משווקים צחוק

לצחוק ללא סיבה! זה עובד. עובדה.

כיום קיימים למעלה מ-3,000 מועדוני

צחוק ברחבי הודו ובעולם כולו, וה"מגיפה"

המצחיקה הזו מתפשטת במהירות גם

בישראל.

 

 

יום שישי אחר הצהריים זהו זמן בו עובד היצר הרע שעות נוספות, בבית משפחת דגן כמו ברוב בתי ישראל זהו זמן לחוץ וכר פורה להתפתחות כעסים. אולם להם, בשונה מהרבה בתים אחרים יש כלי לפרק את הכעס. אחד מבני המשפחה או כולם יחד פורצים בצחוק מתגלגל וכמו הוקוס פוקוס פג לו המתח. בעבר כבר התבטא מארק טווין (1910-1935) כי "לגזע האנושי יש רק כלי נשק יעיל אחד – הצחוק. אין דבר שיכול לעמוד מול מתקפת צחוק".

 

ערב פסח? לחץ העבודה מסוגל גם הוא ליצירת מתחים. בדיוק לשם כך ישנה סדנה מיוחדת, אחת מתוך סדרת סדנאות של בריאות הצחוק המיוחדת לעבודות הפסח. יש צחוק להברשת רצפות (עם המברשת ועליה), צחוק לניקוי חלונות ועוד. אבל אל תטעו לחשוב, לא הצחוק מוריד את האבק אלא האדם שמנקה אותו נקי ממתחים.

 

לאן נעלם הצחוק?

 

בשנת 1978 הוקמה בארצות הברית – International Society for Humor Studies – (חברה בינלאומית ללימוד הומור), אשר מונה כיום כ-500 חוקרים ומטפלים בדיסציפלינות שונות. תחום הגלטולוגיה, העוסק בצחוק, תופס תאוצה רבה. רבים יותר מבינים כי לצחוק יש פוטנציאל אדיר לסייע לאנשים בתחומים רבים: רפואיים, פסיכולוגיים, חברתיים ואחרים. התפישה השגויה שצחוק הוא לא דבר רציני היא זו המעכבת את הצחוק מלתפוס את מקומו הראוי לו. ידוע המחקר כי ילדים צוחקים כ-400 פעמים ביום ומבוגרים כ-15 פעמים בלבד (במקרה הטוב). לעובדה זו יש מספר סיבות:

 

מבחינה קוגניטיבית – עבור ילד, כל יום הוא עולם חדש ומפתיע וההפתעה גורמת לצחוק. אצל תינוקות למשל תרגילי הפתעה של "קוקו" מלווים בפרצי צחוק עזים. ככל שהילד גדל הוא מופתע פחות ולכן גם פחות צוחק מכך.

 

ישנם כמובן גם הגורמים החברתיים, למרות שאנו תופסים את החברה שלנו כחברה שאוהבת לצחוק והראיה לכך היא אולי ריבוי תוכניות הבידור. מסתבר כי קיימות בתרבות מגבלות מובנות על צחוק: לצחוק חייבת להיות סיבה ובלעדיה יגיבו מיד: "מה אתה צוחק כמו אידיוט", ומורה תכעס על התלמידים: "אולי תספרו לכל הכיתה מה כל כך מצחיק כדי שכולנו נצחק". צחוק נתפס כהתנהגות "לא רצינית" שמפחיתה מערכו של האדם, שהרי לא נשב במשרדו של הבוס ונצחק כך סתם.

 

כשנגמרו הבדיחות

 

במרץ 1995, ייסד ד"ר קטריה מדן את "מועדון הצחוק" הראשון בהודו. הרעיון המבריק (והמצחיק) נהגה בעקבות מאמר שכתב בנושא שחקר את האמרה הידועה "הצחוק הוא התרופה הטובה ביותר". המחקרים שכבר אז היו קיימים בנושא היתרונות הבריאותיים של הצחוק, עוררו בו את השאלה המתבקשת מאליה, אם הצחוק כל כך טוב לבריאות, מדוע לא משתמשים בו באופן מודע למניעה וריפוי של מחלות? ד"ר קטריה מדן החליט לעשות מעשה. הרעיון שלו לצחוק עם אנשים נתפס אז על ידי חבריו למקצוע כ"מטורף" והזוי לחלוטין. אבל משהו בתוכו ידע שזו הדרך וד"ר קטריה מדן החליט להישמע לקול הפנימי, גם אם משמעותו הייתה "לעשות מעצמו צחוק" בעיני אחרים. ההתחלה הייתה מעורפלת וצנועה. הד"ר ועוד חמישה תומכים נלהבים יצאו בוקר אחד לפארק הציבורי והחלו לספר בדיחות ולצחוק יחדיו. אולם, תוך שבועיים נגמרו להם הבדיחות. ד"ר מדן הבין שחייבת להיות דרך אחרת. ונולד הרעיון הבא – פשוט לצחוק ללא סיבה! וזה עבד. עובדה.

 

כיום קיימים למעלה מ-3,000 מועדונים כאלה ברחבי הודו ובעולם כולו, וה"מגיפה" המצחיקה הזו מתפשטת במהירות גם בישראל. בארץ ישנם כיום כחמישים מועדוני צחוק הפועלים ברחבי הארץ. אחת הסדנאות הללו מתקיימת בהצלחה מטעם "עזר מציון" בבני ברק ומיועדת לנשות גיל הזהב.

 

הצחוק יפה לבריאות

 

מתברר, כי לצחוק ישנן השפעות חיוביות מאוד על תחומי גוף ונפש רבים. הצחוק הינו רפלקס גופני – הגרוגרת (שריר באזור הצוואר) יורדת למטה ומצרה את קנה הנשימה. הסרעפת עולה למעלה ומקטינה את כמות האוויר בריאות. סדרת התכווצויות זו (בקצב ממוצע של 5 התכווצויות לשנייה) דוחפת את יתרת האוויר מהריאות. בהתכווצויות שותפים לא רק הסרעפת ושרירי הנשימה באזור החזה. אלא כל השרירים בגוף. עובדה זו תורמת לכך שתחומים רבים מאוד מושפעים לטובה מהצחוק.

 

אם במצב נשימה רגיל, אנו מכניסים ומוציאים רק 1/5 מנפח הריאות, הרי שבצחוק האוויר נסחט לגמרי החוצה וכך מחדשים את מלאי החמצן. בשל העובדה שהחלקים שעובדים בצחוק בצורה האינטנסיבית ביותר הם הריאות והלב, לדבריו של ד"ר וויליאם פריי מאוניברסיטת סטנפורד, דקה אחת של צחוק שווה, מבחינת תרומה לשיפור מערכת הלב-ריאה, לעשר דקות של פעילות על מכונת החתירה בחדר הכושר. יתרון נוסף הוא הגמשת כלי הדם. כיווץ השרירים הכלל גופני מפעיל את הלב ומגמיש את כלי הדם, מה שתורם לאיזון משמעותי בלחץ הדם. משתתפים רבים בסדנאות צחוק שסבלו מלחץ דם גבוה, מדווחים על תוצאות מדהימות. מחקרים רפואיים גילו שיש בכוחו של הצחוק להוריד את לחץ הדם בכ-10 עד-15 מ"מ כספית. וזאת הסיבה שהצחוק הפך לאחד הנושאים לדיון באחד מכנסי הקרדיולוגים האמריקאי.

 

התעמלות ב… צחוק!

 

מה דעתכם להחליף את מכון הכושר בצחוק מתגלגל? מהיום במקום לעשות צעדה ארוכה ולהזיע את הנשמה או אולי כתחליף לריצות המשעממות על ההליכונים הדוממים, תתחילו פשוט לצחוק. הצחוק הינו פעילות אירובית אינטנסיבית לכל דבר, בדומה לריצה או שחייה. הצחוק מפעיל את מערכות הגוף בעוצמה, וקצב שריפת הקלוריות הינו 500 קלוריות בשעה.

 

המעלה הגדולה היא שכאשר אנו מתרגלים צחוק, אנו משוחררים לגמרי מהעיסוק האובססיבי והבלתי פוסק של "איך אני נראה ומה חושבים עלי…" יתירה מזו, פעילות הצחוק מתאימה לאנשים בעלי מוגבלות תנועתית, וגם לאלו המרותקים למיטה או לכסא גלגלים. מעלה נוספת היא, מראה פנים צעיר יותר – אחד הדברים שגורמים לקמטים ולהזדקנות הפנים הוא כיווץ שרירים קבוע בפנים, לדוגמא אנשים עם מצח חרוש קטמי דאגה או גבות מכווצות בכעס. הצחוק משחרר את שרירי הפנים ומחזק את שרירי החיוך, מה שתורם כמובן למראה צעיר יותר.

 

הצחוק עוזר להתמודד עם סיטואציות מלחיצות ופחדים. צחוק יוצר תחושה חיובית והקלה מיידית. וברגע שאנו יודעים "לייצר" צחוק כרצוננו (ואין זה משנה אם אמיתי או מלאכותי – שגורם לאותן ההשפעות ממש) אנו יכולים ליצור התניה חיובית לגבי סיטואציה מלחיצה. ב"בבריאות הצחוק" מרבים להשתמש בתרגילי צחוק בצירוף מצבים מלחיצים: חוסר כסף ולחץ מהבנק (צחוק כרטיס אשראי), דיאטה והשמנה (צחוק המכנסיים הרחבות). סדנאות הצחוק כבר הוכיחו את עצמן כמשחררות ממסכות ומגבשות חברתית. מגיל חודשיים-שלושה מתחיל התינוק לצחוק ובכך יוצר את התקשורת הראשונה עם ההורים. מאוחר יותר בגן-הילדים אנו מוצאים ילדים שצוחקים סתם כך ובכך מתגבשים חברתית. למעשה התכונה המידבקת הזו של הצחוק נשארת איתנו כל החיים.

 

לצחוק, מסתבר, יש הרבה כוח, אנו מייחסים לאדם הצוחק תכונות של ביטחון עצמי, של חברותיות ושל אדם שלא מפחד ונלחץ.

 

ניהול משופר

 

צחוק והומור הינם סגנון ניהול אפקטיבי למדי: למרצה משעשע נקשיב יותר וכך גם למנהל ולבוס. אנשים המשתתפים באופן קבוע בסדנאות לבריאות בדרך הצחוק והפכו לאנשים צחקנים יותר, דיווחו כי הביטחון העצמי שלהם השתפר וכי הם צוחקים יותר בסיטואציות מלחיצות. אולם יש לסייג שניתן להשתמש בכוחו של הצחוק בחברה גם לשלילה – הקבוצה החברתית יוצרת לחץ אדיר על החלש בזה שהיא "צוחקת עליו".

 

תצחקו, זה לא מצחיק!

 

כשהתקשרתי לנייד של ציפי דגן – מנהלת מחלקת סדנאות בעמותת מטב ומנחת סדנאות 'בריאות הצחוק', לשמוע איך זה מתבצע בפועל, חשבתי שהבנתי הכל עוד לפני שהרימה את השפופרת. צליל ההמתנה למענה היה לא פחות מקול צחוקו המתגלגל של תינוק, צחוק שסחט גם ממני, קרת המזג, צחוק משוחרר. לאחר שתי דקות של שיחה הבנתי שטעיתי בגדול. כשציפי מעבירה את הסדנה, היא מבצעת כדבריה תפקיד שיווקי, "אני באה לשווק את הצחוק, אנחנו לומדות להוריד את התלות של הצחוק בגורמים חיצוניים כמו בדיחה או הפתעה, ובאופן עקרוני צוחקות בלי אף בדיחה".

 

"נשמע נחמד, אפילו משכנע. אולם בשביל לצחוק סתם כך פתאום בלי סיבה צריך להיות אנשים בעלי אופי מסוים". אני קובעת בביטחון. "הצחוק יכול להיות נכס נרכש", מסבירה ציפי, "תתפלאי לשמוע, באות לסדנה דווקא נשים רציניות, כאובות או סתם נשים שהחיים שחקו אותן. שמבקשות לרכוש את הכלי הנפלא הזה ששמו צחוק. התקשרה אלי אישה ואמרה לי: "בחיים לא צחקתי! אני רואה אנשים מתגלגלים מצחוק ופשוט מקנאה ומרגישה שאני מפסידה". מדהים לראות את אותם אנשים רציניים, איך בסדנה הם מתגלגלים מצחוק, הצחוק ממש משנה אותם".

 

על איזה עיקרון פועלת הסדנה?

 

השיטה בנויה על היתרונות הרבים שיש לצחוק למען בריאות הגוף והנפש, השיטה מציגה את הצחוק כרפלקס פיזיולוגי שניתן לפתח אותו והוא מפעיל מערכות רבות בגוף. לפני למעלה משלוש שנים פגשתי את ד"ר מדן קטריה, הרופא ההודי שפיתח את השיטה והפיץ אותה בכל העולם. אני ומשפחתי הכרנו את חשיבות הצחוק והערך המוסף שיש לו והוא פשוט שדרג לנו את החיים. ובסדנאות אני משווקת את הצחוק לעם. הצחוק הוא כלי מוכר וזמין אלא שאנו לא מנצלים אותו מספיק, ובדיוק לשם כך נועדו סדנאות בריאות הצחוק.

 

הקורס בנוי מהבנה של התהליך ותרגול. השיטה משלבת תרגילי צחוק ותרגילי נשימה עמוקה, הנשימות חשובות לא פחות מהנשימות בכל פעילות אירובית אחרת. מניסיון אישי ומהסיפורים הרבים שמספרות הנשים שמשתתפות בקורס, השימוש בצחוק כמפרק כעסים תורם רבות לשלום בית ולאווירה הכללית. יש לי בקבוצה נשים הסובלות מבעיות נשימה, או אחת שעברה אירוע מוחי ומספר צנתורים ומאז שבאה לפעילות צחוק היא נושמת לרווחה: "התחלתי לנשום". אישה שסובלת ממיגרנה סיפרה שבימים שהיא בחוג, אין לה התקפות מיגרנה. הרפואה אומרת שחובה לצחוק כל יום לפחות עשרים דקות, ובקבוצה אנחנו מחזירים את הכושר האבוד של היכולת לצחק לבד.

 

עשרים דקות של צחוק הן המון זמן.

 

נכון, ובשביל זה לומדים. פותחים את הלב וצוחקים מהבטן כמו ילדים, כמו פעם… כשמתרגלים בקבוצה, קל יותר לחזור על זה בבית. לשם כך הוצאתי דיסק שמע לתרגול בבית לבקשת הנשים המשתתפות, כדי שהנשים תוכלנה לתרגל עם בני הבית. קמים בבוקר, מתהפכים לצד השני ולא כל כך מתחשק לקום? ישנם תרגילי חימום שקטים למיטה. זה מצחיק מאוד אבל אחרי שמתרגלים בקבוצה, קל יותר לחזור על זה בבית. את מחפשת מישהו בדחיפות ולא עונים בטלפון? במקום לצבור כעסים תצחקי עם השפופרת: "אוף לא עונים… חה חה חה מה יהיה? חה חה חה הם לא בסדר, חה חה חה" ועם הצחוק הופכים כולם להיות בסדר. ומי שמתביישת לצחוק בבית מחשש שמא השכנים יבואו לשאול בשלומה, מוצאת פתרונות יצירתיים כמו הפעלת שואב האבק או הבלנדר.

 

איך מתבצעים התרגילים בפועל?

 

התרגילים מחולקים לנושאים המקבילים לחיים שלנו. למשל, בין אדם לחברו/ תרגילים חברתיים – הכעס מסוכן מאוד מבחינה בריאותית. מחקרים מוכיחים קשר הדוק בינו ובין אולקוס, כאבי בטן, לחץ ועוד והצחוק הוא כלי לתיעול – פירוק הכעסים. בסדנה הראשונה אני מסבירה מה קורה בגוף כשאנו צוחקות, שרירי הסרעפת והגרוגרת מתכווצים במהירות של חמש התכווצויות בשנייה. לסרעפת חשיבות גדולה מבחינת הכעסים, כי כל הכעסים מצטברים בסרעפת – בבטן. הצחוק משחרר את הסרעפת והעצבים נרגעים. היות ואין הבדל מבחינת ההשפעה בין צחוק אמיתי לצחוק יזום אנו לומדות לצחוק בכוח. אנו עושת תרגיל מודע – מדמות מצב של כעס, עומדות במעגל, מאגרפות את הידיים ועושות פרצוף כועס: "איזה מרגיז, מרתיח, מכעיס, ד—י!". בשיא הכעס פתאום אנחנו צוחקות, זה פשוט אדיר והמשתתפות החדשות בדרך כלל מופתעות מעצמן. תרגיל נוסף הוא תרגיל ה'נו נו נו' – עומדים בזוגות, אחת מול השנייה עם אצבע מונפת, ובמקום להטיף מוסר – צוחקים.

 

ציפי ממליצה לנו להיות חלק צוחק ופעיל מכל האנשים שכבר מנסים ומצליחים לחזק את בריאות הגוף, ולהעצים את הנפש, כי נפש בריאה בגוף בריא…

 

ולאלו שמאמינים וחווים את הצחוק המקשר ומגבש אותנו עם כל הסובבים אותנו, עם משפחתנו, ילדינו, בני זוגנו, חברינו והקהילות שלנו – בואו לנסות, מקסימום תצחקו ב'כיף', כל הדרך אל ה… בריאות והאושר!

  

 

(באדיבות מגזין "שעה טובה")