לראות את הטוב
היהודי הזה, מה נשתנה בחייו אחרי השיחה איתי? האם שיניתי לו משהו בחיים? החזרתי לו את אשתו? לא ולא. רק נתתי לו אמונה והפניתי את תשומת ליבו אל הטוב שיש לו, וכבר המרירות נעלמה...
היהודי הזה, מה נשתנה בחייו אחרי השיחה איתי?
האם שיניתי לו משהו בחיים? החזרתי לו את אשתו?
לא ולא. רק נתתי לו אמונה והפניתי את תשומת ליבו
אל הטוב שיש לו, וכבר המרירות נעלמה.
מעשה ברב מפורסם שביקר בקבר התנא רבי שמעון בר יוחאי זיע”א. באותו זמן שהה במקום יהודי שזיהה את הרב ובא לקראתו ובקשו לברכו משום שחייו מרים לו. ברך אותו הרב שיזכה להאמין שהכל לטובה וללכת עם תודה והלל לשם יתברך. אמר לו היהודי: “להאמין שהכל לטובה?! גם חיים מרים ומרורים כשלי?!”, אמר לו הרב: “אלא מה? מתי אתה רוצה להאמין שהכל לטובה? כאשר אתה מבין שהכל לטובה? דווקא כאשר לא מבינים בשכל שזה לטובה, רק אז מתחילה האמונה שהכל לטובה!”
המשיך הרב לעודדו ולחזקו בדיבורי אמונה, שידע שהוא בא לעולם לשליחות ולתיקון וכל מה שעובר עליו הכל מכוון מלמעלה בהשגחה לטובתו ושלא יאשים את עצמו ולא אף אחד רק יאמין שהכל מאת השם והכל לטובה, וכיוצא בזה דיבורי אמונה שיצאו מלב מלא באמונה, עד שהעלה היהודי חיוך על פניו והרגיש כיצד כל המועקה והמרירות יורדים ממנו, ואז התחיל אותו יהודי לספר לרב שיש לו בנים טובים ברוך השם, ועתה הוא ירש בית בצפת, וגם בירושלים יש לו בית, וברוך השם גם בפרנסה לא חסר לו ובריאותו איתנה וכו’.
שאל אותו הרב: “אם כן, מהי המרירות שבגללה התקשת להאמין שהכל לטובה?” סיפר לו היהודי שהוא התגרש ומאז הוא הולך ממורמר וזועף על החיים.
אמר לו הרב: “תראה איזה עשיר אתה, יש לך בנים טובים, ובתים בצפת וירושלים, פרנסה, וברוך השם אתה בריא ואתה גבר נאה. אז התגרשת, זה לא נסיון קל, אבל תראה כמה טובות יש לך”.
אמר לו היהודי: “נכון, עכשיו אחרי שחיזקת אותי באמונה אני רואה את זה, אבל לפני כן שקעתי במרירות על הגירושין ולא יכולתי להבחין בכל הדברים הטובים שבחיי”.
הודה היהודי לרב והלך בשמחה וחיות להתפלל ולהודות לשם.
אמר הרב לתלמידיו כאשר חזר: “עתה אתם מבינים מה שכתוב בפרשת השבוע: “ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ועבודה קשה”, איזו עבודה קשה היתה לעם ישראל שמיררה את חייהם כל כך? אז הם בנו בניינים, אז מה? הרבה אנשים עובדים קשה ושמחים. אלא הקושי של עם ישראל לא היה מעצם העבודה כמו מנפילת האמונה הנקראת ‘קוצר רוח’, ולכן הכל נראה להם מר כל כך עד שלא יכלו לשמוע למשה המבשר להם שהם עומדים להיגאל.
היהודי הזה, מה נשתנה בחייו אחרי השיחה איתי? האם שיניתי לו משהו בחיים? החזרתי לו את אשתו? לא ולא. רק נתתי לו אמונה והפניתי את תשומת ליבו אל הטוב שיש לו, וכבר המרירות נעלמה. נמצא, שכל היסורים שיש לאדם הם רק חוסר האמונה שלו שהיא הגורמת לו לקוצר רוח וממילא הוא הולך ממורמר וזועף על חייו, ואלה בעצם היסורים שלו – שהוא לא מרוצה מחייו ואינו רואה את הדברים הטובים שיש לו. אילו היתה לו אמונה הנקראת ‘אריכות אפיים’, הוא לא היה מרגיש שום קושי ויסורים לא משנה מה היה עובר עליו”.
