“המביט לארץ ותרעד”

 

 

ביום שישי, לפני שבוע, הורגשה רעידת אדמה בישראל, החזקה ביותר שהייתה בשנים האחרונות – 5.3 בסולם ריכטר. הייתה זו רעידת האדמה השנייה בשבוע החולף, והשישית (!) בשלושת החודשים האחרונים.

 

שלושה חודשים בארץ הקודש, שש רעידות אדמה, שאת כולן הרגשתי במלוא עוצמתן.

 

מה זה אומר עלי?

מה זה אומר עלינו?

 

אני זוכרת את אחת מרעידות האדמה הראשונות שחוויתי בתקופה האחרונה. היה זה ליל שבת, ואני שהייתי כל כך עייפה מאירועי השבוע שחלף, כבר הייתי שקועה בשינה מתוקה מלאת חלומות. לפתע, הרגשתי איך כל החדר שלי רועד, יחד עם כל תכולתו, במשך שניות ארוכות.

 

קמתי בבהלה, שטופת זיעה, ולא הצלחתי לחזור לישון גם שעה ארוכה אחר כך. נזכרתי בפסוק מתהילים המשבח את נפלאות הקב"ה: "הַמַּבִּיט לָאָרֶץ, וַתִּרְעָד; יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ"

 

הרגשתי שה’ מביט עכשיו לארץ – אלינו, אלי. לראות היש משכיל דורש את אלוקים…

 

ידעתי שלא הייתה זו סתם "רעידת אדמה", הייתה זו שיחה של ה’ איתי. ה’ דיבר איתי, ואני בשום אופן לא התכוונתי לפספס את המסר.

 

ה’ בעצם נתן לי להרגיש שאי אפשר לישון בשלווה כשהאדמה רועדת תחתינו, כאילו העולם לא מתקרב בכל יום אל סופו. אי אפשר לדחות למחר את מה שלא נוח לנו לתקן היום, כאילו נחיה כאן לנצח. אי אפשר להמשיך ולשדר "עסקים כרגיל" כשכל יום שעון החול הולך ואוזל, ויש כאן ילדים יקרים שלו שעדיין לא זכו לדעת ממנו.

 

ה’ הביט אל הארץ, אל הילדים שלו. והארץ רעדה. האם הוא שמח ממה שראה כאן?

 

למחרת, עדיין אחוזה ברושם הרעידה שטלטלה אותי, גיליתי שלא כולם הרגישו אותה והיו לא מעט שהמשיכו לישון בשלווה גם בעת שהאדמה רעדה תחתיי במלוא המרץ.

 

בתחילה תהיתי לעצמי – הייתכן שאנו חיים על אותה האדמה? ומה זה אומר עלי אם אני מרגישה והשכנה שלי לא?

 

אבל מהר מאוד הבנתי שרק מי שהיה צריך להרגיש את הטלטלה הזו – הרגיש אותה, ומי שלא היה צריך להרגיש אותה – לא הרגיש, גם אם הוא היה איתי באותו החדר. זה היה מעין "שעון מעורר סלקטיבי" – שתפקידו להעיר רק את מי שהיה צריך להתעורר, את מי שקצת "נרדם בשמירה".

 

האור החיים הקדוש מגלה כי "יכול ה’ יתברך להשמיע לאחד קול גדול – וזולתו לא ישמע מאומה".

 

האלוקים קורא לכל אחד לפי אופיו ותכונותיו, אומר רבי נחמן מברסלב, לאחד – ברמיזה, ולאחר – בקול גדול. הכל תלוי במרחק שבין אותו האדם לבין בוראו.  

 

במעמד הר סיני, כשבני ישראל קיבלו את התורה, נאמר: "קול ה’ בכוח, קול ה’ בהדר", ומפרשים חז"ל כי "קול ה’ בכוח", הכוונה שכל אחד שמע וקלט את דברי ה’ יתברך, לפי כוחו ודרגתו. "’קול ה’ בכוח’ – בכוח של כל אחד ואחד: הבחורים לפי כוחן והקטנים לפי כוחן" (שמו"ר פרשה כט, א). 

 

הקב"ה, א-ל רחום וחנון, דיבר לכל אחד ב"שפה" שלו, וכל אחד הבין את מה שהיה צריך להבין מאותו המעמד, בהתאם לכוחו וליכולת ההכלה שלו.

 

וכמו אז כך גם היום. לאחד תספיק רעידת אדמה באפריקה שישמע עליה בחדשות כדי להתעורר, ואת האחר- גם 6 רעידות אדמה, כאן, בישראל, יתקשו להעיר.

 

וכמובן שאינני מדברת על שינה פיזית, אלא על תרדמה רוחנית.

 

ב"נשמת כל חי", אנו משבחים את הקב"ה: "המעורר ישנים והמקיץ נרדמים, ולך לבדך אנחנו מודים". אנו מודים ומהללים את הקב"ה על כך שהוא לא נותן לנו לישון בעולם הזה, שהוא עולם העשייה, אלא דואג להעיר אותנו מדי פעם, ולהזכיר לנו את שליחותנו החשובה בזה העולם, כל אחד לפי בחינתו וייעודו, ושלא נחיה כאן עד דלא ידע.

 

כל אחד מאיתנו מרגיש בתקופה האחרונה סוג של "חוסר יציבות". וזה לא סתם. כל הדברים בהם נאחזנו בעבר, כבר לא יציבים בעבורנו כמו אז. אנחנו מרגישים שהאדמה רועדת תחתינו, ולא רק באופן פיזי. אין ביטחון באדם, אין ביטחון בראש הממשלה, אין ביטחון בבוס, ולעתים, גם אין ביטחון בבן הזוג העומד לצדנו. על ימים אלו של "עקבתא דמשיחא" נאמר שאפילו ברבנים כבר לא נוכל להיאחז כפי שהיינו רגילים בעבר.

 

ומדוע?

 

כי הקב"ה רוצה שנרגיש באופן החזק, האמיתי והמוחשי ביותר ש- אין עוד מלבדו.

 

הממשלה, הזוגיות, הילדים, החברה – שום דבר לא באמת יציב, הכל מרגיש לנו רעוע פתאום, כשהוא לא יד ביד עם ה’ יתברך. אפילו האדמה – רועדת. אבל רק מי שאוחז בה’ יתברך – הוא לבדו יציב ובטוח באמת. על כן, הפתרון לכל חוסר היציבות והביטחון שאנו מרגישים הוא רק – "בטח באחד – ואל תפחד".

 

ועוד משהו מרעידת האדמה האחרונה: הכותרת ב"עיתון לאנשים חושבים" קראה: "מנזקי רעידת האדמה: בור נפער בהר הבית". כשראיתי זאת, קשה היה לי שלא להיזכר בדברי הנביא זכריה על הגאולה:

 

"הִנֵּה יוֹם-בָּא, לַיהוָה …  וְיָצָא יְהוָה, וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם, כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ, בְּיוֹם קְרָב. וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם-הַהוּא עַל-הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם, מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה, גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד; וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה, וְחֶצְיוֹ-נֶגְבָּה. וְנַסְתֶּם גֵּיא-הָרַי, כִּי-יַגִּיעַ גֵּי-הָרִים אֶל-אָצַל, וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ, בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ-יְהוּדָה; וּבָא יְהוָה אֱלֹהַי, כָּל-קְדֹשִׁים עִמָּךְ. וְהָיָה, בַּיּוֹם הַהוּא; לֹא-יִהְיֶה אוֹר, יְקָרוֹת יקפאון (וְקִפָּאוֹן). וְהָיָה יוֹם-אֶחָד, הוּא יִוָּדַע לַיהוָה–לֹא-יוֹם וְלֹא-לָיְלָה; וְהָיָה לְעֵת-עֶרֶב, יִהְיֶה-אוֹר. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, יֵצְאוּ מַיִם-חַיִּים מִירוּשָׁלִַם, חֶצְיָם אֶל-הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי, וְחֶצְיָם אֶל-הַיָּם הָאַחֲרוֹן:  בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף, יִהְיֶה. וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ, עַל-כָּל-הָאָרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא, יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד–וּשְׁמוֹ אֶחָד" (זכריה, י"ד).

 

מסתבר שהגאולה קרובה, אולי הרבה יותר משאנו מתארים לעצמנו.

 

פלא שה’ יתברך דואג להעיר אותנו בתקופה האחרונה כל כך הרבה פעמים?

 

ועוד נקודה למחשבה: רבינו נחמן מברסלב אומר שסיפורי המעשיות שלו מסוגלים להעיר ישנים מתרדמתם.

 

אז השאלה היא איך אנחנו מעדיפים להתעורר, עם עוד רעידת אדמה מטלטלת או עם איזו מעשייה מתוקה של רבי נחמן?

 

מי ייתן שנזכה כולנו לגאולה השלמה ברחמים במהירה בימינו, אמן.

 

 

* * *

גולשים המעוניינים לשתף אותנו ביומן אישי – סיפורים עם התבוננות, אנא שלחו אלינו מאמרים לכתובת ilanit@breslev.co.il.