החופה המטהרת

 

 

זמן רב לא נראתה לוויה שכזו בעיר עכו. מגרש החניה של בית-הקברות היה מלא. אנשים נהרו לבית הלוויות. מאחת המכוניות יצא הרב פרנק, מגיד שיעור ומסדר קידושין. הרב גבה-הקומה התקרב לשער בית העלמין ונכנס פנימה, עד שניצב לצידו של איש חברת קדישא, מול גופתו של יעקב כחלון.

 

אנשים נעצו את עיניהם בדמותו של הרב פרנק. מה לרב המכובד ולראש העולם התחתון העטוף בתכריכים? הרב פרנק שאל את מסדר הלוויות לפשר המספר הרב של המשתתפים. בחיוך מר ענה לו שרובם באו כדי להיות בטוחים במאה אחוז שקוברים את כחלון…        

 

הרב פרנק לא הצטרף לחיוכו של מסדר הלוויות. הוא הביט בגופה הצנומה ולאחר מכן באלמנה המחבקת את בתה בבכי. הבן, גבר כבן ארבעים, עמד ביניהן לבין גופת האב.

 

לאחר שמסדר הלוויות אמר את מזמורי התהלים, שאל אם מישהו מהקהל או מהמשפחה מוכן לומר דברי הספד עבור המנוח. איש לא זז. מי יכול לומר הספד לכבוד ראש העולם התחתון, איש שידו בכל, שעסק בשיטתיות בסחר סמים, הימורים, מלחמת כנופיות, ויש אומרים שגם רצח?!

 

הקהל החל לנוע לעבר מקום הקבורה, ואז לתדהמת כולם הגביה הרב פרנק את קולו וביקש להספיד את המנוח. הוא נגש לאיטו אל דוכן המספידים, התבונן בקהל הרב ולאחר מכן בנפטר, ואמר: "באתי להספיד כאן בעל תשובה וצדיק גמור!"

 

רחש עבר בקהל. איך יכול רב מכובד כל כך לומר על הטמא טהור, הרי גלוי וידוע לכולם שיעקב כחלון הוא רשע מרושע, ואיך ניתן עתה, על פתח קברו, לסלף את האמת?! איש לא ציפה להספדים ובודאי שלא מפי רב. כולם היפנו את מבטם לעבר הרב שניצב על דוכן ההספדים, גם אלמנתו של כחלון ובתו. מישהו רינן שהרב בודאי קיבל שוחד עבור הספדו…

 

הרב פרנק הבחין ברחשי הקהל, הנהן בראשו והמשיך: "האדם יראה לעיניים וה’ יראה לַלֵּבָב. אדם שופט את זולתו לפי עברו, אבל ה’ שופטו לפי מצבו בהווה בלבד. יכול אדם להיות צדיק כל ימיו, ובסוף ימיו להפוך לרשע, ולהיפך. אין בשמים עבר פלילי. אני יכול להעיד מהיכרותי הקצרה עם המנוח, כי עליו נאמר הפסוק ‘יש הקונה עולמו בשעה אחת’…"

 

הרב פרנק סיים את הספדו הקצר. הקהל נותר מרותק למקומו לרגע, ואחר כך פנה למסע הלוויה. הניגוד בין דברי הרב לבין המציאות שכולם הכירו, הורגש באוויר. אמנם ידעו המלווים שכחלון לקה במחלה הידועה במשך השנתיים האחרונות. מעטים ידעו שהוא עבר להתגורר בבית גרושתו כדי שתטפל בו, ומעטים עוד יותר ידעו שהוא התחתן עמה על סף מותו, אבל הסיפור המלא היה ידוע לרב פרנק בלבד, שהשתתף כעת בנשיאת אלונקתו של כחלון על כתפו.

 

ליד הקבר הטרי הצטופפו כולם, נדהמים לראות איך העבריין הגדול מוכנס כבובה חסרת אונים לבור עפר. הקברן הניח את הבלטות האפורות על גופת כחלון. לאחר כמה רגעים כוסתה הגופה ברגבים טריים. הקהל חזר לכיוון היציאה והתפזר לכל עבר. מספר אנשים ניגשו לרב פרנק לאחר שנטל את ידיו ביציאה מבית העלמין, כדי שיסביר להם מדוע בחר להספיד כך את העבריין הידוע. אחד מהם, חבוש בכיפה לבנה מבריקה, היה נסער במיוחד:

 

"כבוד הרב, אצלכם הכל פסוקים יפים ונחמדים, אבל אין לך מושג מי זה הפושע הזה ששוכב שם!… אין עבירה בעולם שלא עבר! הוא הרס את חייהם של רוב האנשים שאתה רואה פה, כולל אשתו וילדיו, אז מה הדיבורים האלה על צדיק ובעל תשובה? יש גבול לכל פלפול…"

 

הרב פרנק הנהן כלפי האיש והחבורה שהתקבצה סביבו, והזמין את כולם לשמוע מפיו את הסיפור כפי שהתוודע אליו.     

     

לפני כשנתיים חלה המנוח במחלה הידועה. ייסוריו התגברו ומצבו התדרדר. במקום להיות בבית רפואה בחר להיות מטופל אצל גרושתו, שממנה נפרד לפני 15 שנים. העיקה עליו העובדה שאינו נשוי והוא ביקש להתחתן עמהּ שוב, להחזיר את גרושתו לפני מותו. היא הסכימה וכך גם בנו ובתו.

 

בתו של כחלון פנתה אל הרב פרנק לפני שבועיים וביקשה שיבוא לבית הוריה, מאחר שאביה חולה מאד ואינו מסוגל לצאת מביתו. הרב הגיע לביתו של יעקב וראה אדם צנום וכנוע שקידם את פניו בשמחה. לא היה זכר לדמות המפחידה שתיארו האחרים באוזניו. שנתיים של טיפולים והקרנות עשו את שלהן. פניו היו כחושות ומצומקות לגמרי. גרושתו אמרה לרב שקשה לה מאוד לראות אותו כך. גבר שבגברים, שכולם פחדו מפניו, הפך בתקופה קצרה לצל אדם.      

 

"את מעוניינת בכלל להינשא לו?" שאל הרב.

 

"הוא כל כך רוצה להפטר מהעולם כשהוא נשוי, ומצד שני אין לי התנגדות לקבל את הירושה בלי בעיות…"

 

לאחר מכן שוחח הרב עם יעקב ושאל אותו מדוע הוא רוצה להתחתן. יעקב ענה לרב שהוא מעוניין להיות מטופל אצל גרושתו, וחוץ מזה שמע פעם מאיש דתי אחד שמוחלים לחתן על כל עוונותיו, ויש לו כאלה בלי סוף… אין לו כוח לחזור בתשובה כמו הצעירים בימינו והוא מחפש דרך קיצור.

 

הרב סידר את כל עניין המסמכים, וידא שגרושת כחלון יכולה להינשא לו שנית וקבע תאריך לחופה במוצאי שבת בעוד שבועיים בביתו של החולה.

 

במוצאי שבת, לאחר שסיים הרב פרנק את התפילה בבית הכנסת, ביקש מכמה מתפללים לבוא ולהשלים מנין לחופה בבית סמוך. הם התפלאו: "חופה?! מי שמע על חתונה במוצאי שבת?! ומי מתחתן בבית פרטי?! ומי מוזמן לחתונה כמה דקות לפני החופה?!…"

 

"אתם יודעים מי מתחתן?", הוסיף הרב להפתיעם: "יעקב כחלון!" 

 

חבורת המתפללים הנדהמת באה בעקבות הרב לביתו של יעקב. כאשר ראה הרב את יעקב, נחרד. בשבועיים שחלפו עוד הורע מצבו. הוא ישב מצומק כולו עם חולצת טריקו ארוכה לבנה על כסא גלגלים. כתוב שמצווה לשמח חתן וכלה, אבל איך ניתן לשמח חתן במצב כזה?! גם הרב, בתור מסדר קידושין, לא נתקל מעודו בחתונה שאין לה שום תוחלת מצד החתן וכולה מצווה לשמה.

 

פרט למתפללים, היו בבית הגרושה-כלה חנה כחלון, בנם ואשתו וכן בתם ובעלה. בנוסף להם נכח במקום גבר כסוף שיער כבן ששים בשם ניסים, חבר ושותף לעסקיו האפלים בעבר.

 

קודם כל ניגש הרב בזריזות לערוך הבדלה על הכוס, הנר והבשמים שהביא עמו מבית הכנסת. לאחר מכן ניגש ליעקב כדי לכתוב עמו את הכתובה. כחלון נראה מרחף בעולמות עליונים. כנראה קיבל תרופות לשיכוך כאבים. יעקב נד בראשו כלפי הרב, צמצם את עיניו ואחז בזרועו.

 

"רבי", אמר יעקב, "אני שמח מאוד שהגעת!" נראה היה שכל מילה שהוציא מפיו עלתה לו בייסורי תופת. "תדע לך, רבי, שעשיתי הרבה-הרבה עבירות בחיים. מה לא עשיתי?! גניבות, סמים, פרוטקשן, אפילו…" כחלון העווה את פניו מהכאב שהשתלט עליו. "אפילו רצח!" הוציא את המילים. ראשו של כחלון נשמט על כתפי הרב ונשמעה מפיו התייפחות יבשה. "אני יודע שיש א-להים, רבי, ועכשיו אני קרוב אליו ולא יכול לברוח… אני רוצה לעלות אליו עם המצוה הזאת… אני מפחד לעלות למעלה בלי כלום…"

 

הרב התבונן ביעקב בתדהמה. יהודי שעבר על כל התורה כולה, השחית את כל מידותיו, אבל נותר עם היקר מכל – האמונה. לרגע הרגיש שהוא משתתף באירוע שנמצא מעבר לבינת אנוש.

 

לאחר שסיים לרשום כל מה שנדרש כדת וכדין, סימן הרב לבנו של יעקב שידחף את אביו לעבר המרפסת. החופה הקטנה עם פרוכת התכלת הייתה מוכנה. חנה כחלון ניצבה לטקס עם שמלה לבנה ופשוטה. מנין המשתתפים נדחק להיכנס למרפסת הצרה למדי. כאשר ניצב כסאו של יעקב ליד חנה, החל הרב בקריאת הכתובה: "… ובסיעתא דשמיא אפלח ואוקיר ואיזון ואפרנס ואכלכל ואסובר ואכסה יתייכי כהלכות גוברין יהודאין…"

 

כולם ידעו שפרט לסכום הנקוב בכתובה, מאומה לא יתגשם. כאשר ענד יעקב את הטבעת לחנה אמר לה בלחש: "הרי… את… מקודשת… לי… כדת… משה וישראל…" והקהל המועט הוסיף לעומתו בקול נמוך כדי שלא לביישו: "מקודשת! מקודשת! מקודשת!"

 

בתו של יעקב הניחה את הכוס הדקה העטופה בנייר לבן שקוף מתחת לרגליו. יעקב ניסה לדרוך על הכוס בכל כוחותיו, אך ללא הצלחה. כל כך נחלש. לאחר ניסיון נוסף החלו להתייאש משבירת הכוס והרב ניסה לטכס עצה. יעקב אותת שיגישו לו את הכוס. לאחר שהייתה בידו, קילף את הנייר ובשארית כוחו הטיח את הכוס בקיר הסמוך. הכוס התנפצה לרסיסים. לאחר כמה שניות כולם קראו: "מזל טוב! מזל טוב! מזל טוב!" 

 

לאחר שהסתיימה החופה, ניסה הרב לשיר איזה ניגון. הוא אחז בידי אחד העדים ורקד עמו מול יעקב שחייך לעומתם בכאב. בטרם הספיקו לצאת ידי חובת שימוח חתן וכלה, העווה יעקב את פניו וסימן בידו לבקשת עזרה. בנו ומתפלל נוסף השכיבו אותו על הספה בסלון. כוחותיו לא עמדו לו יותר. הוא ביקש שיעבירו אותו למרפסת כדי שיוכל לנשום אויר.

 

החתן שכב במרפסת ובהה בשמים, נשימתו הלכה וכבדה. הוא סימן לרב פרנק שיגיע וביקש לאחוז בידו. הוא אחז בידי הרב פרנק בכוחותיו האחרונים ועצם את עיניו. הרב רכן והורה לו לומר עמו בלחש: "שמע ישראל א-דני א-להינו א-דני אחחחחד!" יעקב חזר על דברי הרב ודבריו נבלעו ברעש הסִירֶנָה של הניידת לטיפול-נמרץ. כאשר הועלה לאמבולנס כבר היה נתון בתרדֶמֶת מלאה, ולאחר פחות מיממה, החזיר את נשמתו לבוראו.

 

הרב פרנק סיים את סיפורו: "שבעת ימי המשתה הפכו לשבעת ימי אבל, אבל החתן יצא מהעולם הזה טהור כביום היוולדו".

 

 

ליצירת קשר לסיפור תשובה מעניין –  odedmiz@actcom.co.il

 

(מתוך הספר אור חוזר 1 מאת המחבר)