לראות את כל התמונה – פרשת השבוע ויגש
פרשת השבוע ויגש - מוח האדם המשכיל מזדעזע בהתבוננו על דרך ה', כיצד הקב"ה מנהל את עולמו בהשגחה פרטית וכללית על כל הברואים. מה שמעורר התפעלות עוד יותר הוא, שהכל נעשה מבלי להכריע את...
הכל לטובה!
התורה הקדושה בפרשת ויגש מעידה כיצד יוסף הצדיק סולח ומנחם את אחיו באומרו: "ועתה לא אתם שלחתם אותי הנה כי הא-להים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומושל בכל ארץ מצרים" (בראשית מה, ח).
יוסף הצדיק קורא לאחיו להתבונן בעוצם ההשגחה הפרטית. קורה אמנם דבר מעניין: יוסף בעצמו מגיע לידי התפעלות כאשר הוא עצמו מגיע להבנה שכל מה שעושה הקב"ה – הוא לתכלית הטובה. מסקנה זו מעלה אותו למדרגה חדשה של השגה ואהבת השם. כיצד?
התיבה ועתה מיותרת לכאורה. אפשר להסביר את נוכחותה בעזרת השם, שתוך כדי דיבור, יוסף בעצמו מתמלא רוח הקודש, וברגע של הרחבת הדעת מתחיל להבין את כל השתלשלות העניינים אשר הביאה אותו מצרימה. הוא זוכה להבחין באצבע הא-להים, המתגשמת בתוכנית מפורטת להפליא, מעבר לתחומי הדמיון של המוח האנושי. ברגע זה, הכל פתאום מובן ומוסבר למפרע, ומתברר ליוסף שכל מה שעבר עליו היה לתועלתו המוחלטת. עוד נפלא מכך, הכל נעשה במסגרת חוקי הטבע, שעולם כמנהגו נוהג. יוסף רואה בחוש את יד השם בכל מהלך ומהלך. הארה זו עתה, דווקא, אשר מתנוצצת במוחו – גדלות השם יתברך והשגחתו, מביאה אותו לידי מסקנה ברורה המבטאת את אמונתו וגורמת לו שמחה פנימית אמיתית: הקב"ה מנהל את כל העולם לטובתי ובשבילי. מסקנה זו באה להפיג את צערו על אירועי העבר ולהשקיט כל שמץ של טינה אפשרית כלפי אחיו.
יוסף זה עתה נעשה גם למנהיג הרוחני, הוא מלמד את האחים שיעור בהכרת הבורא יתברך ודרך השגחתו. ועתה, ברגע זה יוסף קולט בידיעה ברורה, לא אתם שלחתם אותי, ובעצמו עולה למדרגה חדשה ונשגבת בהכרת הבורא-ברוך-הוא, שסוף סוף צופה בסגירת מעגל, כיצד מכירתו מצרימה וכליאתו היו שלבים הכרחיים בתוכנית גאונית אשר הביאה אותו למצבו הנוכחי כמושל בכיפה. כתיבת התיבה ועתה היא הכרחית, אפוא, ללמד על רגע עצום בחיי הצדיק, רגע שבו הוא מתקשר אל הקב"ה בדבקות של אהבה גמורה, המעלה אותו מעל לכל קטנוניות אנושית.
כלפי אחיו, חסל כל רגש שנאה או טינה. אין בלב יוסף ולו זיז רצון לנקימה או נטירה ח"ו. אדרבה, כולו אחווה, אהבה, ורחמנות. לפני מספר שנים התבטא בנימה של תלונה, בהיותו אסיר, כשאמר "כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור" (בראשית מ, טו). אז, התמונה לנגד עיניו היתה חלקית בלבד, ולא חלם שירידתו לבור נחוצה לתכלית עלייתו בהמשך.
ועתה יוסף הצדיק מבין שכל הייסורים היו לטובתו המוחלטת, ולתועלתם של אביו ואחיו, כאשר הכל מובן למפרע והשגחתו של הקב"ה מתבהרת ומתבררת בכל תפארתה. עם כל אמונתו ובטחונו בקב"ה, נסיונות העבר היו יותר סבילים אילו יוסף הצדיק היה יודע בחוש שכל מאי דרחמנא עביד לטב עביד (שכל מה שהרחמן עושה – לטובה הוא עושה). וכאן לימוד חיוני לכל אדם, שיידע בחוש שהכל לטובתו המוחלטת, ומה שמעבר לראייתו המוחשית, שיאמין ללא סייג בעקרון זה, שהקב"ה עושה הכל לטובתו.
צפייה נוספת בפרשתנו מועילה להשגת הידיעה והאמונה בהשגחה פרטית. רצון עליון הביא לגזירת "ידוע תדע" (שם טו, יג), אך אין הקב"ה מבקש להוריד את יעקב אבינו ע"ה "בנו בכורו" לגלות מצרים דרך בזיון ובשלשלאות ברזל (ב"ר פו, ב). מצב הרעב בעולם מחייב את יעקב אבינו ע"ה לרדת מצרימה, ולתדהמתו מוצא את יוסף בנו שליט על כל הארץ. היום ברור לנו שתכליתה של גלות זו במצרים היתה להכשיר את ישראל להכרת גדלות הבורא-ברוך-הוא, לגאולה, ולמתן תורה – מסלול ההכשרה של עם סגולה.
בינתיים, על יוסף מוטל החיוב לתקן את מה שפגם בבית אביו – "ויבא את דבתם רעה אל אביהם" (בראשית לז, ב). מפרש רש"י זצ"ל שם, שיוסף אמר לאביו שהאחים אוכלים אבר מן החי, מזלזלים בבני השפחות לקרותם עבדים, וחשודים על העריות. הקב"ה גלגל שיוסף לקה בכל אחת משלושת ההאשמות: כנגד אבר מן החי – שחטו עז במכירתו. כנגד זלזול בבני שפחות לקרותם עבדים – הוא בעצמו נמכר לעבד. כנגד החשד בעריות – נתנסה באשת פוטיפר, עד כאן יסודו. לעינינו התגלות נוספת של השגחה פרטית, שיוסף הצדיק מתקן את העבר וממרק את מה שנקרא עוונות על פי מדרגתו, ומתקרב לשלמות בעבודת ה' – הכל תוך כדי הכשרת הקרקע לבניית עתידו של עם ישראל.
אין השכל האנושי מסוגל להשיג איך הקב"ה בעת ועונה אחת רוקם תוכנית אירועים אשר מסתעפת לענפים אין ספור, בכללם ההשגחה הפרטית על יוסף, על אביו ועל אחיו, ההשגחה הכללית על עם ישראל, וההשגחה הכללית יותר על מצרים ועל העולם הרחב.
למה הדבר דומה? למטוס מתוחכם: כאשר מפורק לעשרות אלפי ברגים, חלקים זעירים, דפי מתכת ועוד חומרי גלם, אין לאדם מושג מהו, אך כאשר מורכב בשלמותו כל אחד יודע לזהותו כמטוס. כל בורג במטוס דומה לאירוע בודד. כשם שלא ניתן לזהות את המטוס על ידי בורג אחד, אי אפשר להסיק מסקנות מאירוע בודד. הקב"ה עושה חדשות ופועל ישועות, שיוסף משיג את התיקון השלם בחייו וגם מכלכל את משפחתו, מציל את ארץ מצרים, ומרכז עושר אדיר שעתיד ליפול בידי צאצאי ישראל היוצאים ממצרים.
האחים שבטי י-ה קדושים מתקנים אף הם. "ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו, על כן באה אלינו הצרה הזאת" (בראשית מב, כא). האחים חוזרים בתשובה שלמה ומעולה על מכירת יוסף, תשובה הכוללת עזיבת החטא, חרטה גמורה, בושה במעשיהם, והצדקת דינם. גמור בליבם לא להיכשל לעולם בחטא דומה, שכל אחד מוכן למסור את נפשו עתה להחזיר את יוסף לאביו (ב"ר צא, ו).
התגלותו של יוסף מביאה את האחים הקדושים למדרגה עילאית של יראת שמים אשר בה הם טועמים מעין בושת יום הדין (שם צג, י). מבחינה גשמית, ניצולים מרעב וממשיכים לנהל חיי קדושה תוך היבדלות בארץ גושן. עוד פלאי תוכנית הקב"ה: יהודה, החזק באחים ויוזם רעיון מכירת יוסף, נכנס לעובי קורת העימות הגורלית עם יוסף כדי להציל את בנימין, ככתוב, "ויגש אליו יהודה" (בראשית מד, יח). יהודה מסתכן בדרך שאין חזרה ממנה, ומגיע אף הוא לתיקון השלם ולשלושה פיוסים (ב"ר צג, ט): פיוס האחים – שהאחים רואים עד כמה יהודה מוכן למסור נפש לא רק על בני לאה אלא על כל אחד מאחיו. פיוס יוסף – שיהודה מוסר את נפשו על בנימין, בן רחל. פיוס לבנימין – יהודה אומר לו: כשם שאני נותן את נפשי עליך כך אני מוכן למסור נפש על אחיך יוסף. יהודה מזכך את עצמו בתשובה שלמה שאין למעלה ממנה, ובזכותה עתידים לצאת ממנו מלכי ישראל ומשיח צדקנו, במהרה בימינו, אמן.
באשר ליעקב אבינו, הקב"ה גובה ממנו את כ"ב השנים שביטל מצוות כיבוד אב. כאמור, הקב"ה מגלגל נסיבות המביאות לירידה לגלות שלא בדרך בזיון. הירידה מצרימה אף היא מביאה תועלת ליעקב אבינו ע"ה, שחוזרת אליו שמחת החיים ובעקבותיה רוח הקודש. הוא מגיע לשלחן ערוך בארץ גושן, שיוסף בנו השליט דואג לכל הצטרכותה של המשפחה. בהיעדר טרחות גשמיות, משלים יעקב אבינו את יתרת שנותיו בנעימים ומספיק ללמד תורה לנכדיו.
בראות כל הנ"ל, מתמלא האדם תשוקה להלל ולשבח את הקב"ה. כל התמונה הנפלאה המצטיירת לנגד עינינו, על כל מרכיביה ופרטיה, אינה אלא מקצת מן המקצת הגלוי והניכר. מי הוא ילוד האישה אשר מסוגל לתכנן מראש תוכנית כה מפורטת, אשר תכלול את כל המרכיבים שהזכרנו בתוך תכנית מכירת יוסף והורדתו מצרימה, ועוד – שתצמח הישועה מאירועים הנראים כאסון? איזה צבא של מחשבים בעלי תוכנה חדישה ביותר היה מפצח, ולו במשהו, מרזי ההשגחה?
שוב, מוח האדם המשכיל מזדעזע בהתבוננו על דרך השם, כיצד הקב"ה מנהל את עולמו תוך השגחה פרטית וכללית על כל הברואים, בדרך המטיבה לכל בריה ובריה בכלל, ומביאה לתועלתו של עם ישראל בפרט. מעין תמונה המשכית המורכבת מאינסוף פרטים מדויקים. מה שמעורר התפעלות עוד יותר, שהכל נעשה מבלי להכריע את בחירתו של שום אדם בעולם.
ככל שבוחנים בעומק את דברי יוסף הצדיק: "לא אתם שלחתם אתי הנה כי הא-להים", מתחילים לחוש במקצת, לפי ערך נפשנו, את עוצם ממדי השגחת הקב"ה על עולמו, שהיא ללא גבול ולמעלה משכלנו. התבוננות זו מביאה אותנו לידי התפעלות, יראה, ואהבה, וראשית הכרה בגדלות הבורא יתברך. ביודעו שהשגחת השם היא תמידית וצמודה, מגיע יהודי לידי בטחון, שלוות הנפש ושמחה עצומה. כשיהודי מבין, לאור כל אירועי העבר בכלל ולאור פרשת יוסף הצדיק בפרט, שכל מה שקורה לו הוא לתועלת, אזי הוא מתחזק. אין כוח בעולם המסוגל לנצח את חוסנו של היהודי המאמין והבוטח בקב"ה. ניתן לסבול כל קושי, ואף לשמוח, כשיודע שסוף דבר לטובה.
זהו מה שמלמד אותנו רבינו הקדוש רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן קמא, תו' ד), "כשאדם יודע שכל מאורעותיו הם לטובתו, זאת הבחינה היא מעין עולם הבא"! כן נזכה במהרה בימינו, אמן.
* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור