כמה זה עולה?

 

 

מסיבת חנוכת הבית הסתיימה.

 

אחרוני האורחים עזבו זמן מה אחר חצות, ובעלי הבית נותרו עייפים ומלאי חוויות מול ערמות של צלחות וכוסות, שיירי הכיבוד ובקבוקים ריקים למחצה, כסאות רבים ששאלו מן השכנים ורצפה שניכרו בה יפה סימני דריסת רגליהם של אנשים רבים. בין בני הזוג יתחיל עוד מעט הדיון הצפוי כדי להחליט אם "לא הולכים לישון עד שהבית מסודר" או "זה לא יברח, אפשר לעשות את זה מחר".

 

מותשים מן המאמץ של הערב צנחו בתוך המהומה, ועד לתחילתו של הדיון החליפו חוויות כשהם טועמים מסוגי הכיבוד השונים, דבר שלא יכלו לעשותו בעיצומה של קבלת פני האורחים.

 

היה יפה מאוד, כך סיכמו לעצמם.

 

הרב פתח בקריאת כמה פרקים, כנהוג בחנוכת בית, אמר דברי תורה, דברי ברכה והלך. לאחר מכן החלה החגיגה: כוסיות הורמו בברכת "לחיים", מגשי כיבוד התרוקנו ואחרים הובאו תחתיהם. האורחים שוטטו ברחבי הדירה, סקרו את החדרים ובחנו את הריהוט, והחמיאו לטוב טעמם בסידור הדירה החדשה.

 

רק דבר אחד עצבן את בעלי הבית וגרם להם מבוכה פעמים לא מעטות במשך הערב: השאלה התמימה שנזרקה כה רבות לחלל אויר הבית –  "כמה זה עולה?"

 

"אם היה משהו שעיצבן אותי כל כך והעכיר את הרגשת העונג שלי באירוע הנחמד הזה", אמרה האישה לבעלה, "היתה זו השאלה הבלתי נימוסית הזאת. שלוש מילים אלה הפכו לי את חגיגת חנוכת הבית למעמד מכירה פומבית של משק ביתו של אדם הנאלץ לעזוב בבהילות את הארץ. זו הרגשה נוראה".

 

"נכון", השיב הבעל. "כששמעתי את השאלה גם אני הרגשתי כמישהו שפשט את הרגל, ומחלקת ההוצאה לפועל הטילה עיקול על נכסיו ומעמידה אותם למכירה כדי לפרוע לנושים מקצת חובותיהם. היה אפילו אחד, לא אזכיר את שמו, שהתכופף וגילה מתחת למיטה ב"חצי חדר" את השרפרף המיוחד שעשינו לסבא כאשר הוא מתארח אצלנו, כדי להקל עליו את קשירת שרוכי נעליו. הוא חקר אותי נמרצות מה זה בדיוק ואם זה הוכן בהזמנה מיוחדת, והעיקר: כמה זה עלה לי? לולא היה אורח שלנו, הייתי מתקשה להישאר בגבולות כללי הנימוס".

 

"המעניין הוא", העירה אשתו, "שרובם שואלים את השאלה בצורה נימוסית למדי. הייתי רוצה לדעת מה מביא אותם לשאול שאלה זו. הרי לגבי רוב רובם של האנשים אין זו שאלה מעשית כלל, כי הם הרי אינם מתכוונים ללכת לקנות דבר כזה. אישה אחת שקנתה שולחן גדול לחדר האורחים שלה רק לפני חודשים אחדים, בודאי אינה עומדת לקנות עכשיו שולחן כמו שלנו. אין זה איסוף מידע לפני קניה, ואינני מבינה מדוע התעניינה במחיר!"

 

"ייתכן", השיב בעלה כשהוא מהרהר, "שיש לאנשים צורך להשוות את עצמם אל אחרים. אדם ששואל כמה זה עולה, בעצם שואל את עצמו בפנים: האם אני הייתי יכול לעמוד בהוצאה זו אילו רציתי? כך הוא עורך לעצמו השוואה בינו לבינינו, וכך הוא יודע היכן הוא עומד ביחס אלינו. זה כמו רץ בתחרות המעיף מבט מפעם לפעם אל מתחריו לראות היכן הם נמצאים, לפניו, או אחריו, ובכמה הוא משיג אותם, או בכמה הם משיגים אותו".

 

"אבל אנחנו לא עומדים בתחרות עם אף אחד", הזדעזעה האישה. "לא הזמנתי אותם כדי להראות להם, כמו אחשורוש, את עושר כבוד מלכותנו ואת יקר תפארת גדולתנו!!!"

