לנוהג בדרכי החיים

הסתכל סביבך! האם אתה מסוגל עדיין

לעצור? האם אתה הוא המחזיק בהגה

המכונית של חייך ושולט בעניינים, או שכבר

איבדת שליטה והמכונית בשטף מרוצתה

היא המובילה אותך, מי יודע לאן?

 

 

יש הרבה מן הדמיון בין אחריותו ואופי התנהגותו של נהג רכב על הכביש, לבין חובתו של אדם בהליכות חייו בעולמו כלפי בוראו.

 

חכמינו אמרו כי "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא", כלומר, יש הקבלה ודמיון בין מלכות השמים והליכותיה עם הבריות לבין שלטונות בשר ודם ואזרחיהם. משום כך ניתן ללמוד רבות על ענייני עבודת ה' מתוך עיון בסדרי שלטון של חולין בחיי יומיום וממנו ניקח לעבוד את ה'.

 

מר ישראל חי, בעל רישיון נהיגה, למד רבות מעולם התנועה והתחבורה על עבודת ה' שלו בימים נוראים. כדאים דבריו לתשומת ליבנו.

 

פסי האטה

 

מר ישראל חי משתתף בקורס לשיפור הנהיגה. אמנם נהג ותיק הוא, אך הרגיש פה ושם בליקויים בנהיגתו אשר, למזלו עד היום, לא הסתיימו באסון. החלטתי, כך מספר לנו ישראל, כי לא יזיק לי להשקיע שעות אחדות במספר פגישות הדרכה כדי להרגיש שאני נוהג כהלכה.

 

במפגש הראשון דיבר המדריך, בין השאר, על פסי האטה. הוא הסביר: כאשר אתה נוהג במהירות באזור מגורים, אינך מסוגל לראות מה מתרחש על המדרכה, אינך רואה את הילד המתכונן לעבור את הכביש בריצה, ולא את הזקן המשתרך באיטיות במעבר החצייה. פסי ההאטה אומרים לך: האט! הסתכל סביבך! שלוט במכונית והיה נכון לעצור בשעת הצורך.

 

במקרה – לא! אין מקרה בעולם – נערך המפגש סמוך לראש חודש אלול. ואני, כך ממשיך ומספר ישראל, התעוררתי לחשוב על הדמיון הרב בין פסי ההאטה ותפקידם, לפי הסברו של המדריך, לבין אופיו של חודש אלול. כמה מפתיע! גם ימי חודש אלול הם פסי האטה במרוצת החיים השנתית של כל יהודי, וגם שלי כמובן.

 

כל השנה נתון אדם במרוץ רצוף ובלתי פוסק אחר כסף, אחר כבוד, ואולי גם אחר תאוות ויצרים. הוא אינו רואה דבר ואינו מעוניין לשמוע שום דבר שיפריע לו במרוץ. אבל אם יהודי של בית כנסת הוא, הרי בכל יום מימי אלול, כל פיוט בסליחות של חודש זה, כל תקיעה בשופרו של אלול, קוראים לו: הסתכל סביבך! האם אתה מסוגל עדיין לעצור? האם אתה הוא המחזיק בהגה המכונית של חייך ושולט בעניינים, או שכבר איבדת שליטה והמכונית בשטף מרוצתה היא המובילה אותך, מי יודע לאן?

 

אל תזלזל בפסי האטה, הזהיר המדריך. אם תמשיך לנהוג במהירותך הרגילה, תהרוס את הצמיגים, הקפיצים ומערכת ההיגוי במכוניתך, ובהמשך הדרך אתה עלול גם להסתבך במשהו חמור יותר, חס ושלום, אשר יסיים את נסיעתך בצורה שכלל לא חלמת עליה. היזהר!

 

תמרור "עצור!"

 

התמרור המצווה עליך "עצור!" לא הוצב במקום שהוצב כדי להקשות עליך, חלילה, את החיים, אומר המדריך. הוא הוצב לטובתך ולהצלתך. אתה עומד לפני פרשת דרכים. תוכל לבחון אם אינך עושה שגיאה חמורה ואם דרכך בטוחה רק אם תעצור עצירה מוחלטת ותאפשר לעצמך פסק זמן להסתכל, לחשוב ולשקול. הסתכל יפה ימינה ושמאלה לפני שאתה נכנס לצומת ומתחיל את קטע הדרך הבא. היזהר לא להיכנס לכביש הלא נכון. קל להיכנס לכביש הזה, אבל קשה, קשה מאוד, לצאת ממנו ולתקן את השגיאה.

 

ואני מהרהר לי, כך אומר ישראל, עד כמה נכונים דבריו של המדריך כאשר הם מתורגמים להליכות חייו של יהודי. שנה חדשה הרי היא קטע חיים חדש. מי אומר שעלי להמשיך בעיוורון, מתוך התנופה של העבר, בדיוק בהמשכו הישיר של קטע החיים מהשנה שעברה? האם פרשת הדרכים אינה הזדמנות נפלאה להסתכל ימינה ושמאלה וגם אחורה, לקרוא בעיון את השילוט, ואולי, אולי לנוע קדימה ולהתקדם במסלול חדש שאינו כבול לעבר.

 

אני חייב לעצור, לבחון את דרכי שהלכתי בה עד עכשיו, ולהחליט אם אכן טובה היתה, ואם רוצה אני להמשיך בדיוק באותו כיוון. רשאי אני, ואף חייב, לשאול את עצמי אם הרמה האישית שאליה הגעתי היא תקרת היכולת שלי. אם דרכי עד עתה אינה מספקת אותי, ארצה, ואף אוכל, לשנות כיוון ולבחור לי מהלך שונה להתקדמותי. לא חתמתי מעולם חוזה עם השנה שעברה שלא אשנה ממנה כלום ושאמשיך בדרכה לנצח. אינני חייב לרתק את העתיד אל אחורי עגלת העבר ולהציב על העתיד שלט "נגרר". הן מעלתו הגדולה והיחודית של האדם היא יכולתו לתת גט פיטורין לעבר ולבחור לו עתיד חדש לחלוטין, נעדר כל זיקה לעבר.

 

לאן אתה נוסע?

 

אבל איך יבחן יהודי את דרכו? כאן המשל שונה מן הנמשל. למשרד התחבורה ולמשטרת התנועה לא אכפת כלל לאן אתה נוסע, ובלבד שנהיגתך תהיה נכונה. אבל יהודי יודע שתורתנו תורת חיים, והיא מדריכה אותנו לא רק "איך", אלא גם, ובעיקר, "לאן". חז"ל מייעצים לנו, המהלכים בדרכי החיים, ומזהירים אותנו: הסתכל… דע לאן אתה הולך!

 

קנה המידה ואבן הבוחן היהודיים, התורניים, להצלחה אמיתית בחיים אינם: כמה כסף הרווחנו? מה גודל רכושנו? כמה הנאות וחוויות הצלחנו לאסוף בדרכנו בעולם הזה? כל אלה ערכים חיצוניים המה, אינם מוסיפים דבר לנשמה, ואולי אף גורעים ממנה. הם לא ילוו אותה לעבר הנצח. הם אינם חלק מן ה"אני" האמיתי שלנו.

 

כשיהודי סוקר אחורה את דרכו בשנה האחרונה, או את חייו מיום עמדו על דעתו, השאלות האמיתיות הן: מה הוספתי בנפשי? אילו מעשים ומחדלים הקנו ל"אני" הפנימי שלי רכוש רוחני, מעלות ומידות טובות, אשר הן חלק בל ינתק ממני לנצח? מה יכול אני עדיין לעשות כדי למלא מה שהחסרתי בעבר? איך אוכל למחוק מן העבר קטעים כהים ואפלים לבל ילוו אותי גם בהמשך?

 

החלטה ושכרה

 

כאשר אתה נכנס בבוקר למכוניתך, כך אומר המדריך, החלט בצורה הפסקנית והקובעת ביותר כי תנהג לפי חוקי התנועה. גם כאשר תמהר, גם כשתהיה עצבני, גם כשהנסיבות תהיינה מפתות מאוד, בשום פנים ואופן לא תעבור על חוקי התנועה הידועים לך! זוהי התחייבותו של כל נהג זהיר לעצמו ולחברה כולה. החלטה של ברזל בתחילת הנסיעה, בתחילתו של יום, היא ערובה נאמנה לקיומה. היא גם ערובה לכך שתגיע בריא ושלם אל סופו של היום בשובך לשלום הביתה.

 

החלטה איתנה לשמור על כללי התנועה, לציית לכל תמרור כאשר תיתקל בו ולהתנהג כהלכה בדרך, תשמור עליך גם מפני פגעים רעים המתרגשים ובאים מן החוץ ושאין לך שליטה עליהם. אם תשמור על מהירות נכונה, פיצוץ בצמיג לא יגרור תאונה חמורה, ואם תשמור מרחק, גם שגיאה של נהג אחר עדיין לא תגרום תאונה קטלנית. כך שומרים עליך החוקים שאתה שומר עליהם.

 

ואני חושב לי, אומר ישראל, כמה הוא צודק! שפתיים ישק! הרב שלנו היה מאשר כל מילה שאמר המדריך. כמה חשובה וגורלית החלטה של יהודי בתחילתה של שנה. ביום הולדתה של השנה החדשה, כאשר בורא עולם קובע גורלות לכל השנה כולה, מה רבה משקלה החיובי האדיר של החלטה איתנה לשמור על כללי החיים שהתורה נתנה לנו, לטובתנו. וכי יעלה על הדעת שהקב"ה לא יפסוק חיים טובים ושנה טובה ומתוקה לבעל החלטה כזו? מה יכול לשמור על האדם יותר מחוקי החיים שנתן ה' לפנינו לטוב לנו?

 

החלטה כזו מותחת קו על הרגלי העבר ופותחת דף חדש בחייו הרוחניים של אדם מישראל. אין הוא חייב להראות כיצד הוא מקיים כבר ביום הראשון את כל המצוות. ה' הרי אינו דורש מן האדם מה שאינו ניתן לביצוע. די בכך שמנוי וגמור עם נפשו שכאשר תבוא המצוה לידו, יקיימנה. זכאי הוא לאשראי של מהימנות שיקיים את החלטתו, ושחתימתו על ההתחייבות לבנק של מעלה תכובד על ידו בבוא העת.

 

כבוד ומורא

 

דברי השכנוע של המדריך הסתמכו לא רק על כיבוד החוק ועל השכל הישר, מספר ישראל, הוא גם איים ורמז לעונש. כך אמר: אל תחשוב שאתה לבדך על הכביש. לפעמים, כשאינך רואה שוטר בסביבה, אתה חושב לעצמך כי חופשי אתה לעשות כאשר עולה על רוחך. דע לך כי אינך לבדך, המסוק המשטרתי מרחף מעל! אתה עסוק בעצמך ואינך רואה אותו ולא שומע אותו, אבל הוא רואה אותך יפה יפה.

 

אל תטעה לחשוב שברגע שתעבור איזו עבירה הוא ינחת עליך מיד במקום, בהחלט לא. הוא רק יצלם אותך עם מספר המכונית וכעבור שבוע, כאשר תשכח בכלל איפה ומה עשית, תקבל בדואר את ההזמנה למשפט. משפט הוא עניין רציני. הוא עלול אפילו להסתיים בשלילת רישיון והורדה מן הכביש, ה' ישמרנו, ואם תתפתה להכחיש את העובדות, יציגו את ההוכחות לפני כל הנוכחים לבושתך, ופסק דינך יהא חמור פי כמה. כאשר הפיתוי להשתובב על הכביש הוא גדול, כדאי לזכור זאת!

 

נפלא! כך מספר לנו ישראל את מחשבותיו, כאן אין כמעט צורך לומר את הנמשל, הוא עולה ישירות מתוך המשל. האדם הרי אינו לבדו אף פעם. יודע מחשבות אשר מלא כל הארץ כבודו רואה הכל ויודע הכל. הכל צפוי, כל תנועה קלה וכל מחשבה, הפנקס פתוח, היד רושמת ואין שכחה למעלה. לפיכך יראת ה' היא הבסיס ליחסינו כלפי מעלה ויסוד עיקרי ליהדותנו.

 

אך אין היראה חייבת להיות דווקא יראת העונש. יכולה היא להיות יראת הרוממות. מי שנמצא בנוכחות מלך רם ונישא הצופה בכל תנועותיו ודיבוריו ובוחן כליות ולב, די בעצם תחושת נוכחותו לסלק כל צל של מחשבה על פגיעה בכבודו ואי ציות לרצונו.

 

טקס ההכתרה

 

הידיעה שאינני לבדי על כביש חיי אינה חייבת ליצור אך ורק תחושה של יראה. יכולה היא דווקא להעניק לי תחושת בטחון, בטחון של ילד שאבא שלו משקיף עליו מחלון הבית מלמעלה וסוכך עליו בהשגחתו. מי שחי את ההרגשה המתמדת של נוכחות ה', אבינו מלכנו, הריהו מעל להרהורי עבירה קטנוניים, וסלידתו מן החטא אינה בגלל פחד מעונש. אפוף הוא רוגע ושלווה של הגנה ובטחון במלך עוזר, מושיע ומגן.

 

כדי להימנות עם אזרחי המלך ונאמניו הזכאים להשגחתו ולהגנתו, חייב אדם לקבל עליו את עול מלכותו. אחת בשנה, ביום ראש השנה, יום בריאתו של העולם, חוזר ונשנה הטקס של הכתרת מלכנו. לקול תקיעת שופר, כשכולנו עומדים ניצבים בהדרת כבוד על רגלינו, אנו מקבלים עלינו את עול מלכותו בשמחה. אשרינו, אנו עמך ואתה מלכנו!

 

ללמוד וללמוד!

 

אבל, אומר המדריך, גם הרצון החזק ביותר, וההחלטה הנחושה ביותר, לשמור על חוקי התנועה, יהיו חסרי כל משמעות אם אינך יודע את החוקים. היודע אתה כי יש הרבה יותר ממאה תמרורים שונים? הידוע לך כי החוקים רבים הם וכי מאז קיבלת את רישיון הנהיגה שלך נוספו עליהם עוד רבים אחרים? לא תוכל לקיימם אם לא תחזור ותלמד את החוקים ותשנן אותם. אף פעם אל תסמוך על מה ששמעת לפני זמן רב ובודאי לא על מה שלא למדת מעולם.

 

כמה שהוא צודק, אומר ישראל, שום אהבת ה' ושום יראת ה' לא יעזרו למי שאינו יודע מה בדיוק דורש ה' מן היהודי. ללא לימוד תורה וידיעת הלכותיה אין כל אפשרות למלא את רצון ה' החתום בתורה. החלטה לקיים את מצוות ה' כוללת היא בהכרח את ההכרה הברורה של החובה ללמוד את מצוותיו, חוקיו והוראותיו.

 

חנינה כללית

 

יום הכיפורים אין לו משל, אח ודוגמה, בשום עניין ארצי כלשהו. מי שעשה את חשבון נפשו בימי ההכנה לראש השנה, המליך עליו את מלכו של עולם בטקס ההכתרה של עם ישראל ביום הרת עולם, וקיבל עליו בהחלטה מוצקה את כל המשתמע מקבלת עול מלכות שמים, ה' מבטיח לו כי ביום הזה יכפר עליו ויטהר אותו מכל חטאותיו לפני ה'. עברו השלילי נמחק, חטאי העבר נמוגו, ודף חדש לחיי אמת נפתח בספר החיים שלו, דף לכתיבה תמה וטהורה של חיי אושר רוחניים מלאים ברכת ה' ושפע טובו.

 

 

(מתוך "בעין יהודית" מאת המחבר)