מחסור הוא שלמות!

 

 

התורה הקדושה מספרת (בראשית לז, כח), וימכרו את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף.

 

אמר הנביא (עמוס ב, ו) על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים. מכאן, ש- עשרים כסף הינו מחיר נעליים. צריך לשאול מדוע יוסף הצדיק נמכר בעבור נעליים דווקא? מהו הרמז כאן? בודאי יש דברים בגו.

 

בעזרת השם יתברך, אפשר לתרץ על פי מעשה שאירע בבית מדרשו של רבי יחיאל מיכל מזלטשוב זצוק"ל, תלמיד-חבר של מרן הבעל שם טוב זצוק"ל. רבי יחיאל מיכל, או רבי "מיכל’ה" כפי שכינו אותו בחיבה יתירה, למרות עוצם קדושתו והשגתו היה עני מרוד. קורת גג בקושי היתה לו, והיה גר בצריף רעוע שעמד בנסי נסים. בגדו העליון כבר ראה ימים יותר טובים, ואילו מכנסיו היו אוסף של טלאים שחורים.

 

והנה, בוקר אחד, שמעו תלמידיו כיצד רבם מברך בשמחה גדולה ובהתלהבות ברכות השחר, ובתוכן "ברוך אתה ה’, א’לקינו מלך העולם, שעשה לי כל צרכי".

 

לתלמידים היה קשה בעיניהם מאוד. רבם הקדוש דיקדק מאוד באמירת כל ברכה והכין את עצמו הכנות רבות וחמורות לפני שהעיז להוציא שם השם מפיו הקדוש. קודם כל היה טובל במקוה, לאחר מכן נוטל ידיו, ולבסוף חוגר אבנט לחלציו משום היכון לקראת א’לקיך. רק אז היה פותח את פיו בדחילו ורחימו ומוציא שם השם בקדושה ובטהרה, עם כוונה עצומה.

 

תמהו התלמידים והקשו, "הרי מורינו ורבינו הינו עני ואביון וחסר כל, החי בבקתה רעועה, לובש בגדים ישנים ובלועים, ובקושי אוכל כזית פת חריבה פעם ביום. היאך יברך שעשה לי כל צרכי? הרי זו ברכה לבטלה!"

 

רבי מיכל’ה חייך והסביר: "הברכה ‘שעשה לי כל צרכי’ הינה בעצם בעבור נעליים. טמונה בברכה זו משמעות מיוחדת, כי ישנו שוני מהותי בין נעליים לבגד אחר, כגון חולצה או מעיל. אם בגד אחר הינו גדול מדי, אפשר לחתוך את הבד ולהקטין אותו. ואם הבגד הוא קטן מדי, אזי החייט יוכל להוסיף בד ולהגדיל אותו. לא כן נעליים – אם הן גדולות, אזי נופלות מן הרגל ואי אפשר ללכת. ואם הן קטנות, הן לוחצות ומכאיבות, ומזיקות לרגליים. לכן, נעליים חייבות להתאים במדוייק. זוהי כוונתי בברכת ‘שעשה לי כל צרכי’ – כשם שהנעליים מתאימות במדוייק, אזי כל מה שהקב"ה נותן לי הינו מתאים במדוייק לתיקון נשמתי. לכן, אם הקב"ה נותן לי מחסור, הרי אין זה מחסור אלא שלמות, בדיוק מה שדרוש לי להשלים את תיקון נשמתי. ואם זה משלים אותי, זהו בודאי טוב ומועיל! לכן, חל עלי חיוב גמור לברך בשמחה ‘שעשה לי כל צרכי’!"

 

לאור המעשה הנ"ל, ניתן להבין היטב מדוע יוסף הצדיק נמכר בעבור נעליים, כדי להורות שכל נסיון או מצב קשה לכאורה אינו אלא השגחה פרטית מדוייקת להפליא בפלס מוחלט של מאזני צדק לטובה הנצחית, הן של הפרט והן של הכלל.

 

הקב"ה מתאים לאדם תיקונים לנפשו המותאמים במדוייק לאותו אדם ולטובתו הנצחית. הרי יוסף הצדיק נזרק לבור ונמכר לעבדות – לכאורה, מצב ביש מאין כמוהו, אך ידוע לכל היטב למפרע שאין ירידתו מצרימה אלא שורש הגאולה. ירידתו מצרימה של יוסף הצדיק יסוד עולם ועמידתו בנסיון העריות שם, הביאו הן לתיקון נפשו והן ליכולתם של ישראל קדושים לעמוד בנסיון העריות לא רק במצרים, אלא לכל הדורות ובכל הגלויות עד לעצם היום הזה ועד לביאת גואל צדק בב"א. לכן, מובן היטב שנמכר במחיר נעליים, כדי להורות על השגחתו המדוייקת של השי"ת בתיקון הפרט והכלל, ודוק היטב.

 

לאור הסיפור של רבי מיכל’ה מזלטשוב, אפשר להבין מדוע יהודי חייב לברך על הרע כשם שמברך על הטוב (ראה שו"ע או"ח סימן רכב, סע’ ג). בעצם – במבט אמיתי אל התכלית – אין שום רע בעולם. הכל לתכלית הטובה. הקב"ה הוא אב רחמן שאי אפשר לתאר את רחמנותו ואהבתו לכל יהודי. יש מצבים בחיים כשמרגישים כאב – חייל או ספורטאי באימונים לא יכול להגיע אל ההישגים הטובים ביותר ללא מאמץ וכאב. האם המאמן או המפקד שונא אותו? כמובן שלא – הם רוצים שהוא יהיה הכי טוב שרק יוכל.

 

אבינו שבשמים יודע מה טוב לכל אחד מאתנו. גם כאשר הוא שולח יסורים, אין מה לפחד כי השי"ת נמצא עם כל אחד מאתנו, אלא אם כן מישהו מגרש אותו ע"י גאוה או כפירה. כפי שאבא אוהב מלמד תינוק ללכת, הקב"ה מוליך אותנו במסלול תיקון אישי המותאם לכל אחד. אין שמחה יותר גדולה מהשגחתו האישית הצמודה הזו, אפילו אם זה כואב. דוד המלך ע"ה התנחם הן מן המשענת והן מן השבט (ראה תהלים כג), העיקר שהקב"ה צמוד וקרוב.

 

לכן, אין מה לפחד מיסורים, כי הכל מולבש ומותאם אישית מאבינו שבשמים. צריך רק לבטוח בו, ולא לפחד משום דבר שבעולם. ולפי הלקח שלומדים מרבי מיכל’ה, כל מה שהקב"ה נותן לנו הינו מתאים במדוייק לתיקון נשמתינו. לכן, אם הקב"ה נותן מחסור לאדם, הרי אין זה מחסור אלא שלמות, וצריך לשמוח. ואם ישמח, הקב"ה בודאי ישפיע שפע גדול, אמן.