 

"אנו", הגיב בעלה בחיוך, "אמנם חגגנו את חנוכת הבית וקראנו הלל ותודה לה’ שזכינו לכך, אבל אולי בזווית הלב קיים אצלנו גם הרצון להיראות במיטבנו. אם נהיה כנים עם עצמנו ונהיה מוכנים להודות על האמת, הרי שמשהו מן הראוותנות קיים גם בנו. איך צחצחנו את הבית כל השבוע האחרון, שכחת? לכן כדאי שנדון לכף זכות את אלה שמדדו את עצמם מול התצוגה שאנחנו הצבנו.

 

הרצון בזהות קיים בעוצמה רבה בכל אדם. כל אחד רוצה לדעת מה ערכו ומה מעמדו, ואת זה הוא עושה על ידי השוואה מתמדת של עצמו עם אנשים אחרים בסביבתו. לכן הוא סקרן לדעת מה אמרו עליו, ולכן הוא גם עורך השוואת בין העלות של הרהיטים של חברו לבין מחיר רהיטיו שלו".

 

"אתה, אם כן, מצדיק לגמרי את כל שואלי ה"כמה זה עולה?" תמהה האישה.

 

"העניין קצת מורכב. הרצון לדעת את הזהות העצמית הוא אמנם טבעי ואף מוצדק, והוא מצריך השוואות בין האדם לזולתו. אבל רק כאשר מדובר בזהות האישית מוסרית. אדם צריך לשאול את עצמו תמיד "מתי יגיעו מעשי למעשי אבותיי?". חז"ל ממליצים על קנאת סופרים המשמשת כמנוף להרבות חכמה. משום כך יש חשיבות רבה להכיר ולדעת את רמת המוסר והמידות הטובות של הזולת. חשוב מאוד לשמוע ולקרוא על אנשים גדולים ומעשיהם. ידיעות כאלה מאפשרות לדעת היכן מקומי ומה הרמה שלי בתחום זה. כאשר אני יודע את הציון שלי, יחסית לאחרים, אני יודע מה חסר לי, איך עלי להתקדם ומה עלי להשלים.

 

אולם היצר, תפקידו להוריד את האדם מן הפסים ולהסיטו מן הדרך הנכונה. וכמנהגו, אין הוא נלחם בכוחות הטבעיים של האדם, אלא מעוות אותם ומטה אותם לאפיקים שליליים. את הצורך הטבעי והחיובי של האדם לדעת, לשם השוואה, על המעשים הטובים שעושים חבריו ואנשים הראויים לשמש לו דוגמה, הוא מפנה להשוואות ולבירורים מדוקדקים מסוג אחר לגמרי: מאיזו שנה המכונית של השכן ממול? וכמה עלה הארון של קרוב משפחה זה או אחר? כמה ההוא מרוויח והיכן הוא בדיוק מתכונן לבלות את החופשה השנתית שלו, וכמובן, כמה החופשה תעלה לו?

 

 

זו התמודדות בתחום החומרי, אשר אינה מוסיפה לאדם אלא גאווה – אם הוא המצליח, או שברון לב ותסכול – אם חברו הוא המצליח. אין להתמודדות זו דבר עם הרמה האישית של האדם, ובמונחים של אמת ושל נצח אין לה כל ערך וכל משמעות. אדם השקוע בהתמודדות כזאת, מודד את עצמו על קנה מידה צדדי ולא חשוב של החיים".

 

"אני מבינה עכשיו טוב יותר את אחי", אמרה האישה. "פעם נכחתי בביתו ובנו בן השמונה רצה ללכת לבקר חבר מסוים ואחי אסר עליו זאת בתקיפות. לאחר מכן הסביר לי את סירובו: אותו חבר של בני הוא בנו של אחד מגדולי העשירים בארץ. הילד חוזר מביקור כזה כשהוא המום מן המדשאה הגדולה הפרטית שלהם, משפע החדרים בוילה הנרחבת, ומחדרו הפרטי של החבר המוקף שטיחים ומלא ריהוט יקר והמון מכשירים חשמליים ואלקטרוניים. כשהוא חוזר הביתה – לדירה הצנועה שלנו, ואל חדרו בו הוא שותף עם אחיו הקטן, מספר בהתפעלות את רשמיו ועורך את ההשוואות, אני זקוק לכמה ימים של שיחות כדי להרגיע אותו ולהפיג את תחושת המסכנות, העליבות והנחיתות שהביקור יצר אצלו. הוא לא מספיק מבוגר וחזק בדעותיו כדי להתעלם ממה שאינו עיקר בחיים".

 

"אני מכבד את אחיך. הילדים שהוא מגדל ומחנך יהיו מחוסנים יותר מפני היצר של השוואות חומריות, וידעו טוב יותר באיזה תחום של החיים למדוד את עצמם מול האחרים. השאלה "כמה זה עולה?" תעלה על פיהם אך ורק בחנות, ולא בהזדמנויות מביכות בבתי חבריהם ומכריהם".

 

 

(מתוך "בעין יהודית")