ברירת מחדל – כיצד היא משפיעה על חיינו

 

 

למשתמשי מחשב מוכר יפה המושג "ברירת מחדל", אך גם אחרים יוכלו לדעת את פשרו לאחר הסבר של דקה.

 

לעיתים מציע המחשב מספר אפשרויות לבחירה לצורך ביצוע הוראה. לדוגמה, כאשר המשתמש נותן הוראת הדפסה, הוא נשאל על מספר העותקים שהוא רוצה, באיזה סוג אותיות ברצונו להדפיסו, האם להדפיס גם מספרי עמודים ועוד. אם המשתמש לא יענה על שאלות אלה ויאשר את הוראת ההדפסה, לא יישאר המחשב "תקוע". המחשב יברור בעצמו תשובה מסוימת לכל אחת מהשאלות ויפעל לפיה. התשובה שברר מוכנה מראש למקרה של "מחדל", כלומר למקרה שהמשתמש אינו נותן תשובה במה הוא בוחר.

 

זוהי "ברירת מחדל" של המחשב. מעתה אין המשתמש צריך לייגע את עצמו בבחירת התשובה לכל שאלה של המחשב. גם אם לא בחר בשום תשובה, נבחרת לו מאליה תשובה כלשהי והמשך הפעולה יתבצע בהתאם לתשובה זו.

 

אם נעיין בדבר נמצא שפעולה לפי ברירת מחדל אינה בלעדית לתחום המחשב. המציאות עצמה על כל תחומיה נוהגת אף היא בשיטה זו של ברירה במקרה של מחדל מצדו של מי שצריך להחליט.

 

נניח שעקרת בית מגלה באחד מימות השבוע במקרר מאכל שנותר משבת, וקשה לה להחליט אם אפשר עדיין לאכול אותו, או שמא התקלקל כבר ומן הראוי לזרוק אותו. חוסר ההחלטה במקרה זה משמעותו ברורה: מחר הוא ייזרק מאחר ויהיה בלתי ראוי בודאי לאכילה. העדר החלטה של עקרת הבית הוא בעצם החלטה ברורה ומוצקה. המציאות היא אשר בוררת את ההחלטה במקרה של העדר החלטה בדוגמה שלפנינו. זוהי ברירת מחדל של המציאות.

 

עכשיו שיודעים אנו מהי ברירת מחדל של המציאות, הבה ננסה לבדוק את תפוצתה ושכיחותה בחיי היומיום. הנה יהודי מלא היסוסים אשר מתקשה לקבוע אם יספיק עדיין "לתפוס" את המניין האחרון לתפילה בבית הכנסת. ברור לכל בר דעת שעוד חמש דקות של היסוסים בשאלה זו משמעם החלטה ברורה להתפלל ביחידות בבית. יצר הרע פיקח הוא ולא יציג אפשרות זו בשמה המפורש, זה עלול ליצור התנגדות אצל היהודי. לכן ברירת המחדל עומדת מוסווית וממתינה מעבר לפינה. בעוד חמש דקות היא תופיע כהכרח של המציאות.

 

אמא חוככת בדעתה אם לנסוע עד חיפה לבר מצוה אצל קרוב משפחה מרוחק למדי, שלישי בשלישי. היא חוככת וחוככת ואינה מצליחה להחליט. לנו כבר ברור שהיא החליטה, באמצעות ברירת המחדל, לא לנסוע. הרי כל בר דעת מבין שהחגיגה תתקיים הערב בכל מקרה ולא תמתין להחלטה אשר מי יודע אם תוחלט אי פעם. ההחלטה לנסוע מוסווית בלבטים, כביכול, אם כדאי לנסוע מרחק כזה, או שאפשר לצאת ידי חובה במשלוח ברכה בדואר.

 

טווח השפעתה של ברירת המחדל בחיים משתרע משאלות שוליות, כמו אם לקנות מוצר מסוים שמחירו מספר שקלים, עד להחלטות חשובות כרכישת דירה, קבלת משרה וכדומה.

 

 

בהצטלבות של שני רחובות ראשיים בעיר הגדולה ניצבים אנשי תקשורת ומיקרופונים בידיהם. הם מראיינים עוברים ושבים בשאלות העומדות על הפרק. לעיתים נערך משאל עם מדגמי דרך הטלפון על ידי מערכות עיתונים, ולעיתים נשלחים ממכונים לחקר דעת הקהל אלפי שאלונים מרובי דפים ומשופעים בשאלות לבתיהם של אזרחים. זאת במטרה לדעת מה חושבים האזרחים על נושאים גדולים וחשובים העומדים על הפרק.

 

ההנחה הבסיסית של כל השואלים האלה היא שהנשאלים יודעים היטב את הנושא הנדון ויש להם דעה ברורה ומוצקה ביחס אליו. כל משימתם היא רק לקבל ולאסוף את התשובות, לסווגן ולהפיק מהן דו"ח מסכם המפלג באחוזים את בעלי הדעות השונות.

 

נשאל שאלה נועזת: מנין להם לנשאלים דעותיהם הנחרצות בנושאים הסבוכים והמורכבים שעליהם הם נשאלים? מה באמת הם יודעים בנושאים אלה ומתי הספיקו ללמוד ולחשוב עליהם?

 

נסקור לדוגמה כמה מהשאלות המקובלות במשאלים כאלה:

 

מה דעתך על פתרון הבעיה הפלשתינית?

לאן, בעיקר, יש להפנות את המשאבים המוגבלים לקליטת העלייה, לדיור, ליצירת מקומות עבודה, או להשכלה ולהכשרה מקצועית?

אם המסרב לקטיעת רגלו להצלת חייו, האם ראוי לכפות עליו זאת בניגוד לרצונו?

היש לייצא נשק למדינות חוץ?

מה עדיף, התפלת מי ים או ייבוא מים מחו"ל?

מה בדיוק יש לעשות בנושא עבריינות נוער, תאונות דרכים, אלימות במשפחה?

 

כדי לענות על השאלות הללו יש צורך בידע רב, לימוד ממושך של הנושא, כישרון למעלה מן הממוצע לקליטת כל החומר הנוגע לנושא ובעיקר, כושר עילאי להקיף בבת אחת את כל פרטיו של הנושא על כל הסתעפויותיהם, לשקלל את כל הגורמים ולקבוע דעה שקולה בנושאים אלה.

 

ולמרות זאת, מעניין הדבר, איש מהנשאלים אינו אומר בכנות שלא למד את הנושא ואין לו עמדה בעניין. כל סתם אדם ברחוב מוכן להביא דעה על כל נושא, החל ממספר הסגנים הראוי לראש עיר, ועד המדיניות הגלובלית של הנשיא החדש של ארצות הברית, כל זאת ללא הנד עפעף, בביטחון ובידענות. לעיתים הוא מתקשה להבין את השאלה ובמה היא עוסקת, אבל מיד לאחר הסבר קצרצר הוא משמיע את דעתו השקולה בסמכותיות ובנחרצות.

 

מי שקביעה זו נראית לו מוגזמת ינסה בבקשה לשאול מישהו שלא סיים חוק לימודיו היסודיים, מה דעתו על הכדאיות הכלכלית של פרויקט תעלת הימים, האם יש להפריט את הבנקים וכו’. אם רק יבין הנשאל את השאלה, בו במקום יענה את תשובתו.

 

לכל אדם יש דעה משלו על כל נושא. זוהי בדיחה עצובה, אבל זוהי המציאות. אין ריק. אין וואקום. על כל נושא יש דעה.

 

כאשר מדובר בנושא כלכלי, צבאי, מדיני, טכנולוגי, חינוכי וכדומה, יכולים אנו להעלות חיוך על שפתותינו ולהתייחס לדעה המובעת במשקל הראוי לה. כאשר מישהו מביע דעה בשאלה אם עיראק או איראן מסוגלת לייצר פצצה גרעינית בכוחות עצמה, ואותו מישהו הוא חסר ידע לחלוטין במערך הגורמים שבהם תלויה התשובה הנכונה לשאלה זו, לא קשה להשתכנע שערך תשובתו הוא אפסי. סוף סוף מדובר בנושא מקצועי, ואדם שחסר לו הידע המקצועי דעתו היא כקליפת השום.

 

שונים הם פני הדברים כאשר מדובר בנושא בעל אופי מוסרי.

 

אנשים רבים סבורים שכאן אין צורך בידע מוקדם ולא במערך ערכים הטבוע בחותמה של דעת תורה. מספיק, לדעתם, לומר מה ש"בא מן הלב", מה שרגשותיו של אדם מורים לו באותו רגע.

 

הלב והרגשות אינם זקוקים לשום ידע מוקדם, לשום שיקולים, לשום בירורים יסודיים ומעמיקים מהי דעתה של תורה בנושא. כאן מקומה של ברירת המחדל. אם אין לאדם דעה בנושא המבוססת על לימוד ובירור, עיון והשוואה, שאלת חכם והתאמת הלב והרגשות לדעת תורה, אם אין כל אלה, כי אז מופיעה לה ברירת המחדל האוטומטית ישר מתחושת הלב, וזו אינה דורשת לא מאמץ ולא זמן. דעה בתחום המוסרי הבאה מתחושת הלב, נראית לאדם כחתומה בחותם האמת למרות שאינה מעוגנת בעקרונות חיים מוצקים ואין מאחוריה סמכות עליונה.

 

רבים הם אשר אינם יודעים כלל שכל בעיה בכל נושא הנוגע להתנהגות של אדם בכל נסיבות חייו, לא זו בלבד שיש בתורה פתרון לבעיה והבעת דעה ביחס אליה, אלא שהכרחי שתהיה דעה כזאת. הרי ה’ דורש מאיתנו להתנהג נכון וללכת בדרך הישר והטוב בעיני ה’. לא יתכן שישאיר אותנו ללא הדרכה ברורה מה ישר וטוב בעיניו בכל בעיה מוסרית שאנו עלולים להיתקל בה לאורך כל חיינו בכל מגוון הנסיבות האפשרי. גם מי שאינו בן תורה חייב לדעת שהרב אינו עונה לשאלה בעייתית לפי ליבו והרגשותיו. הוא דולה מתוך התורה שאין לה סוף את ההנחיה למקרה הנדון ומדריך לפיה את השואל.

 

אנו היודעים עכשיו מהי ברירת מחדל גם בתחום הדעות, אל ניתן לה לקבוע לנו דעות שאינן הישר והטוב בעיני ה’. אל נתבייש לנהוג לפי עצת חכמינו: "למד לשונך לומר איני יודע"!

 

המסוגל לומר "איני יודע, כי עלי לברר…", הוא הגיבור המחזיק בעורפה של ברירת המחדל ואינו נותן לה לשלוט בו.

 

 

(מתוך "בעין יהודית")