לראות את הטוב
כותב רבי נחמן: “דרך השם יתברך להביט על הטובות שעושים, ואף שנמצא בהן גם כן מה שאינו טוב, אינו מסתכל על זה, כמו שכתוב (במדבר) “לא הביט אָוון ביעקב”. מכל שכן האדם, אסור לו להביט על חבירו לרעה, למצוא בו דווקא מה שאינו טוב, ולחפש ולמצוא פגמים בעבודת חבירו. רק אדרבא, מחוייב להביט רק על הטוב”.
דבר זה מבואר בעוד תורות של רבי נחמן, שרצון הקב”ה שנהיה בשמחה כל היום ולא נסתכל על עצמנו כלל בעין רעה וביקורתית, אלא בעין טובה ורחמנית, וכן הוא כותב בשיחות הר”ן: צריך האדם להיות סבלני גם עם עצמו, כלומר שלא ידחק את עצמו יותר מדי, אלא כל אשר יש בכוחו לעשות יעשה, ומה שאינו זוכה עדיין לעשות יצעק לבורא וירבה בתפילות, עד שמשמים יזכוהו לעשות גם את זה.
ובתורה קנ”ה נאמר: צריך שלא יהיה איכפת לו מכלום, ולא יתבלבל כלל מהמניעות והעיכובים שיש לו בחיים, רק יעשה את שלו בשמחה ולא יפחד כלל משום דבר בעולם.
עבודה זאת של חיפוש הנקודות הטובות בחייו ולראות רק את הטוב, היא מן הקשות ביותר על האדם. ומכיון שעבודה זאת היא הדרך הבטוחה והמוחלטת, שרק על ידה אפשר לזכות להתקרב לבורא ולחזור בתשובה, לכן היצר הרע מתגבר על האדם בעיקר על זה, דהיינו, שמכביד עולו עליו ומראה לו כל הזמן רק את חסרונותיו, ועל ידי זה מפיל אותו לעצבות וליאוש. דבר זה נובע מהעובדה שהיצר יודע שאם האדם יהיה בשמחה כל הזמן, אף על פי שהוא עדיין לא צדיק, יזכה לתשובה בקלות ובמהירות. דבר זה גם מובא בשם רבי נתן, שאמר לאחד מתלמידיו, שאם יהיה בשמחה תמיד, לא יראה פני גיהנום!
אחת הסיבות המהוות קושי להתגבר על היצר הרע בעניין הזה היא, שליצר יש כביכול טענות מוצדקות נגד האדם, טענות המבוססות ישירות על התורה, כי בניגוד לשאר תכסיסיו, שבהם הוא מנסה להחטיא את האדם ולגרום לו לעבור בפירוש על מצוות התורה, בעניין הזה הוא מתלבש בצידקות ומוכיח את האדם כביכול שעובר על המצוות, דהיינו שבא אליו כל היום בטענות – “הנה חטאת ועברת עבירה”, או שאומר לאדם “הנה, תראה איך התפללת גרוע ובלי כוונה!” ועוד טענות כאלו ואחרות. והאדם לא מבחין בכך שזה יצר הרע שמראה לו כל זאת בשביל לייאש אותו, מכיון שטענותיו מוצדקות כביכול.
אולם הפיתרון לזה הוא, לדעת שאותה תורה שמצווה עלינו להיזהר מעבירות ולעשות מצוות, היא גם התורה שמצווה עלינו להיות בשמחה ולא להסתכל כלל על החסרונות האלה, כמו שהקדמנו בתחילת המאמר, שדרכו של הקב”ה להסתכל על הטוב שהאדם עושה. וידוע שאנו צריכים להדמות לבוראנו בכל מידותינו, כמו שאמרו חז”ל: “מה הוא רחום אף אתה תהיה רחום, מה הוא חנון אף אתה תהיה חנון”. ולכן צריכים אנו בודאי להדמות לבורא בכך שגם אנו נראה את הטוב ולא את הרע.
במאמר הנזכר, כותב רבי נחמן שצריך ללמוד מהבורא שלא להסתכל על הרע שיש בחבירו, וזה דבר שכל אחד מבין שהוא נכון וטוב. אמנם מהיחס שלנו לזולת אנו צריכים להשליך גם ליחס שלנו כלפי עצמנו. דהיינו, באותה מידה שאנו מחוייבים להסתכל על החבר, הבן או על התלמיד, בעין טובה וסבלנית, ולא לחפש דווקא לראות את הפגמים והחסרונות שבו, כמו כן על עצמנו אנו צריכים להסתכל באותו אופן, כי במה אתה שונה מחברך? האם אתה לא יהודי שצריך לאהוב ולקרב לתורה?
יסוד חשוב זה מבואר בדברי הלל הזקן, כאשר בא אליו גוי שביקש ללמוד את כל התורה על רגל אחת, אמר לו הלל שכל התורה על רגל אחת זה – “מה ששנאוי עליך אל תעשה לחברך”, ולפי מה שהסברנו צריך להוסיף את המילים – “וכל שכן לעצמך”, כלומר, אם ישנו דבר ששנאוי עליך ואסור לך לעשותו לחברך, אז ודאי שאסור לך לעשותו לעצמך.
נמצא איפוא, שבשביל ללמוד מהי הדרך להנהיג את עצמי, אני צריך ללמוד מהי הדרך עם חברי. ניקח לדוגמא את חינוך הילדים. כתוב בספרי חינוך חשובים, שהדרך לחנך את הילד היא רק בהרבה עידוד וחיזוק, ושאסור להעיר לילד הרבה הערות ולהעביר עליו ביקורת מתמדת, כי זה מערער לו את הביטחון העצמי ומחליש את נפשו, והרבה אנשים התרחקו מהדרך הטובה בגלל שהמאיסו עליהם אותה בגלל ריבוי הביקורת וההערות.
מהיסוד הזה נלמד על עצמנו, שאם נסתכל כל היום על חסרונותינו ונעביר על עצמנו כל הזמן ביקורת מתמדת, דבר זה רק יחליש אותנו וירחיק אותנו, אלא הדרך עם עצמינו היא כמו עם הילד, לעודד ולחזק את עצמנו כל הזמן ולא להיות ביקורתיים כלפינו, בדיוק כמו שאסור לנו להיות ביקורתיים לגבי ילדינו.
כך גם לגבי מצוות התוכחה. מבואר בספרים, שבימינו אסור להוכיח את השני בצורה ישירה, כי זה מחליש ומרחיק אותו. ועיקר מצוות התוכחה היום היא, להפיץ תורה וללמד תורה למי שאינו יודע אותה. מכאן נוכל ללמוד שעיקר התוכחה שאני צריך להוכיח את עצמי, זה פשוט ללמוד תורה ולהתחזק בכל הקשור לאמונה. וכל אחד יוסיף מדעתו ויתבונן היטב, שידע להתנהג עם עצמו בדרך שהתורה מצווה עליו להתנהג עם חבירו, ובדרך זו יכול להחזיר את עצמו בתשובה, כמו שכותב רבי נחמן, שעל ידי שמוצא בחברו איזה נקודה טובה ודן אותו לכף זכות, על ידי זה באמת מעלה אותו לכף זכות ויוכל להחזירו בתשובה. קל וחומר כל אדם כלפי עצמו, שיסתכל ויחפש בעצמו איזו נקודה טובה וידון את עצמו לכף זכות, וכך באמת יעלה את עצמו לכף זכות ויוכל לחזור בתשובה.
כדי להמחיש זאת, ננסה לדמיין לרגע, איך היינו נראים אם היינו נמצאים עם איזה אדם ולא היינו מפסיקים להסתכל עליו ולהעיר לו על כל חיסרון כל רגע ורגע. בודאי שזה היה בלתי נסבל, ובודאי שאסור לעשות כן. אבל בואו נתבונן על המתרחש בקירבנו, האם אנחנו לא מתנהגים אל עצמנו באופן הזה בדיוק? האם אנו לא מפסיקים לבקר ולהוכיח את עצמנו בלי הפסקה? דבר זה מחליש את כח הנשמה לחזור בתשובה ובכל תחום ועניין בחיים, וכמובן שאין זה רצון הבורא, אלא מתכסיסי היצר הרע שרוצה להחליש אותנו.
ואם ישאל הקורא, הלא בכל זאת אדם צריך שתהיה לו ביקורת עצמית, וכן הוא מצווה לתקן מעשיו ולהוכיח את עצמו. על זה רבי נחמן כבר ענה, שאת חשבון הנפש והביקורת העצמית צריך לרכז בשעה אחת בלבד, ובשעה זאת ישפוט ויבקר את עצמו על כל עסקיו וענייניו. אולם בשאר היום יהיה רק בשמחה ויסתכל רק על הטוב.
אדם ששומע בקולו של רבי נחמן ונוהג כך, דהיינו שכל היום הוא נמצא בשמחה ורואה את הטוב שבו ואת כל הטוב שיש לו, ורק שעה אחת ביום הוא שופט את עצמו ומתקן את מעשיו, אדם זה יראה שהחזרה בתשובה היא קלה ונעימה מאוד, וכן לגבי כל תחום ותחום מחייו בהם הוא נתקל בקשיים. ויוכל לעלות ולהתעלות במעלות התורה והיראה, ויזכה בודאי לתשובה שלימה ביחד עם כל עם ישראל אמן.
(מקורות: ליקוטי מוהר”ן ח”ב תורות: יז, כד, נד, רפב.)
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור