עבדים היינו… ועכשיו?
"בשביל מה לנקות מאחורי ארון הבגדים? אף אחד לא מכניס לשם חמץ!", ושאר ניסיונות התחמקות, נתקלו בקיר אטום של הנוגשׂת העברייה... שום דבר לא יעזור!
"בשביל מה לנקות מאחורי ארון
הבגדים? אף אחד לא מכניס לשם
חמץ!", ושאר ניסיונות התחמקות,
נתקלו בקיר אטום של הנוגשׂת
העברייה… שום דבר לא יעזור!
שמוליק, שהיה יהודי שומר מצוות וגם גאון פיננסי לא קטן, עזב את ברוקלין לטובת הצעת עבודה כסגן נשיא של חברת ברוקרים ידועה במדינת יוטה, הידועה כמדינה של המורמונים (פלג בנצרות).
הלחץ על הנשיא היה חזק מכיוון הדירקטוריון: "לא יכול להיות שיהודי ינהל לנו את העסק. אנחנו אנשים דתיים כאן", אמרו לנשיא החברה.
הנשיא לקח את שמוליק הצידה לשיחת מוטיבציה והסביר לו בצורה שלא משתמעת לשתי פנים, שהוא חייב להתנצר אם הוא רוצה להמשיך להחזיק במשרה המכובדת הזו, שגם באה עם משכורת בת שש ספרות כמובן.
לשמואל לא הייתה ברירה. עם כל הקשיים שהיה לו להתנצר, לא היה לו קל לאבד משרה כזו. הוא בא הביתה ואמר לאשתו "מיום ראשון אנחנו מתחילים ללכת עם הילדים לכנסייה".
וככה עברו כמה חודשים טובים ואשתו לא הפסיקה להציק לו על הנושא הזה ואמרה לו: "זה קשה לי ככה, אני מתגעגעת לשבת, להדליק נרות, קידוש, חגים. כסף זה לא הכל שמוליק…"
וככל שהציקה לו, כך גברו על שמוליק מיודענו ייסורי המצפון שלו.
עד שיום אחד בא לנשיא החברה שלו ואמר לו: "תראה, אני לא יכול להמשיך ככה אני כולי אכול ייסורים מבפנים, כסף זה לא הכל, ואני לא ישן בלילה מזה וגם אשתי לא. זה כבד עלי. נולדתי יהודי ואני רוצה למות יהודי. אם אתה רוצה שאתפטר, אני אתפטר מבלי לעשות מזה עניין".
הנשיא הביט עליו בתדהמה ואמר לו: "שמע סמואל (ככה קראו לו הגויים) לא ידעתי שזה כל כך קשה לך, חשבתי שזה עניין של מה בכך להמיר דת. אתה יודע מה, תישאר אצלנו בעבודה ותהייה יהודי כרצונך. אני אטפל בשאר".
חזר שמוליק הביתה שמח וטוב לב, רץ לאשתו שישבה על הכורסא מול הטלוויזיה וצפתה בה, ואמר לה:
"צפורה, לא תאמיני, קרה לנו נס, אנחנו חוזרים להיות יהודים, זה בסדר דיברתי עם המנהל והוא משאיר אותי בעבודה".
ציפורה הביטה עליו בעיניים יורקות אש ואמרה לו "תגיד, אתה השתגעת?!"
ושמואל, הביט עליה המום ואמר לה: "אבל חשבתי שזה מה שאת רוצה כל הזמן. כל הזמן בכית לי – מה, את לא רוצה להיות יהודיה בחזרה???" שאל.
ציפורה, הביטה עליו עצבנית עוד יותר ואמרה לו: "בטח שאני רוצה, בוודאי שאני רוצה… אבל עכשיו??????? שבועיים לפני פסח??????"
* * *
לא יודע מה אתכם, אבל בשבילי הניקיונות לפסח תמיד היו סיוט!
במשך שנים קיננה בי ההרגשה שהחג הזה היה יכול להיות הרבה יותר יפה אם רק לא היו מתלווים אליו השבועיים (שלושה/ארבעה/חמישה… מחקו את המיותר בהתאם לאובססיביות ולהיסטריה של בעלת הבית שלכם…) ניקיונות וקרצופים שקודמים לו.
"אבל אבק זה לא חמץ", "בשביל מה לנקות מאחורי ארון הבגדים? אף אחד לא מכניס לשם חמץ!", ושאר ניסיונות התחמקות, נתקלו בקיר אטום של הנוגשׂת העברייה. שום דבר לא יעזור! "עבדים היינו", וכנראה כדי שנחוש עד תום את היציאה מעבדות לחירות, הנשים מקפידות לשעבד אותנו היטב לפני פסח…
וכיוון שזה המצב ולא נראה שיש משהו שעומד לשנות אותו, רציתי לשתף אתכם בכמה כיווני מחשבה חיוביים, שאולי עשויים לנסוך קצת עידוד ומרץ בעבודת הניקיון שלכם.
ראשית כל, מתישהו הרי צריך היה לעשות את זה, לא?! את כל הבלגאן שמקיף אותנו, את כל אי-הסדר והערימות שהצטברו במשך 11 חודשים ארוכים, צריך היה לנקות ולסדר מתישהו.
אז הנה הגיע הזמן!
למה דווקא עכשיו? אתם שואלים.
שלוש תשובות בדבר:
א. גם אם הסדר השנתי היה נערך בכסלו או באלול הייתם שואלים את אותה שאלה בדיוק. אף אחד לא אוהב להשקיע זמן בלעשות סדר ולנקות. לבלגֵן הרבה יותר קל ונעים.
ב. מה יותר מתאים מאשר חג האביב בו הכול מתחדש ומתרענן, שגם אנחנו נתחדש ביחד איתו? מבפנים אך גם מבחוץ! נעשה סדר בדברים שלנו ואיתו גם במחשבות ובהתנהגות. נהפוך את חג החירות והאביב למשהו עם ביטוי ממשי יותר במכלול החיים שלנו.
ג. וחוצמזה – למה חשבתם שקוראים לליל פסח הזה "ליל הסדר", אה? לא בגלל שזה הלילה היחיד בשנה בו הבית באמת מסודר?
שנית, האם הניקיון יהיה סיוט מעצבן או דווקא חוויה משפחתית נעימה ומגבשת, תלוי מאוד בנו! איפה עוד יש הזדמנות במהלך השנה לעשות משהו כל בני המשפחה ביחד? לגלות אוצרות ישנים שהיו טמונים במעמקי המגירות? להפוך את הבית למקום נעים יותר, ולארגן את הדברים שלנו כל דבר במקומו.
ואחרי כל זה, חשוב מאוד לא להזניח את העיקר. הניקיון בבית חשוב אך אסור שיבוא על חשבון הניקיון שמבפנים. פסח הוא זמן עצום! יום ההולדת של עם ישראל. אסור לנו שהוא "יעבור לידינו" או שנגיע לליל הסדר עייפים ומרוטים כמו עלים של חסה ונחכה בקוצר רוח שייגמר כבר הכל ונוכל ללכת לישון.
כדי שזה לא יקרה, כל אחד צריך וחייב לתכנן נכון את הזמן שלו. להקדיש זמן מיוחד ללימוד ולהכנה רוחנית לחג. ללמוד את הלכותיו, לקרוא את ההגדה ולעיין בפירושים שלה, ללמוד על יציאת מצרים ומשמעותה, ועל עניינו של עם ישראל שביום הזה הופיע כעם על במת ההיסטוריה וכו’ וכו’.
אפשר להרגיש בזמן הזה טעם של מרור. אבל אם נתייחס אליו נכון ונעשה את ההכנות, נוכל להוסיף לו גם הרבה חרוסת.
בהצלחה!
(מתוך אתר "שורש")
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור