לראות מרחוק – פרשת השבוע וירא
פרשת השבוע וירא - אדם שמחזק את עצמו ב"לראות מרחוק", כלומר לראות את התקווה והישועה ועל ידי זה מחזק את עצמו שיהיה טוב, מזרז בעזרת ראיה זו את...
פרשת וירא
העקידה בחיינו
רבים תוהים ושואלים – על מה ולמה נסיון העקידה עורר רעש והד כה גדול בתולדות העם שלנו. הרי לכאורה, לפי גודל מעלתו וצדקתו של אברהם אבינו, הנסיון אינו גדול כל כך?
"כי נדמה לנו", אומר רבי נתן, "שגם אנשים פשוטים יעמדו בנסיון זה כשיאמר לו ה' יתברך בפירוש לשחוט את בנו יחידו, בודאי יקיים דבריו וישחטהו. אך עיקר הנסיון היה מה שלא הרהר אחר מידותיו יתברך…אתמול אמרת לי כי "ביצחק יקרא לך זרע" ואחר כך אמרת לי להעלותו לעולה…אבל אברהם התחזק ולא הרהר אחר מידותיו ואמר: אף על פי שאיני מבין דרכיו אני מחוייב לעשות את שלי – להוליך את בני יחידי לשחיטה, ואף על פי כן אני מאמין שה' יתברך יקיים כל דבריו שהבטיחני, כי דרכיו אי אפשר להבין כלל, כי הוא יכול לעשות שני הפכים בנושא אחד" (ליקוטי הלכות, הלכות מתנה, ה).
עוד מסביר רבי נתן, שעיקר מעלת הנסיון היה הרצון והכיסופים של יצחק אבינו להישחט ולמות על קידוש ה', "ומשם נמשך קדושת נפשות ישראל שיצאו ממנו, שיש בכל אחד ואחד מישראל נפש קדושה שמוכנה תמיד ברצון שלם למות על קידוש ה', וזה מחמת שכולנו בני יצחק אבינו שנעקד על גבי המזבח ברצון שלם בשביל לעשות רצונו יתברך" (אוצר היראה, רצון, מ).
לכל אחד מאיתנו יש רגעים של עקידה בחייו. על כך הסביר הרב נחמן ברלנד (שבת וירא, תשס"ה) את הדברים הבאים: "קח נא את בנך, את יחידך, אשר אהבת". מתוך האהבה הגדולה שיש לך לבן – תשחט אותו, תעקוד את האהבה הזו כדי למלא את רצון ה'.
היום שלנו מלא בעקידות קטנות. כאשר אדם מנתק את עצמו בכוח מתאוה או מידה רעה – הרי זו עקידה. כשאדם מכריח את עצמו להיכנס בסוף היום הביתה בשמחה ובפנים מאירות, למרות שבתוכו הוא לא מרגיש כך – גם זו עקידה. גם אם זה נמשך דקה או שתיים, גם אם זה חלקי, עצם הנסיון לעקוד את רצוני לטובת רצון ה', רצון החבר או האישה – יש לו חשיבות רבה בשמים, כי אז שולח לו ה' יתברך אור גדול מלמעלה, אור של שמחה גדולה על כל 'עקידה' כזאת.
כולנו מכירים את המלחמה הבלתי נגמרת עם המחשבות הרעות. כל העבודה של האדם, התשובה של האדם בעולם הזה – היא לברוח ממחשבה רעה למחשבה טובה. רבי נתן מגדיר מחשבה טובה בשלוש מילים: איך לעשות טוב!
מחשבות רעות באות כל הזמן. כעס, קנאה, רצון להשיג כבוד, רגשי נחיתות וקיפוח וכן הלאה. ברגעים כאלה צריך עקידה אחר עקידה – לנתק עצמנו ממחשבות רעות ולעבור למחשבות טובת חיוביות ומשמחות. וכשעולה ח"ו מחשבה רעה עלינו לעצור אותה מיד ולהתחיל מחשבה טובה. המאבק עם המחשבות הוא תמידי והאדם כל הזמן מיטלטל בין שני סוגי מחשבות אלו – רגע כך ורגע אחרת, אך חשוב תמיד לשאוף למחשבה ש'גוררת' אותנו לכיוון של איך לעשות טוב, איך לצאת מהחושך אל האור, וכמו שאומר בעל ה"באור פני מלך חיים": "לחבר את קודם הבריאה (אור האלוקות) עם אחר הבריאה, את העולם שהוא גבול עם העולם שהוא בלתי גבול, וזוהי העקידה של החיים".
לראות מרחוק
"וירא את המקום מרחוק"
אברהם אבינו ראה את הישועה שלו מרחוק, הוא הבין כי מיצחק יקרא לו זרע, כמו כן ראה את בית המקדש בו יקריב זרעו וזרע זרעו קורבנות לה', אך יחד עם זאת הוא מוביל את בנו לשחיטה. אותה ראיה מרחוק היא זו שמחזקת אותו, היא זו שמסייעת לו לא לאבד תקוה. הוא הבין שהסוף, גם אם לא ידע איך, יהיה טוב.
על כך אומר רבי נתן ("עלים לתרופה", רל"ג): "שצריכין לראות הישועה כמו שרואין הדבר בעינינו ממש אך הוא מרחוק, שזהו פירוש הפסוק הזה בעניין אברהם בעת שהוליך את יצחק בנו לעקידה. וצריכין להיות חזק, כאילו אנו רואים את התקוה הטובה בעינינו ממש, אך הוא מרחוק. וצריכין להתחזק כנגד הבעל דבר ולבער ולסלק כל הקושיות והבלבולים והעקמימיות שבליבו ולהיות סמוך בכוח הצדיקי האמת שיגמרו ממנו בודאי מה שהתחילו. וכנ"ל לגבי מרים אחות משה, שנאמר: "ותתצב אחותו מרחוק", שבתחילה התנבאה על משה שיושיע את ישראל ואחר כך ראתה שמשליכין אותו ליאור, והיא התייצבה מרחוק לראות ולקוות על הסוף, והתקוה הטובה הוא רק מרחוק".
כך גם לגבינו. למרות כל הקשיים והבלבולים, הטרדות והתהפוכות שעוברים על כל אחד כל יום, צריך לראות "מרחוק" ולזכור ולהאמין שבסוף הכל יהיה טוב ומכאן להתחזק. "לקחת על החשבון" ולא להתייאש לעולם. למשל, בחור שלא מוצא את זיווגו 'יראה' את עצמו בתוך משפחה חמה ואוהבת בעתיד ובעזרת 'ראיה' זו יתחזק. הורים שמתמודדים עם קשיים בגידול ילדיהם, "יראו מרחוק" כל ילד וילד מקים משפחה וכו'. אדם שמחזק את עצמו ב"לראות מרחוק", כלומר לראות את התקוה והישועה ועל ידי זה מחזק את עצמו שיהיה טוב, מזרז בעזרת ראיה זו את הישועה אליה הוא מצפה.
נקודת הראיה מרחוק היא יסוד גדול בהתבודדות, הזמן שבו האדם מצליח "לראות מרחוק" את הישועה. להתחזק בדיבורים אותם אנו מקבלים בהתבודדות ולקוות לטוב, משום שבזמן ההתבודדות, כפי שמסביר לנו רבי נחמן בסיפרו "ליקוטי מוהר"ן (ח"א, תורה קנ"ו) הדיבורים הם בחינת רוח הקודש, וכלשונו: "כי כל מה שמדברים בינו לבין קונו הוא בחינת רוח הקודש", לכן נוכל לראות מרחוק את הישועות אליהן אנו מצפים, להתחזק בשמחה, לא להתייאש ולהמשיך הלאה.
בעזרת הראיה מרחוק אפשר להבין ולהתחזק בעניינים של בין אדם לחברו. כך למשל, להבין את רצון הסובבים אותנו, לצפות כמה "מהלכים" קדימה ולהתנהג בהתאם. להכיר לעומק את זולתנו, להבין שלכל אחד נקודת מוצא שונה – דברים שיסייעו לנו לגלות יותר רגישות, אכפתיות, דיבורים ללא כעס. ראיה טובה ורחבה יותר על הזולת.
עולם חסד יבנה
פרשה זו עוסקת באחת המצוות החשובות – מצוות הכנסת אורחים, עליה נאמר: "גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה" (שבועות ל"ה, ע"ב, שבת קכ"ז, ע"א).
אברהם אבינו היה זקן ותשוש. אותו היום בו ישב בפתח האוהל כחום היום היה היום השלישי למילתו. בורא עולם הוציא חמה מנרתיקה, שנאמר: "כחום היום", כלומר כמו אותו יום לעתיד שנאמר עליו: "הנה יום בא בוער כתנור". ובכל זאת, כשראה שלושה אנשים מיד "וירץ לקראתם" – התחנן לפניהם שיסורו אל ביתו ועל ידי זה יזכה לקיים את מצוות הכנסת אורחים, ואף על פי שחשבם לערבים המשתחווים לאבק שברגליהם. מכל מקום, הוא לא התעצל וקיים את המצוה שמאפיינת אותו מאוד, שהרי הוא עמוד החסד ומי שהחסד טבוע בדמו אינו מבדיל בין אדם לאדם, ועל ידי החסד שעשה עם אורחיו קירבם תחת כנפי השכינה.
זאת ועוד, כל מה שעשה למענם היה בריצה ובזריזות, כפי שאומרים הפסוקים "מהרי שלוש סאים", וכן "אל הבקר רץ אברהם".
עולם חסד יבנה. העולם מושתת על החסד, לכן זכה אברהם שהעולם נברא בזכותו, כפי שאומר הכתוב: "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", אל תיקרי (תקרא) בהבראם אלא בזכות אברהם, שהיה עמוד החסד".
וכידוע, מעשה אבות סימן לבנים. אנו, שכל כך רוצים את קירבת הבורא והדבקות בו, נאמץ את מידתו של אברהם אבינו ונרבה בחסד. נעשה את הדברים באהבה ובחיבה, בהתלהבות ובזריזות.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור