להולך בדרך החיים

את החיים ואת הטוב. ובחרת בחיים!…"       

 

 

השם דורש מאיתנו לחיות על פי האמת.

 

דרישה זו מחייבת, כביכול, את הקב"ה לספק לנו את האמת הזאת. ולא זו בלבד, אלא שאמת זו צריכה להינתן לנו כך שלא יהיה לנו שום ספק בה ובאמיתותה. הרי לא ידרשו מאיתנו לחיות את חיינו, ולהקריב את כל מאמצינו, עבור משהו מעורפל ובלתי ודאי. האמת הזאת, לפיה נחיה ולמענה אף נמות, צריכה להיות ודאית מכל ודאי ונעלה מעל כל ספק.

 

ואכן, כך ניתנה לנו האמת מאת הבורא, ואל האמת הזאת ניתן להגיע מכיוונים שונים. יכול אני להגיע לאמת מתוך ההתאמה המופלאה בין דרכי החינוך של התורה לבין טבעו הפסיכולוגי של בן אנוש, ומתוך התיאום בין התורה לבין תחושתנו המוסרית הפנימית. יכול אני להשיג את אמיתות התורה על ידי בדיקת המסורת של אבותי כפי שבודקים אמיתו של אירוע היסטורי, ויכול אני להסיק את אמיתותה מתוך השוואה בין אלה שחיים לפי הנחיותיה לבין אחרים. יכול אדם לחוש את אמיתותה באופן חוויתי אישי כאשר הוא חי למעשה לפיה ונכנס לעומקה, ויכול הוא לחוש אותה כאשר הוא לומד תורה במסגרת התנאים הדרושים לכך. ניתן לעמוד על אמיתותה מתוך היכרות קרובה עם גדולי תורה ויראה מתוך חקר של אישי התנ"ך והתלמוד על גדלותם הבלתי מושגת. אפשר גם להיווכח במקורה האלוקי מתוך השוואת מה שנאמר בה לפני אלפי שנים על העתיד, לבין ההיסטוריה המוכרת לנו שהתרחשה אחר כך לאורך תולדות עם ישראל. ועדיין לא מנינו את כל הכיוונים מהם ניתן להגיע אל האמת. על כל אחת מדרכי האימות הללו של התורה נכתבו מאמרים וספרים לרוב ויכול כל אדם להסתייע בהם לגילוי האמת.

 

אלא שאם הכל כל כך טוב ויפה, ישאל השואל, מדוע מרובים כל כך אלה שאינם מקבלים את האמת הזאת? ואם אמנם האמת המונחת בראש כל חוצות אכן ודאית כל כך, מה בדבר הבחירה החופשית האמורה לתת אפשרות לכופר לכפור? וכי אפשר לכפור בדבר שודאותו ברורה?

 

כאן מקומה של החכמה האלוקית המופלאה. מן הצד האחד, האמת מונחת לפנינו בצורה ברורה, ולא קשה כל כך להגיע אליה – "לא בשמים היא" (דברים ל), ומן הצד האחר ניתנת האפשרות לרוצה לכפור לא לראות את האמת ואף לנמק, בצורה הנשמעת לכאורה הגיונית וכנה, מדוע אינו יכול לקבל את האמת הזאת.

 

השמש זורחת לכל, אך מי ששמשותיו מכוסות אבק ותריסיו מוגפים, שוכב לו ספון בביתו האפל וטוען שהשמש אינה זורחת. הוא מסרב בכל תוקף לפתוח את התריסים ואינו מוכן בשום פנים לצאת החוצה. ואכן כך הוא נשאר בטוח ב"אמת שלו": אין שמש!

 

פלוני שאינו דתי נוקט בגישה מדעית: "מה שאיני נוכח בו במו עיני ואוזני אינו קיים עבורי. אני מאמין רק במה שניתן לבדיקה", הוא לא מותיר לקב"ה, כביכול, שום ברירה אלא לחזור על מעמד מתן תורה בחדרו של אותו אפיקורס…

 

נודה שטענה בעלת ריח מדעי עושה רושם. חיים אנו בדור טכנולוגי שהעניק הילה זוהרת לכל אשר בשם המדע יתיימר. אך הבה נבדוק מהי מידת הכנות של מי שטוען לקני מידה קפדניים של המדע בבדיקת האמת. נערוך לכופר המדעי שלנו תחקיר קצר:

 

– יש לך אמא?

– כן, יש.

– ומנין לך שזו אמא שלך? (לרגע משתררת שתיקה שבמבוכה).

– מה פשר שאלה מוזרה זו? ברור שזו אמי אותה אני מכיר מאז ילדותי הקדומה ביותר. כל קרובי המשפחה יודעים שזו אמי, ובכלל…

– ולדעתך זה מספק את הקריטריונים המדעיים שלך לבדיקת האמת?

– טוב, אני יכול לברר מי הייתה המיילדת…

– אתה סבור שתמצא אותה, ואתה מאמין שכאשר תמצא אותה היא תוכל להעיד על הלידה שלך. כאשר רק תעיף בך מבט היא תיזכר בך ותוכל להעיד על לידתך. נניח שהצלחת, האם עדות זו מספיקה לוודאות מוחלטת באימהותה של אמך? ומה בדבר היפנוזה? אולי הופנטה המיילדת וכך הוטעתה לחשוב שדברי עדותה נכונים?

(ה"מדען" שלנו שותק ומחייך ספק לועג ספק נבוך).

 

– רציתי לשאול אותך על אבא שלך, שמעתי שעבר ניתוח לאחרונה, מה שלומו?

– הניתוח לא הצליח כנראה, מצבו קשה.

– אמור לי, האם ראית בכלל את הרישיון הרפואי של הרופא שניתח את אבא שלך?

– אומר לך את האמת, אינני יודע אפילו מי ניתח אות אבא שלי. אני מאמין שבית החולים מתנהל כשורה ומאפשר רק למנתחים מוסמכים לנתח.

– זוהי הקביעה המדעית שלך? כך אתה בודק ומוודא דבר החשוב לך באמת ונוגע לחיי אדם?! כאשר שוחחנו על מסורת האומה כולה בדבר מעמד הר סיני נשמעת הרבה יותר מדעי. (איני יודע מה עונה כאן האפיקורס שלכם, אך זה שלי גמגם כמה דברים לא מדעיים. החלטתי להמשיך ללחוץ ולא להרפות ממנו).

 

ספר לי בבקשה על סדרת הבדיקות שאתה עורך לפני שאתה נכנס למעלית. אתה משער כמוני עד כמה לא נעים ליפול עם המעלית ולהיחבט בתחתית הפיר בקומה התת קרקעית. דבר כזה עלול לקרות בגלל כבל שנשחק עד שנקרע. מאחר שאינך בודק דבר לפני כניסתך למעלית רשאי אני להניח שאתה מאמין שעורכים בדיקה תקופתית של הכבל, ושאתה מאמין בכשירותו של הבודק לבצע בדיקה זו. אתה גם מאמין שהוא מבצע את הבדיקה כהלכה. לא וידאת אישית את כל זה. אתה מהמר על חייך ומאמין לאנשים לא מוכרים לך ושלא ראית אותם מימיך בתקווה שהם מבצעים תפקידם כיאות. אכן "בעל אמונה" אתה.

 

כאשר אתה רץ לבית מרקחת לקנות חומר לזריקה של ילדך החולה, אז אינך מדעי כלל וכלל. אז אתה "בעל אמונה" גדול: אתה מאמין לאנשי המחקר הרפואי שקבעו את הנוסחה לחומר המוזרק. אתה מאמין לבית החרושת לתרופות שביצע מלאכתו כיאות והכניס לשפופרת הזכוכית הקטנה את החומר הדרוש שהוכן כהלכה. אתה מאמין שהיבואן והסיטונאי אכסנו את החומר בטמפרטורה הנכונה, ושהאחראי לכך וידא שלא עבר התאריך של תפוגת פעילותו של החומר. אתה מאמין שהרוקח קרא נכון את הלטינית המקושקשת של הרופא ואף נתן לך את החומר הנכון לזריקה. אתה יודע יפה שדי לעיתים בטעות אחת בלבד לאורך השרשרת הארוכה הזאת כדי שחיי ילדך יועמדו בסכנה. אך איש מאמין הינך. אתה מוכן לסכן את חיי ילדך על אמונתך זו. אינך חושש אף לרגע שמא אחד מאלה שאתה בוטח בהם הופנט… אתה אפילו מאמין שאף אחד מהמומחים הרפואיים ואנשי המקצוע בהם אתה מאמין לא הסתייע בהשגת תעודותיו לאורך שנות לימודיו על ידי העתקה במבחן…

 

וכך אתה מהלך לך בכל דרכי חייך כשכולך אמונה. ממש "צדיק באמונתו יחיה". רק כשאתה מגיע לודאי מכל ודאי, למסורת של אבותינו, של אומה שלמה שחייה העידו על אמת מסורתה, ועליה אף נתנה את נפשה, שם לפתע אתה פושט את אדרת האמונה ולובש את החלוק הסטרילי של המדען כביכול, ורוצה לבדוק כל דבר במיקרוסקופ. ומה שאינו נכנס מתחת למיקרוסקופ, סימן שאינו קיים!…

 

חוסר הכנות והעדר היושר זועקים מאחורי העמדת הפנים ה"מדעית" שלך. היה ישר, ואמור בפשטות: אני לא רוצה להכיר את האמת. היא לא נוחה לי. אני מוכן לשלם באיבוד כל חיי לנצח עבור מילוי תאוותי.

 

"ישרים דרכי ה’, צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם" (הושע יד). את האמת הניח הבורא ממש לפנינו, אך נתונה הבחירה החופשית לאדם לעצום את עיניו ולזעוק: אינני רואה!… והתורה קוראת לעומתו: "ראה! נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב. ובחרת בחיים! למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל).

 

כדאי לברר את עניין ההיפנוזה המועלה מפעם לפעם כנימוק לאי אמינותה של מסורת מתן תורה.

 

כולנו מכירים ספקנים מושבעים וחששנים חולניים. האם שמענו מהם אפילו פעם אחת בחיי היומיום את החשש "אולי הפנטו אותו?" אך כאשר מגיעים לחוויה המשותפת של כל עם ישראל למרגלות הר סיני, מיד צפה ועולה השאלה החבוטה: שמא מהפנט מעולה היה משה רבינו והצליח להפנט את מיליוני הנוכחים במעמד הר חורב (סיני)?

 

כנות ויושר בודאי שאין בשאלה צבועה זו, אך רצוי לברר פעם מהי מידת מעשיותה של אפשרות זו.

 

מומחים טוענים שכ-20% של בני האדם אינם ניתנים להפנוט כלל. לעומתם כ-20% של האנשים נוטים להתהפנט בקלות. השאר הם קשיי-הפנוט בדרגות שונות, ובמקרה של צורך, רפואי למשל, על המהפנט להשקיע עבודה ממושכת כדי להביא את אלה למצב היפנוטי, שהוא לעיתים רדוד למדי. במופעים בהם מציגים המהפנטים את יכולתם, נערכות ההדגמות על אנשים המשתייכים ל-20 האחוזים המתהפנטים בקלות. יתירה מזו: מבלי שהקהל יודע זאת, עברו כמה מהופנטים אלה היפנוזה חוזרת עוד לפני ההצגה הפומבית, ובשעת ההצגה הם עולים אל הבמה מתוך הקהל כמתנדבים… כך נוצר הרושם על יכולתו הבלתי מוגבלת כביכול של המהפנט.

 

עובדה שאינה ידועה לרבים היא שאי אפשר להפנט אדם בניגוד לרצונו. ההיפנוזה היא תהליך מסוים המבוצע על ידי המהופנט בהדרכתו של המהפנט. בלי הסכמתו והשתתפותו הנפשית של האדם, לא ניתן להפנטו. משום כך אי אפשר להפנט תינוק או מטורף, באשר הללו חסרים את הכלים הפסיכולוגיים הדרושים לשיתוף פעולה עם המהפנט.

 

עובדה נוספת הידועה רק למעטים היא, שגם במצב היפנוטי לא יציית המהופנט להוראה הנוגדת את מצפונו, השקפתו, או כל רגש עמוק שבו. מהופנט לא ישמע להוראת המהפנט להתפשט בפומבי, או לתת את כל כספו, ובודאי לא לרצוח מישהו.

 

העובדות האלה הן ידע ראשוני לכל חוקר היפנוזה. לפיהן גם מובן מדוע המהפנטים הנראים כל-יכולים אינם שליטי העולם. אין המהפנט יכול לנצל את כושרו באסיפת בחירות להורות לקהל בעד מי להצביע. הוא אף אינו יכול להביא לידי כך שאפילו חלק קטן מהנוכחים במופע שלו ישלחו לו בדואר בבואם הביתה המחאה על סך 10 שקלים…

 

אבל כדי להצדיק את אי קבלת מסורת אבותיו, רצה הכופר ה"מדעי" לשכנע אותנו שאפשר שמשה רבינו הפנט אומה בת כמה מיליוני אנשים, ושהיפנוזה זו אפשרה לו "למכור" להם תורה בת תרי"ג מצוות, ולהביאם ליד כך שיקיימו אותה אף במחיר חייהם ויעבירו אותה כאמת מוחלטת לדורי דורות… על אפשרות בלתי אפשרית זו מסתמך הכופר בחללו שבת ובאכלו טרף? זה לא נשמע כל כך מדעי.

 

לא בהיפנוזה לבדה שמו הכופרים מבטחם. כאשר מדובר בנביאים ובאותותיהם, ובנבואותיה של התורה שנתגשמו במרוצת הדורות, הם נתלים בעובדה שיש אנשים בעלי כשרים מטאפיזיים כדי לפטור את הנבואה כתופעה ידועה וטבעית לחלוטין שיש גם בימינו כמותה.

 

כמעט הכל מסכימים שאכן קיימים כשרים על-טבעיים באנשים מסוימים. אך נשאלת השאלה: אם אמנם כוחם כה רב, ויכולים הם לדעת את הנסתר, ולצפות את העתיד וכדומה, מדוע אין ממשלות משתמשות באנשים כאלה כדי לדעת מה מתכנן האויב, היכן תהיה רעידת האדמה הקרובה, ואיזו תוכנית כלכלית תניב את הפירות הטובים ביותר?…. כמה אחוזים ממעשי הרצח והשוד פענחה המשטרה בעזרת אנשים בעלי כשרים מטאפיזיים? מדוע צריכים מאות שוטרים ואלפי מתנדבים לחפש נעדר בשעה שאיש הפלא יכול במילים אחדות לומר איפה הוא נמצא? מדוע אין חברות כלכליות נעזרות בעצתם של "נביאים" אלה? האם אינך מוכן לשלם ביד נדיבה לאדם שיגלה לך את המספר שיזכה בפרס הגדול במפעל הפיס, או את המניה שערכה יעלה תוך חודש פי שלושה?

 

התשובה לכל השאלות הנ"ל היא פשוטה למדי: למרות יכולתם של אנשים מסוימים להפתיע פה ושם בכושרם העל-טבעי, הרי אין אפילו דמיון קלוש בינם לבין נביאי אמת שצפו מראשית אחרית, והעתיד כהווה היה לפניהם בכוח האלוקי שניחנו בו. אותם בעלי כשרים פראפסיכולוגיים אינם יודעים להסביר מנין בא להם כושרם, ואין להם שום שליטה על עיתויו של חוש זה. זה "בא להם" כאשר זה בא, והם פסיביים לחלוטין. רק לפעמים "נבואתם" מתגשמת, ופעמים שגם זו רק בחלקה. הם עצמם אינם מרגישים ודאות מוחלטת ב"נבואתם". ספק אם היו "מתנבאים" לפני רודן אכזר שיכרות את לשונם במקרה של אי התגשמות דבריהם.

 

ההיפך מזה הוא נחלתו של נביא ה’. הוא יודע מנין נבואתו ובמה היא מותנית. בדרגה גבוהה כשל משה רבינו יכול הוא אפילו לפנות אל ה’ ולהשיג נבואה בכל עת שירצה ("עמדו ואשמעה מה יצווה ה’"). נבואתם מתגשמת תמיד ובמלואה. תחושת הביטחון והוודאות של הנביא היא מוחלטת, והוא מוכן לסכן את חייו על ודאותו זו (עיין בתנ"ך). הרמב"ם בהקדמתו למשנה מרחיב את הדיבור בהבדלים שבין נביאי אמת לאחרים.

 

המחפש את האמת מתוך רצון נחוש, ומוכן לקבלה על כל תוצאותיה, מובטח לו שימצא אותה, שהרי ה’ לא יסתיר מן האדם את האמת שנועדה לו. אבל מי שבודק אמת כשדעתו כבר נקבעה קודם לכן שלא יקבל אותה, חזקה עליו שימצא תירוץ קלוש, זה או אחר, לשבר את אוזן שומעיו ולעורר את הרושם כאילו יש ממש בדחייתו אותה. זוהי הבחירה החופשית. אשרינו המאמינים הזוכים להודות בכל יום: "ברוך אלוקינו שהבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת".

 

"יש ללמוד קל וחומר אם לצורך גופו של אדם, שהוא רק לבוש לנפש, הכין הקב"ה כל צורכו שהוא זקוק לקיומו, על אחת כמה וכמה לנפש, שהיא עיקר האדם, ודאי שהכין וברא עבורה אוירה ומזונותיה, כי האמונה לנפש הוא האויר לנשימתה והאדם, מתולדתו, נטועה בליבו האמונה בקב"ה, אמונה תמה ושלמה באשר היא עיקר חיות הנשמה" (לב אליהו).

 

 

(מתוך "בעין יהודית" מאת המחבר)