היכן גר האלוקים

שהוא בעצם כל כך קרוב. ממש כאן איתנו.

 

 

אינני גרה במקום דתי. בע"ה בקרוב כולנו נהיה בתשובה, אבל בינתיים זה טיפה מתעכב.

 

בשבתות ובחגים אני מתפללת בבית הכנסת השכונתי, אבל ביום הכיפורים אני מעדיפה לעלות לירושלים ולהתפלל באותו בית הכנסת בו מתפלל אחד מגדולי הדור שלנו. כך היה בכל יום כיפור בשנים האחרונות. גם השנה תכננתי לעשות כן, אלא שקרה משהו יוצא דופן – אמא שלי, שבדרך כלל לא מבקשת ממני בקשות מעין אלה, ביקשה מאד שאשאר בבית ביום הכיפורים הזה ונלך להתפלל יחד בבית הכנסת המקומי. בתחילה לא הסכמתי, לא רציתי לוותר על יום הכיפורים הקסום שלי, עם הרב הגדול, עם התפילה המרגשת שלא מפסיקה במשך כל היום, עם עזרת הנשים עמוסת המתפללות שאף אחת מהן לא מכירה אותי וכך אני יכולה להיות עם עצמי לבד ביום שכזה. אבל אמא שלי ממש ביקשה, ואני, שיודעת שאמי לא נוהגת להתעקש איתי בדרך כלל, ברגע של חסד, הסכמתי. הרגשתי שיש כאן בקשה ישירה מה’ יתברך. 

 

נזכרתי בסיפור מתוק על רבנית מוכרת בדורנו. באחד הימים, כשאביה זצ"ל היה חולה, היא ישבה לידו וטיפלה בו. הגיע הזמן בו הוא צריך היה לבלוע את הכדור שלו והוא ביקש ממנה שתביא לו את הכדור. בדרכה לעשות כמצוותו, התקשרו אליה חברות והציעו לה שתבוא איתם לכותל, אבל ממש עכשיו כי הן כבר מחכות לה למטה. מרוב המהירות היא יצאה ושכחה לתת לאביה את הכדור שביקש, רק באמצע הנסיעה נזכרה בכך והצטערה על כך מאד. כשחזרה לביתה, התנצלה בפני אביה, והוא, בנעימות וברוך האופייניים לו, אמר לה: "בתי, למה הלכת לחפש את ה’ בכותל? והרי ה’ היה פה, בכדור הזה שביקשתי ממך, ואת הלכת לחפש אותו שם כשהוא היה פה".

 

הבנתי שאם ה’ יכול להיות בתוך כדור רפואי קטן, אז הוא בטח ובטח יכול להיות גם במקום המקסים שאני גרה בו. ירושלים, והכותל וה’ יתברך –  הם למעלה מן הזמן ומן המקום, לכן הם יכולים גם לשכון אצלי בלב, אם רק אזמין אותם לשם.

 

"ה’ נמצא בכל מקום, גם בכותל וגם בכדור" סיכמה הרבנית "רק שאת צריכה להיות קשובה ולעשות את מה שה’ מבקש ממני באותו הרגע".

 

וה’ באותו הרגע זימן לי מצוות כיבוד הורים חשובה, ביום הכי קדוש, יום הכיפורים, ולכן אני יכולה לוותר על הנסיעה לירושלים כי הוא רוצה שאשאר דווקא כאן, והוא יהיה איתי פה.

 

חשבתי לעצמי, שלפעמים אני שוכחת את העבודה האמיתית שלי בעולם הזה. שזה אני עצמי, המקום הרוחני שאני נמצאת בו בעולם ולאו דווקא המקום הפיזי. אני אוחזת ב"רב הגדול" ב"מקום הקדוש", וב"קברי צדיקים", שעל קדושתם וכוחם כמובן אין לערער, כאילו הם אלו שייתנו לי את החותמת "כשר", וזה באמת נכון, אלא שאני לפעמים שוכחת שהניסיון האמיתי הוא לאו דווקא להיות במקום הקדוש, אלא איך אני מתנהגת במקום הזה, או בכל מקום בו אני נמצאת.

 

כמה פעמים נתקלנו, בעוונותינו, במריבות בבית הכנסת? בדחיפות באוטובוס בדרך מהכותל? בצעקות איש על רעהו בשיעור של רב גדול?

 

משמע שלא תמיד המקום עושה את האדם, אבל האדם, תמיד, הוא שעושה את המקום, וביכולתו לקדש אותו.

 

לא במקרה קבע רבי נחמן כי כל מקום שיש בו קיבוץ של יהודים הוא בבחינת ארץ ישראל. והוסיף במקום אחר, כי במקום בו נמצאים מחשבותיו ורצונותיו של האדם, שם הוא נמצא.

 

* * *

 

אמא שלי היקרה מאד מצחיקה אותי. יש לה רישיון עשרים שנה, אבל היא לא נוהגת. היא תמיד אומרת שאין לה בעיה לנהוג, היא פשוט צריכה שיהיו כבישים בלי מכוניות. כל פעם שהיא אומרת את זה אני צוחקת ואומרת לה שזה ממש לא חוכמה…

 

* * *

 

בלילה שלפני יום הכיפורים נתקפתי לפתע פחד, ולאו דווקא מהסיבות הנכונות –  איך יעבור עלי יום כיפור, לא במקום שהתרגלתי ואהבתי כל כך להיות בו? מה יהיה אם התפילה לא תהיה כלבבי? אם אפגוש חברים שידברו איתי על דא ועל הא, כשאני מעוניינת להיות בעיקר עם עצמי ולשמור על הדיבור, לפחות ביום הקדוש הזה? ואם ידברו איתי באמצע התפילה, מה אעשה?! נלחצתי.

 

לא התאפקתי ואמרתי לאמא שלי בגילוי לב שהלוואי והיה עולם בלי אנשים, רק ליום כיפור.

 

אמא שלי המתוקה צחקה וביקשה ממני שאם אמצא עולם כזה, אודיע לה, כי בטח יש שם גם כבישים בלי מכוניות.

והראיה לכך שעיקר הניסיון – אפילו בקיום המצוות שבין אדם למקום – הוא רק כאשר חיים עם אנשים נוספים, שהרי אילו לא הייתה חוה אמנו, לא היה אדם הראשון חוטא, ונמצא שעיקר הניסיון בקיום התורה הוא דווקא עם בני אדם, וזה רצונו של הבורא שיהיה כך" (הרב שלום ארוש שליט"א).

 

הבנתי שהעבודה האמיתית שלנו בדור הזה היא בין אדם לחברו ולא נוכל להתחמק מזה גם אם נשב בתוך ארבע כותלי בית הכנסת במקום הכי קדוש בעולם ולא נצא. תמיד יבוא זה שידחף, יצעק ויעצבן. אי אפשר לברוח מהניסיונות, כי הם ירדפו אחריך. זה התיקון שלך ואיתו אתה צריך להתמודד. תשאלו את יונה הנביא.

 

בעיצומו של יום הכיפורים, בבית הכנסת המקומי שלנו, שהתגלתה כנפלאה, קראנו את ספר יונה.

 

כולנו קצת צוחקים, בתוך תוכנו, על יונה הנביא שחשב שהוא יכול לברוח מהמקום שהקב"ה נמצא בו ולא ידע שכבודו מלא עולם והוא נמצא בכל מקום. אבל בעצם כל אחד מאיתנו הוא קצת כמו יונה. מחפשים את ה’ רחוק ושוכחים שהוא בעצם כל כך קרוב. ממש כאן איתנו.

 

היכן גר האלוקים? שואל משפט חסידי נפלא, ומשיב: בכל מקום שניתן לו להיכנס אליו.

 

(רבי יהודה הלוי)

 

* * *

גולשים המעוניינים לשתף אותנו ביומן אישי – סיפורים עם התבוננות, אנא שלחו אלינו מאמרים לכתובת ilanit@breslev.co.il.