דרך ברורה!

 

 

 

אחת מההגדרות של ההתבודדות היא "יישוב הדעת", כך בדרך כלל היה מכנה זקן ברסלב – הרב לוי יצחק בנדר זצ"ל – את ההתבודדות בשיחותיו: "יישוב הדעת" . ומהו "יישוב הדעת" שצריכים לעשות?

 

עיקר יישוב הדעת הוא לברר לעצמו כל נקודה ונקודה בתורה ובעצות הצדיק, עד שיהיה לאדם ברור כשמש מה היא האמת, מה ה’ מצווה עליו בכל עניין ועניין, ללא שום ספק כלל.

 

והעיקר שיאמין בעצמו שמה שהתברר לו זו האמת ולא יוכל שום דבר ושום אדם בעולם להזיז אותו מהאמת, ויהיה תקיף ברצונו כל כך, שאף באותם נושאים שהוא רחוק מאוד מלהשיגם, ויש לפניו דרך ארוכה – הוא ילחם ויתאמץ להגיע אל המטרה שלו! ומאחר וברור לו שזו האמת, אזי שום דבר בעולם לא יכול להחליש אותו או להניא אותו מלהגיע למטרה שלו, וכך יצליח להשלים את השאיפות שלו עד שלא יכשל יותר – וזה נקרא שיש לו יישוב הדעת כמו שצריך להיות.

 

כל עוד נשאר לאדם איזה ספק לגבי האמת, ומהי הדרך הנכונה, ומה נדרש ממנו בפועל, היצר הרע יוכל להטעותו ולהכשילו בקלי קלות. לכן, ידוע הדבר ש"ספק" גימטריה "עמלק", והספקות שיש לאדם בציוויים שנצטווה הם ה"עמלק" שבו המכשיל אותו בעבירות ופגמים ומחליש אותו ומונע אותו מלהתמיד בעבודתו ולהצליח להשלים את שאיפותיו.

 

והנה, פגם זה של חוסר הבירור של האמת, אינו פגם באמונה בבורא בלבד או בצדיקים, אלא בעיקר הוא פגם באמונה בעצמו, כי האדם צריך להאמין בעצמו, שכל מה שלומד בתורה ומה ששמע מהצדיק – זה מה שהוא צריך לעשות, וזו האמת לאמיתה, ולא יוותר לעצמו וילחם על האמת הזו עד שיזכה לקיימה בשלמות.

 

 

אם נסתכל בכל התורה כולה, נראה שכל העוונות והכישלונות, שנכשל בהם מי שנכשל, באו אך ורק מחמת הפגם הזה – שלא האמינו בעצמם.

 

הראשונה – היא חוה אמנו, שנצטוותה שלא לאכול מעץ הדעת, וכאשר בא הנחש לפתות אותה – הוא הצליח, וזה מכיון שלא היתה לה אמונה בעצמה, לא היה לה ברור במאה אחוז שמה שהיא שמעה במו אוזניה מאדם אישהּ – היא האמת לאמיתה, ורק זוהי האמת וכך צריכה היא לנהוג.

 

וזהו שאמרו חז"ל על חטא זה: הרב והתלמיד – דברי מי שומעין? הבורא ציווה לא לאכול – זה הרב, והנחש אמר כן לאכול – זה התלמיד, דברי מי שומעין? ברור שלדברי הרב, אם כן מדוע שמעה חוה לנחש?

 

משום שלא האמינה בעצמה – שמה שהיא יודעת זו האמת לאמיתה, ואין על מה לדבר בכלל! היא לא מוכנה בכלל לשמוע כלום! זו עובדה מוגמרת: אסור לאכול! אדון נחש, אתה רוצה לדבר על משהו אחר? בבקשה, אפשר להתקדם, אבל הנושא הזה סגור! ובגלל שלא היה לה את הבירור הזה – לכן היה מקום לנחש להסיט אותה מן האמת.

 

וכן אדם הראשון, ששמע מהבורא בעצמו שאסור לו לאכול מעץ הדעת, אם היה לו אמונה בעצמו: אסור לאכול! זו האמת! מה ששמעתי מהבורא זו עובדה וכאן זה נגמר ואין שום משא ומתן בדבר, לא היה אפשר לפתותו בשום אופן, אף שעתה הצטרפה גם חוה לפיתוי.

 

דוגמא אחרת – שאול המלך. הוא נכשל בכך שלא הכרית את זרע עמלק בשלמות, והיה זה בפירוש משום שלא האמין בעצמו, שהרי נכנע בפני העם שהסיתו אותו להותיר את הצאן, ושמואל הוכיחו על כך, כמו שכתוב (שמואל א טו): וַיּאמֶר שְׁמוּאֵל הֲלוֹא אִם-קָטן אַתָּה בְּעֵינֶיךָ ראשׁ שִׁבְטֵי יִשְרָאֵל אָתָּה וַיִּמְשָׁחֲךָ יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל-יִשְרָאֵל!. כלומר, שהוכיחו על פגם זה שלא האמין בעצמו שה’ משח אותו למלך בשביל שיחליט הוא מה הטוב בעיני ה’ לעשותו, ולא שישמע להמון עם. ה’ ציוה עליך להכרית את כל זרע עמלק, ובפירוש ציוה עליך לא להותיר אפילו בהמה בחיים! אם כן מה יש לשמוע למישהו בנידון?

