תרבות הדחיינות
אם המסמכים שלכם מסודרים בתיקיות לפי צבעים, ושילמתם את כל המיסים לשנה הקרובה – אל תמשיכו לקרוא. אך אם השכנים שלכם חושבים שהבית שלכם הוא מרכז מיחזור, ורשימת "הדברים לעשות"...
אם המסמכים שלכם מסודרים בתיקיות לפי צבעים,
ושילמתם את כל המיסים לשנה הקרובה – אל תמשיכו
לקרוא. אך אם השכנים שלכם חושבים שהבית שלכם
הוא מרכז מיחזור, ורשימת "הדברים לעשות" שלכם
מועמדת לספר השיאים של גינס – המשיכו לקרוא.
כמעט אין אדם שלא דוחה ביצוע מטלות – ותמיד בגלל הסיבות הכי טובות.
אנו דוחים משימות משום שהן משעממות, קשות לביצוע, מאיימות או מסובכות מדי. כל בר-דעת ימצא ש"אחר כך" זה מסגרת הזמן הנאותה לביצוע המשימות האלה. לעיתים, די במספר הרב של מטלות שמועמסות עלינו כדי לשתק אותנו.
אם נדמה לכם שיש לכם יותר מדי דברים לעשות ומעט מדי זמן לעשותם, אין זה רק תעתוע דמיון. אכן, מוטלות על כתפינו משימות רבות מדי. חלקנו מתמודדים עם המצב הזה על ידי דחיית מטלות ליום המחרת, שגם בו, כמובן לא נמצא את הפנאי לעשותן. לרוע המזל, דחייה למחר לא זו בלבד שאינה פותרת בעיות, אלא שהיא עצמה יוצרת אותן.
דחיין לשעבר
כדחיינית מן השורה הראשונה, נקרה לפני הספר "היום ולא מחר". ואני רוצה לשתף אתכם בתהליך שעברתי בעקבותיו, תהליך שהפך אותי ל’דחיינית לשעבר’. הספר הנ"ל נכתב ע"י מישל טויילר שהצליחה להשליט סדר בחייה ואף הפכה את הנושא למקצוע.
בספרה – שהוא המקיף ביותר על דחיינות שנכתב עד כה – אוסף עצום של עצות מעשיות ושיטות להתגבר על הנטייה לדחות – לרוקן את האשפה בת השבועיים שהצטברה בביתנו, להתגבר על אימת המחשבים שלנו, להתחיל לסדר את המחסן, או להתחיל את הדיאטה היום ולא מחר.
ניתן לחלק את הדחיינים לשני סוגים:
הסוג הראשון – אלו שהדחיינות שלהם נובעת מגורמים פסיכולוגיים – חרדה, חתירה לשלימות והססנות.
הסוג השני – אלה שבעייתם נובעת בעיקר מגורמים נסיבתיים – כמו עומס יתר, הסחות דעת, וחוסר אירגון.
מהי דחיינות?
ייתכן שאתם דוחים כל הזמן, אבל מעולם לא עצרתם לחשוב מהי דחיינות.
דחיינות היא השהיית פעולה עד למועד מאוחר יותר – או שלא מתחילים בה כלל, או שמתחילים בה ברגע האחרון, או שמתחילים בה אך לא מסיימים אותה.
אם אתם דחיינים, קרוב לודאי שיש דברים שלעולם אינכם מוצאים זמן לעשותם. אתם מפזרים הבטחות מעורפלות לעצמכם ולאחרים, אומרים "אעשה זאת אחר כך", ואין לכם מושג מתי זה "אחר כך" – העיקר שלא עכשיו.
לעיתים, הדחיינות מופיעה כאשר לפנינו מטלות שאנו סבורים שהן קשות, כמו התחלת הדיאטה. היא מופיעה גם במיזמים שנראים מעל לכוחותינו, בלתי מסתיימים או שאיננו יודעים איך להתחיל בהם, כמו השלטת סדר בבלגאן שהצטבר במשך שנים, או במטלות שאנו דוחים כי הן משעממות ואנו מבכרים לבלות את הזמן בעיסוק מהנה ומאתגר יותר.
ייתכן גם, שאתם מסוג האנשים שטובים למדי בלהתחיל דברים – אבל נוטשים אותם בחצי הדרך, ואינכם מסיימים את אשר התחלתם. סוג זה של דחיינות מופיע פעמים רבות במיזמים מרובי שלבים, שביצועם מתמשך על פני תקופה ארוכה.
איך מרגיש דחיין?
דחיינות היא מעין התמכרות.
יש לכם תחושה שאתם מאבדים שליטה או שאתם חסרי אונים מכדי לשנות את המצב. אתם מרגישים כאילו כוח נעלם שולט בפעולותיכם, ואינכם מבינים מה מקורו וכיצד לרסן אותו. בדיוק כמו במקרה של התמכרות. התנהגות דחיינית היא פעמים רבות תוצאה של כניעה לדחפים, של דימוי עצמי ירוד, או של חיים בסביבה שמאפשרת הרגל כזה.
אלא שלא כמו התמכרויות אחרות, דחיינות אינה מחלה. היא פשוט הרגל – הרגל שאפשר לשנות!
הכל דיבורים, ואין מעשים
דחיינים יודעים, בדרך כלל, מה עליהם לעשות. הם מדברים על ההתחייבויות שלהם ועל חובותיהם, בין שבפומבי ובין שבינם לבין עצמם. הם מתכננים, מתלהבים, דואגים, מתאוננים ומתרגזים. הם עלולים להיות אפילו כפייתיים.
כדי להתמודד עם בעיית הדחיינות עליהם להבין תחילה מה היא, ומדוע אתם נוקטים אותה.
תרבות הדחיינות
דחיינות היא כמו מחלה מידבקת. אם אתם נמצאים במחיצת מישהו שנוטה לדחות דברים, אולי תרגישו דחף לנהוג כמוהו.
כמו כל התנהגות חברתית, דחיינות ניזונה מתמיכה חברתית. אם אתם מרגישים פחות יוצאי דופן בגין הדחיינות שלכם, יש סיכוי גדול יותר שתתירו לעצמכם לדחות דברים כאשר תראו אחרים עושים זאת. יתר על כן, יש הנאה בבטלה בחברת ידידים, משפחה או עמיתים לעבודה. ורובנו מתקשים לעמוד בפני הפיתוי.
למה אנחנו אוהבים לשנוא דחיינות?
לרובנו יש יחסי אהבה-שנאה עם דחיינות.
אנו שונאים את הדרך שבה היא זורעת הרס בחיינו, מסכנת את בריאותנו, את מקומות העבודה שלנו ואת מערכות היחסים שלנו.
אנו שונאים את האופן שבו היא גורמת לנו דאגה בלתי פוסקת. אנו נלחצים מהדברים שעלינו לבצע, מאלו שדחינו, וממה שהתחלנו וזנחנו במחצית הדרך.
יחד עם זאת, בו בזמן אנחנו אוהבים את האופן שבו הדחיינות פוטרת אותנו מאחריות בתחומים רבים. היא בריחה מהעולם האמיתי. היא מאשרת לנו לישון עוד חצי שעה במקום ללכת ל’צעדת בריאות’ לפני העבודה.
הדחיינות הופכת אותנו לאנושיים. אנחנו אוהבים את האופן שבו היא מאפשרת לנו ליהנות מהחיים ושומרת עלינו כדי שלא נהפוך לאטומים – שמספיקים לעשות הכל, אבל לעולם לא עוצרים כדי להריח את הוורדים. אין בכך כל פסול, לפחות כל זמן שהדחיינות לא מתחילה לגבות מחיר.
שבעת השלבים של תהליך השינוי
כאשר אתם מנסים להתגבר על דחיינות, קרוב לודאי שתמצאו את עצמכם עוברים דרך שבעת השלבים האופיינים לתהליך השינוי:
שלב א – הודו בצורך לשנות. הכירו בעובדה שדחיינות אינה ייחודיות שובת לב באישיותכם, אלא הרגל מסוכן שמאיים על בריאותכם, על עושרכם ועל אושרכם, וגם על האנשים סביבכם.
שלב ב – הצהירו בפני עצמכם ובפני אחרים – שאתם מוכנים לשינוי. הכרזה רישמית. יש אנשים שנמנעים מלספר לאחרים שבדעתם לנסות להיפטר מהרגל, כדי לחסוך מעצמם מבוכה במקרה שייכשלו. בכך שתכריזו קבל עם ועדה על כוונותיכם, יהיה עליכם לתת דין וחשבון על ההתקדמות ותהיו מחוייבים יותר לשינוי.
שלב ג – הכינו את עצמכם מבחינה נפשית לשינוי. חשבו איך ייראו החיים שלכם ואיך תרגישו. הכינו את עצמכם לקראת מנה מדודה של אי-נוחות וסבל ריגשי.
שלב ד – חשבו על האמצעים שבעזרתם תחוללו את השינוי. אל תצפו שיהיה לכם ידע טבעי בעניין. שינוי הוא ידע נרכש ולא כישרון מולד. הסתמכו על הספרים הרבים שנכתבו כדי לעזור לאנשים בפרטי הפרטים של תהליך השינוי, או הסתייעו בעזרת מומחים.
שלב ה – ישמו את אסטרטגיית השינוי שהחלטתם עליה. בצעו את התהליך שקבעתם לעצמכם, צעד אחר צעד.
שלב ו – צפו לנסיגות ולתחושת תסכול. אם תהליך השינוי היה משורטט בגרף, הוא היה נראה כקו שבור בעל פסגות ועמקים – ממש כמו הגרפים של שיעור הריבית או מחיר המניות. על כל שני צעדים קדימה, בלתי נמנע שיהיה גם צעד אחורה. אם תהיו מודעים לכך כאשר אתם יוצאים לדרך, סביר שתהיו מתוסכלים פחות. הנסיגות הן חלק מהתהליך הנורמלי.
שלב ז – עברו את רגעי התסכול והנסיגה, עד אשר תבנית התנהגות חדשה תתחיל להסתמן ולהחליף את ההרגלים הישנים. כאשר תמשיכו לצעוד קדימה בתהליך השינוי, תתעוררו בוקר אחד ותיווכחו שהשינוי נהפך בעצמו להרגל. במקום לבלות את היום בדחיית דברים ובדאגה בגין המטלות שלפניכם, תתחילו לבצע דברים בלי להשקיע מחשבה ומאמץ עודפים. "אעשה זאת אחר כך", יתחלף ב"עכשיו הזמן ל…"
מה הסיכויים להשתנות?
עכשיו, כשאתם יודעים מהו שינוי, אתם חפצים לדעת מהם הסיכויים שתצליחו להתנער מהדחיינות שלכם?
כדי לברר זאת, ענו על ההצהרות הבאות ב"כן", "לא" או "לא בטוח", כדי לציין את תחושתכם לגבי המשפט. היו כנים עם עצמכם!
א. לגמרי נמאס לי מהדחיינות שלי.
ב. אני מרגיש שאם אמשיך לדחות יהיו לכך (או שכבר יש) תוצאות שליליות חמורות ביותר.
ג. אני מסוגל להיות סבלני במשך תהליך השינוי, ואני מבין שגמילה מהרגלים עשויה להימשך זמן רב.
ד. אני שלם עם הרעיון, שיהיה עלי לוותר על חלק מזמני הפנוי במשך תקופה מסויימת, כדי לבצע מטלות חשובות.
ה. יש בי האומץ להודות בפני אנשים חשובים בחיי, שדחיינות היא בעיה גדולה שלי.
ו. אני מוכן לכפות על עצמי סדר יום מתוכנן יותר.
ז. אני מוכן לפנות לאחרים לעזרה ולהאציל חלק מהאחריות שלי על אחרים.
ח. אני מודע לכך שעליי להשליך או לתרום חלק גדול מהניירת ומהחפצים שהצטברו בביתי ו/או במשרדי, ואני מוכן לזה.
ט. אני יכול ללמוד לומר "לא" ולסרב ליטול עוד אחריות ומחוייבות שמופנות אלי.
י. אני יכול לומר בכנות, שאני זכאי להיות מאושר ומצליח בכל דרך שבה אני מגדיר את המושגים האלה.
סדר בסדר העדיפויות
יש לכם תקוות גבוהות להתעמל לפחות כמה ימים בשבוע, אבל אתם תמיד מוסחים על ידי משברים שצצים ברגע האחרון? אתם רוצים להקדיש כל ערב זמן איכות לילדים, אבל אינכם מתכננים מספיק זמן מראש כדי לגרום לזה לקרות? או שעבודות ומטלות הבית הבוערות, שחייבות להיגמר עד שבת, מסיטות אתכם מהתוכניות שעשיתם?
אם לא תתכננו מראש ותבנו לעצמכם מערכת ארגון כלשהי בבית ובעבודה, תבזבזו את כל זמנכם בתגובה על צרכים בוערים שצצים בכל רגע, ולעולם לא תמצאו את הזמן לעשות את הדברים החשובים לכם באמת ו/או הקשורים למטרות ארוכות טווח בחייכם.
אתם אולי טוענים שפיתוח העסק הצדדי שלכם הוא עדיפות עליונה מבחינתכם, אבל נראה שלעולם אין לכם זמן לעבוד עליו בערבים.
ניתן לחלק את הפעילויות שלנו בחיי היום-יום לארבע קטגוריות:
קטגוריה א – דחוף וחשוב.
רובנו מבלים יותר מדי זמן בטיפול בדברים דחופים ובמשברים הדורשים טיפול מיידי, אבל כאלה שאינם מקרבים אותנו למטרות האמיתיות והחשובת בחיינו. זמננו מתכלה ב’כיבוי שריפות’ ובמירוץ אל עמידה בתאריכי יעד, במקום שינוצל למימוש מטרות אישיות ועסקיות.
קטגוריה ב – לא דחוף אבל חשוב.
לתחום זה אנו אמורים להקדיש את רוב זמננו. פעילויות אלה עוזרות לנו להגיע לאיזון ולהשיג את מטרותינו. הן כוללות תכנון ארוך טווח, תכנון מסגרות שימנעו משברים ובניית מערכות יחסים. לרוע המזל, רובנו מזניחים את הפעילויות האלה – אף שאנו יודעים שהן חשובות, בפועל הן לא דחופות, ולכן הן נדחקות על ידי הדברים הבוערים.
קטגוריה ג – דחוף אבל לא חשוב.
פעולות אלה דורשות טיפול מיידי אבל אינן חשובות בהכרח: עמית לעבודה עומד בדלת חדרנו ומבקש לשוחח איתנו, טלפון מצלצל וקשה להתעלם ממנו, צג מלא הודעות דוא"ל. דברים מסוג זה עלולים לנגוס בהרבה מזמננו – כי הם ניצבים לנגד עינינו ממש וקשה לדחותם. פעמים רבות הם אינם חשובים, והיו יכולים להמתין עד לסיום הפעולה החשובה יותר.
קטגוריה ד – לא דחוף ולא חשוב.
דחיינים אוהבים את הקטגוריה הזאת. היא כוללת משחקים או משחיתי זמן אחרים שמסיחים את דעתנו. היא כוללת גם עבודת סרק שאנו עוסקים בה כדי להיראות ולהרגיש שאנו עושים משהו, ואילו למעשה אנו רק דוחים את ביצוע המטלות החשובות.
שוב, אתם אולי מסכימים שיש להתמקד בתמונה הגדולה של חייכם, ושיש להימנע מהסחות דעת ומטיפול רק בעניינים הבוערים, אבל אתם עדיין תוהים איך תצליחו לחלץ את עצמכם מקטגוריות 1, 3 או 4 לתוך קטגוריה 2 הרצויה, שבה אתם עוסקים בדברים החשובים שאינם דחופים.
נצחו את הדחיינות
כמו שהדחיינות עשויה להתגנב מאחוריכם ולהפתיע אתכם, כך אתם יכולים להתגנב מאחוריה עם תגמול שימריץ אתכם לפעולה:
…הסיחו את דעתכם. אולי אתם מרגישים שכדי לבצע דברים – עליכם לנתק את הטלפון, לשלוח את הילדים לגינה עם בייבי סיטר, או להימנע מכל הסחה מבזבזת זמן אחרת שמגבילה את היצרנות שלכם. האמת היא, שכאשר אתם שוללים מעצמכם את הדברים שאתם נהנים מהם או כשאתם כובלים את עצמכם בסביבה סטרילית, בדרך כלל תהיו פוריים פחות.
…נופפו בגזר. אין כמו הבטחה לפרס כדי להמריץ אתכם. דחיית סיפוקים אינה יעילה עבור כל אחד, אבל ציפייה לפרס שהבטחתם לעצמכם היא שיטה שכדאי לנסות. היא גם תעזור לכם לשמור על שיווי משקל בין עבודה ובין הנאה בחייכם.
…מירוץ נגד השעון. העמידו פנים שיש לכם פרק זמן מוגבל לעשות משהו, וראו כמה מהר אתם יכולים לעשותו. נניח שאתם מנסים לנקות את המחסן. אתם מעריכים שיש לכם עוד שלוש שעות עבודה, אבל אינכם רוצים לעבוד אפילו עוד שלוש דקות. העמידו פנים שיש לכם רק שעה לפני שמישהו אמור להגיע כדי לראות את תוצאות העבודה. שחקו משחק שמטרתו לראות כמה אתם יכולים להספיק בשעה. אולי תופתעו לגלות שההספק שלכם עלה פלאים בגלל הגבלת הזמן הדמיונית שהטלתם על עצמכם (גם אם לא – בודאי הספקתם יותר מאשר לו ויתרתם כליל).
…העמידו פנים שאתם יוצאים לחופשה. אתם אולי מכירים את ההרגשה לפני יציאה לחופשה מעבודה במשרה מלאה בעסק שאתם מנהלים. בימים האחרונים, או אפילו בשעות האחרונות לפני החופשה, אתם עובדים יותר מאשר בשבוע אופייני או אפילו בחודש. ההכרח להספיק ולסגור קצוות מזרים בכם פרץ אדרנלין ודוחף אתכם לפעולה בקצב מסחרר (ובנוסף מעודדת אתכם המחשבה שיש אור בקצה המנהרה – בדמות ים כחול במקום שאתם נוסעים אליו).
אולי אינכם יכולים לצאת לחופשה ממש, אבל אם תדמיינו שאתם עומדים לצאת למסע ארוך ועליכם לסגור עניינים עד אז, המשחק עשוי להמריץ אתכם לבדוק מה נמצא בפיגור ולקדם אותו, או להמשיך מיזמים שנעצרו במחציתם.
…פשוט תעשו משהו. ישנו חוק בפיזיקה שאומר: כי חפץ יישאר במנוחה כל עוד לא הופעל עליו כוח חיצוני. כדאי לזכור את העיקרון הזה כשמנסים לעשות משהו. לפעמים הכי טוב לצעוד כמה צעדי תינוק לקראת מטלה מסויימת. סביר שתגלו שהצעד הקטן דוחף אתכם לתנועה וגורם לכם לצעוד צעדים נוספים.
אם אתם רוחצים צלחת אחת, קרוב לודאי שתרחצו בסופו של דבר את כל הכלים שבכיור. אם אתם כותבים מכתב תודה אחד, כנראה שתמשיכו ותודו לכל מי שמופיע ברשימה. וגם אם לא, לפחות התקדמתם צעד אחד מהמקום שבו עמדתם לפני כן.
הדחיינות משלבת כל מיני משחקי מחשבה שאנו משחקים עם עצמנו. בכך שאנו משחקים את משחק הגזר שבקצה המקל – התגמול שמצפה בסוף העבודה, אנו מנצלים את משחקי המחשבה האלה לטובתנו.
ולסיום…כמה דברים שפשוט "חבל על הזמן"…
אל תשחיתו את זמנכם לריק, כי זמן הוא החומר שממנו עשויים החיים.
אם המחשבה שעליכם להתבונן בגורמי הדחיינות הפנימיים שלכם – מעוררת בכם רצון לעזוב עוד לפני שהתחלתם, אל תעשו זאת. בדרך כלל התגברות על מכשולים פנימיים אינה קשה יותר מאשר התגברות על מכשולים חיצוניים, כמו אנשים מקומות וחפצים.
הכינו רשימה של אנשים שאתם נתקלים בהם במהלך חיי היום-יום, אשר תורמים לדחיינות שלכם. חשבו על דרכים שבהן אתם יכולים להתמודד עימם ולהישמר מפני הידרדרות לדחיינות.
אצל כמה דחיינים הבעיה אינה מחסור בזמן, אלא שהזמן "לא מתאים". הם מחכים ליום שבו המנהל יהיה במצב רוח טוב, שהטמפרטורה תהיה 25 מעלות, שהילדים יהיו אצל המטפלת, שהם יהיו מאוששים ונמרצים, שהסנוניות יחזרו באביב ושיפתחו שערי שמים. הם גם לא יתנגדו אם התופת תקפא וייכון שלום עולמי.
חשבו על דבר אחד בחייכם שאינו מאורגן כיום, אבל לא דרושים זמן רב ומאמץ גדול כדי לארגן אותו (מציאת מקום נוח להניח בו את המפתחות באופן קבוע היא דוגמא אפשרית). הקצו זמן מוגדר במשך שלושת הימים הבאים כדי לשפר אותו.
אנחנו אומרים שהזמן עובר? אהה לא! הזמן נשאר, אנחנו עוברים…
עצמו עיניים ודמיינו את ה’זמן’. מה אתם רואים? האם אתם רואים שעון, לוח שנה או קו ישר מתמשך? האם אתם רואים אנשים ומקומות? האם אתם מדמיינים את העתיד או את העבר? אין דימוי אחד נכון של הזמן, או פירוש אחד נכון לתמונה שאתם רואים. זהו רק תרגיל מעניין, שעשוי לרמז לכם על צורת ההתייחסות שלכם לזמן.
(מתוך: שעה טובה בבית).
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור