“עכשיו ולא אחרי החופה”

להיתקל בהם. המעגל תמיד נסגר.

 

 

לאחרונה, נתקלתי בתופעה חמורה – ביטול שידוכים.

 

ישנם חוגים הסבורים שאפשר להחליף חתן או כלה כאילו מחליפים גרביים, אך אין הדבר כך! וזה קורה גם לאחר מתן מילת-כבוד ואפילו מסיבת אירוסין, כשאחד הצדדים חוזר בו ומצדיק את עצמו בטענה ש"מוטב עכשיו ולא אחרי החופה".

 

על פי הלכה, מותר לבטל שידוך רק בתנאי של "מקח טעות", כפי שמובא בשולחן ערוך (ראה אבן העזר, סימן קיז, סעיף ח, וגם חושן משפט, סימן רלב, סעיף ג, ועוד מקומות רבים). בעניין מקח טעות, הקונה צריך להוכיח שהמוכר מכר לו סחורה פגומה מבלי להודיע על הפגם. לכן, בשידוכים, למשל, אם החתן טוען שהוא בריא אך משפחת הכלה מגלה שהוא סובל מסכרת וחייב זריקות אינסולין כל יום, זהו מקח טעות.  

 

החוזר בו משידוך גורם בושה כל כך גדולה לצד שני, לכן כדאי לו לשלם את הקנס שהסכימו עליו בעת התנאים, ואפילו יותר מזה (שו"ע ח"מ סי’ רז, סע’ טז, ומאירת עיניים שם, אות מז). ואם לא הסכימו על קנס מראש, עדיין נשאר חיוב גמור על החוזר בו לפייס את הצד השני.

 

כל החוזר משידוך או מכל עסקה או הסכם אחר, בין בכתב ובין בעל פה, נקרא "ממחוסרי אמונה ואין רוח חכמים נוחה הימנו" (שו"ע ח"מ סי’ רד, סע’ א), ובגלל גרימת צער לצד השני חייב משום אונאת דברים, אלא אם כן יוכל להוכיח, כאמור, שמדובר במקח טעות בבית הדין או בפני בורר מוסכם.

 

למי שעדיין לא משוכנע מחומרת העניין, אספר לכם מקרה שהיה:

 

 

בימי הצנע, לאחר קום המדינה, באו שתי משפחות בקשר שידוכין. סיכמו פרטים, שתו לחיים וקבעו תאריך לאירוסין.

 

בימים ההם, כסף לא היה בנמצא וכולם חיו בצמצום. המשפחה המצויה בישראל לא חלמה על קייטרינג או אולם שמחות. לפיכך, משפחת הכלה עבדה ימים ולילות כדי להכין במו ידיהם את כל המעדנים עבור סעודת האירוסין.

 

בינתיים, רגשות-ספק חמורים החלו לכרסם בליבו של החתן היהיר, שהושפע מן הרחוב, והתחיל להתחרט על שלא בחר כלה יפה יותר. מקצת מבני משפחתו חיזקו את דעתו, כי גם הם שמו דגש על ההופעה החיצונית ולא על העיקר – יראת שמים ומידות טובות. בעיניהם, הכלה לא הייתה מספיק נאה והייתה בעלת "מום" – היא הרכיבה משקפיים. ליבו של החתן נחמץ בקרבו. לבסוף, השתכנע שיוכל למצוא כלה נאה ממנה. זאת כמובן, מבלי להתייעץ עם דעת תורה.

 

יום האירוסין הגיע. בבית הכלה שולחנות עמוסים מכל טוב, דברי מאפה ומעדנים, משקאות וממתקים כיד המלך. על מאמצי ההכנה ועלות המצרכים אין מדברים כלל. עד השעה שש בערב, הכל היה מוכן. בשעה שבע, מתפללים ערבית בבית הכלה, ועד השעה שמונה, רוב האורחים כבר הגיעו. והנה, נכנס רב הקהילה עם שטר האירוסין בידו.

 

השעה כבר רבע לתשע, והחתן עדיין לא בא. חלק מבני משפחתו, שלא ידעו על רחשי ליבו, אף הם נכחו במקום. בשעה תשע, דמעות החלו למלא את עיני הכלה והוריה החלו לדאוג מפני הגרוע מכל.

 

גיסו של החתן, איש ישר ונעים הליכות, נסע בדחיפות אל בית החתן. החתן, שלא התייעץ עם דעת תורה ולא הבין את חומרת מעשיו, הכריז: "היא מכוערת, אני לא רוצה אותה. אי אפשר לסבול את המשקפיים האלה". הגיס ניער אותו וגער בו, אך ללא הועיל.

 

הגיס חזר לבית הכלה. השעה הייתה כבר עשר. מתוך מבוכה ובושה קשה מנשוא, מסר בחוסר אונים את הבשורה המרה לאבי הכלה: "לא תהיה חתונה – החתן חזר בו".

 

אי אפשר לתאר את הבושה, הכלימה והבזיון של הכלה ובני משפחתה בפני בית מלא אורחים, ידידים ושכנים. הון תועפות הושקעו בשמלה החדשה של הכלה ובשולחנות העמוסים מכל טוב. כך ירדו לטמיון ההשקעה, עם כל שעות העבודה המרובות, המון תקוות וציפיות לטוב. הכלה פרצה בבכי מר וברכי אמה כשלו. לעומת אביה, שהצליח לגייס מתוכו כוחות איפוק עצומים.

 

איזו בושה! איזו חרפה! גיס החתן, יחד עם הרב, ניסו לעודד ולשכך את הכאב במקצת: "היא עוד תמצא טוב ממנו. גם זו לטובה".

 

והם צדקו.

 

כעבור שמונה חודשים, הכלה קיבלה הצעה העולה על קודמתה מכל הבחינות, ברוחניות ובגשמיות. בעת כתיבת שורות אלה, היא סבתא מאושרת שכבר צברה למעלה מארבעים שנות נישואין מתוקות מדבש עם בעלה, איש מכובד ומצליח.

 

עד כאן סיפור הכלה. סוף טוב הכל טוב.

 

גם החתן מצא אישה אחרת, כביכול נאה מן הראשונה, ובלי משקפיים. והנה, מספר חודשים בלבד לאחר החתונה חלה הרעה בראייתה של האישה, והיא נזקקה ל…משקפיים.

 

כעבור שנה, נולד להם במזל טוב בנם הבכור. הילד נולד עם פזילה חמורה בשתי עיניו ונזקק לטיפולים יקרים ולניתוחים במשך שנים, וגם הרכיב משקפיים עבות.

 

צריך לציין, שהחתן מעולם לא פייס את הכלה הראשונה ואת משפחתה, ומעולם לא התייעץ עם דעת תורה בעניין ביטול השידוך. עשרים וחמש שנים לאחר שהשאיר כלה בזויה ואומללה וחזר בו מן האירוסין, תוך שהוא חוצה את הכביש, פגעה בו מכונית והעיפה אותו למרחק של עשרה מטרים.

 

בעל המעשה שכב בטיפול נמרץ מחוסר הכרה. הרופאים הודיעו למשפחה שאם יחיה, קרוב לוודאי שיהיה צמח. בחסדי שמים יצא מכלל סכנה, אך נגרם נזק בלתי הפיך למרכז המוח – החלק השולט על הראייה. כשהתעורר, ראייתו הייתה מטושטשת ביותר. וכך, קרוב לעשר שנים עד אשר נפטר הוא ראה דמויות כפולות. עיניו היו חשוכת-מרפא ושום משקפיים לא יכלו לעזור לו. גרוע מכך, ראייתו הכפולה הייתה מעייפת, מתסכלת והרגיזה אותו מאוד עד ליומו האחרון.

 

כך נידון המבזה בחרב חדה של מידת הדין, והמתבזה יצאה לחיים טובים ומאושרים. הקב"ה פיצה אותה עשרת מונים על עגמת הנפש שנגרמה לה מביטול האירוסין.

 

זהו כאמור מעשה אמיתי, סיפור מבהיל של מידה כנגד מידה, המלמד כיצד אדם יהיר שלא נזהר בצערו של הזולת זורע במו ידיו קוצים ודרדרים, שהוא עצמו עתיד להיתקל בהם. נלמד מכאן עד כמה חמור ונורא המבטל שידוך בפרט, ואונאת דברים בכלל. לפעמים ההוצאה לפועל של דיני שמים היא כעבור עשרות שנים, אבל אין שום שכחה למקום, ישתבח שמו, והמעגל תמיד נסגר.

 

בקיצור – אך קולע – הבא נשמור על כבוד הזולת.

 

 

* * *

הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net