 

לעומתם, יוסף הצדיק היה לו ברור גמור מהי האמת, שכאשר ניסתה אשת פוטיפר לפתותו, מה כתוב שם? "וימאן…!", והניגון שעל המלה "וימאן" הוא "שלשלת" שניגונו ארוך, דהיינו שיוסף מיאן ומיאן ומיאן ומיאן! בצורה חד משמעית, כי היה לו ברור בתכלית הבירור – אסור! ולא הועילו כל פיתוייה ואיומיה של אותה מרשעת להסיט אותו כמלוא נימה מן האמת, כי היתה לו אמונה בעצמו: זה מה שלמדתי! זו האמת! כך עלי לנהוג! וזהו זה!

 

ומכאן אנו חוזרים להתבודדות – התכלית של ההתבודדות, שרק זוהי התבודדות נכונה, שבשלב הראשון האדם יברר לעצמו נקודה אחר נקודה מהי האמת על פי התורה הקדושה, וכיצד עליו לנהוג, ומה ה’ רוצה ממנו, ומה האמת במקרה כזה, ובמצב כזה וכו’ – עד שיגיע ליישוב הדעת תקיף וחזק: כך וכך האמת ושום דבר בעולם לא יכול להסיט אותי ממנה ואף לא להטיל בה איזה ספק קל שבקלים! וזה נקרא שמאמין האדם בעצמו, שמאמין בכל נקודה ונקודה שבירר לעצמו, ושום דבר ושום אדם אחר לא יכול להזיז אותו מזה.

 

ובשלב השני: לאחר שבירר נקודה מסוימת והאמת ברורה לו, עתה עליו להתפלל יום יום ולבקש מהבורא שיעזור לו לחיות על פי נקודת האמת הזו, ששום אדם ושום דבר ושום ראיה לא ישנו לו את האמת! כי גם אחרי שאדם בירר את האמת, עדיין יש לו מלחמה ארוכה כנגד יצרו הפנימי, שמצד גשמיות גופו ויצרו הרע יש לו מלחמה שהם מסיתים אותו בכל פעם להתנהג הפוך מהאמת ואף משכיחים ממנו מה שכבר בירר, ועל זה צריך תפילה יומיומית – וארוכה.

 

וכך מובא בשיחות הר"ן (מז):

 

עַל-כֵּן צְרִיכִין לְהִתְגַּבֵּר לִרְאוֹת לְיַחֵד לוֹ פְּנַאי לְיַשֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב עַל כָּל מַעֲשָׂיו אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם אִם כָּךְ הוּא רָאוּי לוֹ לְבַלּוֹת יָמָיו בְּמַעֲשִׂים כָּאֵלּוּ, וּמֵחֲמַת שֶׁאֵין הָאָדָם מְיַשֵׁב עַצְמוֹ וְאֵין לוֹ דַּעַת, וַאֲפִלּוּ אִם יֵשׁ לוֹ לִפְעָמִים אֵיזֶה יִשּׁוּב הַדַּעַת, אֵין הַדַּעַת הַמְיֻשָּׁב מַאֲרִיךְ זְמַן אֶצְלוֹ וְתֵכֶף וּמִיָּד חוֹלֵף וְעוֹבֵר הַדַּעַת מִמֶּנּוּ, וְגַם אוֹתוֹ הַמְּעַט הַדַּעַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֵינוֹ חָזָק וְתַקִּיף אֶצְלוֹ מֵחֲמַת זֶה אֵין מְבִינִים שְׁטוּת הָעוֹלָם הַזֶּה אֲבָל אִם הָיָה לְהָאָדָם שֵׂכֶל מְיֻשָּׁב חָזָק וְתַקִּיף הָיָה מֵבִין שֶׁהַכּל שְׁטוּת וָהֶבֶל…

 

ונביא דוגמא:

 

אדם למד שצריך לשמור את העיניים – זהו ציווי שאין בו שום ספק, שמובא הן בהלכה והן בספרי המוסר והחסידות, ויתכן שאף שמע שיעורים שבהם עוררו אותו שלא יתכן לשמור את העיניים בלי לעצום אותן, וגם שמע שאין שום עצה לזכות לזה כי אם על ידי ריבוי תפילה, שלא יעבור עליו יום בלי תפילה שה’ יתברך יעזור לו וישמור לו על העיניים – שפירושו שיעצום אותן.

 

אם כן כיצד יתכן שהוא עדיין הולך ברחובות העיר בעיניים פתוחות? ומביט לכל עבר ומשוטט בעיניו? זה רק משום שאין לו יישוב הדעת, ואין לו התבודדות נכונה, והוא אינו מאמין בעצמו! הוא לא בירר לעצמו שמה שלמד ומה ששמע זו האמת לאמיתה, והוא לא הכין את עצמו להאבק על זה בלי פשרות, לעשות כל יום חשבון נפש על כל ראיה שנכשל בה, ולהתפלל כל יום על שמירת העיניים, כי בלי שתהיה לו כל יום תפילה ארוכה על שמירת העיניים הוא לא יוכל להינצל מראיות אסורות.

 

וזו ההתבודדות הנכונה, שעומד מול הבורא ומאריך בתפילה ומתחנן ומבקש ומברר לעצמו היטב היטב את הנקודה הזו, עד שלא נשאר לו בלב שום צל של ספק: צריכים ללכת עם עיניים עצומות. ואין שום מצב בעולם שמותר להסתכל על אישה. ולא שום מצוה בעולם שבשבילה מותר להסתכל על אישה. ולא שום עניין אחר שבשבילו מותר לפתוח את העיניים במקום שיש נשים. נקודה.

 

וכך הוא צריך להתמיד בתפילה זו יום יום, וכל עוד רואה שעדיין הוא נכשל, הוא צריך עדיין להאריך בתפילה על זה עד שיקנה את זה ולא יכשל יותר.

 

ואחרי שקנה את שמירת העיניים הוא צריך לשמור על זה כל יום מימי חייו בתפילה קצרה ותזכורות שקבע לעצמו המעוררות אותו. ורק כך, בעבודה תמידית ויומיומית יזכה לשמירת העיניים בשלמות, שפירושו – להינצל מאינספור חטאים, עוונות ופגמים, ולהקרא צדיק גמור, ולזכות לשפע של פרנסה, ולהשגחה פרטית ניסית, ולשפע אלוקי של השגות ועוד ועוד.

 

מדוע אדם מפסיד את כל זה? כי אינו מאמין בעצמו שזו האמת ואינו נלחם על זה! כי אם היה מאמין בעצמו היה מתפלל על זה כל יום, והיה ברור לו שזה עוון ושהוא לא מוכן להיכשל בזה יותר, וכשהיה נכשל לא היה מתעלם מזה, לא היה עובר לסדר היום אלא עושה חשבון נפש ותשובה וממשיך להתפלל.

 

וזה מה שאמרו חז"ל (יומא פו): אמר רב הונא: כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה – נעשית לו כהיתר. מתי נעשית לו כהיתר? רק כאשר אין לו עבודה ימיומית על הדבר. כי כל זמן שנלחם ומתפלל ועושה חשבון נפש ותשובה, אזי גם הכישלון הוא חלק מהעבודה ואין העבירה נעשית לו כהיתר, מאחר ואינו מעביר לסדר היום, אלא אדרבה, מתחזק להרבות יותר בתפילות מכיון שרואה שעדיין נכשל.

 

לעומת זאת, אם אין לאדם התבודדות נכונה ואין לו בירור גמור שזו עבירה, ושכל עוד נכשל בה – הוא חייב להוסיף בתפילה ועבודה ותשובה, והוא לא עובד על זה בצורה יומיומית, אזי בודאי זה נעשה לו כהיתר, שלא מרגיש כלל שהוא עבר עבירה.

 

וזה הפירוש האמיתי על מה שאמרו חז"ל: שנה בה נעשית לו כהיתר, היינו דווקא שלא היה הפסק של תשובה בין עבירה לעבירה, אולם אם עשה תשובה בינתיים זה לא נקרא ששנה בה, מחמת ההפסק, וזו המעלה הנפלאה של ההתבודדות.

 

כי אפילו אם האדם עדיין לא מצליח לקיים את מה שהוא יודע שזו האמת, העיקר שברור לו מהי האמת והוא נלחם עליה ויש לו חשבון נפש בכל יום. וזה חיזוק גדול למי שרואה שהוא מתפלל ועובד ובכל זאת נכשל שוב ושוב ונחלשת דעתו, שידע שכל זמן שעובד זו לא נפילה, זה לא כישלון – זה חלק מהעבודה! 

 

וכך הוא הדבר בכל מצוה ממצוות התורה, ובכל הנהגה ובכל מידה ותאוה – אם האדם יקח כל נושא וירבה בהתבודדות עליו, עד שיברר לעצמו בברור גמור שתאוה זו או אחרת היא שטות, ומידה רעה זו או אחרת היא שטות. וכן על דרך החיוב – על ידי מצוה זו או אחרת יזכה לכך וכך, ועל ידי מידה טובה זו יזכה לכך וכך וכו’ – וירבה בהתבודדות עד על כל נקודה עד שיהיה לו ברור בצורה מוחלטת מהי האמת – ואחר כך ימשיך ויעבוד על הנושא עד שיתנו לו מן השמים את המתנה – אז יזכה להיות צדיק גמור באמת.

 

ה’ יתברך יזכנו לעשות התבודדות נכונה, שיהיה לנו יישוב הדעת תקיף וחזק מגודל שטות העולם הזה והבליו, ובירור גמור ומוחלט לגבי האמת לאמיתה בלי שום ספק, ונאמין בעצמנו שמה שביררנו זו האמת, ונלחם על האמת ונזכה לתשובה שלמה ולגאולה שלמה, אמן ואמן.