אחיזה לחיצוניים. הפעולה להבריח אותם היא על ידי הריקודים, וכששמח ומרקד נמשכין הדינים הממותקים לתוך הרגלין והברכיים (מלשון ברכה), ועל ידי זה מרקד, ובהתלהבות הריקוד מכניע ומבטל את אחיזת החיצוניים מן העקביים, מכח השמחה שמתפשטת ויורדת על רגליו, כי השמחה ממתיקה את הדינים, כמובא (שם תורה י'). לכן אומר רבינו שעל ידי ריקודים והמחאת כף אל כף נעשה המתקת הדינים.
ועל זה מפרש רבינו (ליקו"מ תורה קס"ט): "והיה עקב תשמעון": והיה – מלשון שמחה. עקב – הם הרגליים. כלומר, לזכות לשמחה עד שהעקביים, שהם הרגליים, ישמעו את השמחה.
את כל זה עושה האדם על ידי התבודדות וחשבון נפש, כמו שכתוב: "והיה עקב תשמעון את המשפטים". "משפטים" דווקא, משום שהם עשיית חשבון נפש ומשפט עצמי, וכשעושים זאת זוכים לשמחה, משום שבזמן זה האדם מפשפש במעשיו ועושה תשובה ומתקן את מעשיו על פי דין ומשפט התורה, ודן ושופט את עצמו על כל מה שעושה – אם ראוי לעשותו או לא – ועל ידי זה זוכה להמתיק את הדינים ושמח שהולך בדרך טובה ונכונה, ועל ידי זה זוכה גם לשמחה ולריקוד שממתיק את הדינים.
יהי רצון שנזכה לשמחה האמיתית, בפרט בשבועות אלו, שהם ז' דנחמתא, ונודה ונאמר כל אחד "אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני", ויתהפך לנו לששון ולשמחה ניצחיים, במהרה בימינו אמן.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור