על הכוונת של קלמן הקנאי

"יוסמיטי סאם" היה מעין שריף
נאפוליוני קטן ורודן, שקודם כל יורה
בשני אקדחיו ורק אחר כך שואל
שאלות. שיניתי את ‘צבע הכובע’ שלו
וקראתי לו "קלמן הקנאי".

כשהייתי ילד בארצות ברית, היה איזה טיפוס מעצבן מהסרטים המצוירים שכל הזמן הפריע לחבר שלי "באגס באני". קראו לו "יוסמיטי סאם". הוא היה מעין שריף נאפוליוני קטן ורודן שקודם כל יורה בשני אקדחיו, ורק אחר כך שואל שאלות.

שיניתי את ‘צבע הכובע’ שלו וקראתי לו "קלמן הקנאי", כי הוא מזכיר בצורה מדהימה את אותם טיפוסים עם הפרצופים החמוצים שממנים את עצמם כשומרי המוסר והצניעות של הקהילה, כלומר, שוטרי הימ"מ של הקדוש-ברוך-הוא, לפי דעתם המשובשת.

קלמן הקנאי מעמיד את עצמו בכניסה לבית הכנסת ומחכה רק למי שלא ממלא אחר הסעיפים המצוינים בתקנונים שלו, כאילו שני אקדחיו שלופים, טעונים, דרוכים ומחכים לקרבן האומלל שיעז להפר אותם.

כמעט בכל קהילה בארץ ובחו"ל ישנו איזה קלמן קנאי. עינו הבוחנת ממוקדת תמיד על אחרים (כי איננו מסוגל לראות את הכיעור של עצמו בכלל). הוא ביקורתי לגבי כולם וממהר להשליך אבנים, בין מהסוג המילולי ובין מהסוג הממשי. אצבעו תמיד מצביעה לעבר הזולת כמו אקדח מכוון לראש. קלמן הקנאי יוכיח את הגברים על עניין פזילתם לעבר עזרת הנשים, אך מאידך הוא ידע בדיוק מה שכל אישה בקהילה לובשת. הוא גוער בקולי קולות בכל מי שמעיז לדבר בזמן קריאת התורה, אך כשנוח לו, הוא ידבר אפילו באמצע קדיש או בחזרת שליח-הציבור. הוא ‘ישחט’ ילד קטן שבאקראי מפיל חתיכת במבה על רצפת בית הכנסת, אך הוא יורק ברצפת בית הכנסת ללא כל היסוס. ישנם ‘קלמנים’ בקהילות מסוימות שיוצאים לכבישים בשבתות – הקלמנים הזוטרים מקללים את הנהגים, והקלמנים הבכירים אף זורקים אבנים.

חבל שקלמן אינו לומד כמה עבירות הוא צובר בכל פעם כשהוא מרים אבן ביום חול, קל וחומר בשבת.

ייתכן ולקלמן יש זקן, פיאות וכובע שחור, אך הקנאות שלו היא לא בדיוק מה שהתורה דורשת מאיתנו. אדרבה, קנאותו של קלמן היא ההיפך המוחלט מכל מה שלימד אותנו מורנו ורבינו הקדוש – רבי נחמן מברסלב, זכותו יגן עלינו אמן. לכן, אי אפשר להיות חסיד ברסלב וקנאי בעת ועונה אחת. זה פשוט לא הולך ביחד, כמו שמלפפון חמוץ לא הולך עם גלידת שוקולד.

חסידי ברסלב מכנים את תורה ח’ בליקוטי מוהר"ן (חלק ב’) בשם "הצוואה", משום שתורה זו נאמרה ימים ספורים לפני הסתלקותו של רבי נחמן מן העולם הגשמי. זאת למעשה הצוואה של רבי נחמן, בה הוא מזהיר את כל המקושרים אליו לבל יוכיחו את הזולת, כי אין אף אחד בדור הזה שיודע וראוי להוכיח.

הפצה, כלומר קירוב רחוקים והעברת ספרים ודיסקים המלמדים את תורתו ודרכו של רבינו ז"ל לכל קצוות תבל, היא חייבת להיות בנויה על יסודות איתנים של אהבה, נשמה ושמחה. לא במקרה שזוהי הסיסמה שלנו בברסלב ישראל. למה? מעולם לא ראיתם אדם שהתקרב ליהדות משום שזרקו עליו אבן.

אנו מצווים על "ואהבת לרעך כמוך". ה’קלמנים’ של העולם לא רק שלא אוהבים את הזולת, הם שונאים את עצמם. לכן, קנאים כאלה דורכים על אחרים כדי להרגיש קצת תענוג בחייהם האומללים.

ישנן גם "קלמניות" מהמין הנשי. הייתה אחת כזאת שעמדה כמו רס"רית בפתח עזרת הנשים על מנת לסקור כל אישה שנכנסה לבית הכנסת. שום ‘מסדר המפקד’ בקורס מ"כים של הקומנדו הימי לא היה מתבייש מן ה’קלמנית’ הקנאית הזאת. אם החצאית של איזו אורחת קצרה באלפית המילימטר מן התקנון של קלמנית, היזהרו! פעם, לאחר שעמלתי במשך חצי שנה בכדי לקרב זוג עולים חדשים מרוסיה ליהדות, סוף סוף שכנעתי אותם להגיע לבית הכנסת בשבת. לרוע המזל, ה"קלמנית" התורנית של שכונתנו ארבה לאישה בכניסה לעזרת הנשים, והעיפה את האישה המתקרבת, משום שהופעתה לא עמדה בקריטריונים של הקנאים.

מבחינה רוחנית, זה היה כדור בראש הזוג. מאז, הם אינם מעוניינים לשמוע מאומה על יהדות או על יהודים מאמינים. נדמה לקלמן ולקלמנית שהם קוטפים מלאכים אך מסתבר שזה ההיפך – הם צוברים לעצמם חובות נוראים כאשר מעשיהם הקלוקלים בוראים משחיתים, מלאכי חבלה שעתידים לפרוע את כל חובות קנאותם הארורה.

נכון, דיבור בבית כנסת הינו עוון חמור, כמו כן כל פגם בצניעות. בכל אופן, על פי ההלכה וכלל "לא תישא עליו חטא", ישנם מספר קריטריונים אותם צריך למלא לפני שמעיזים להעיר או להוכיח את הזולת:

1. התוכלו לומר בכנות שאתם אוהבים את האדם הזה באמת ורק טובתו עומדת לנגד עיניכם?

2. האם התוכחה/הערה נטולה כל שמץ נקמה, גאווה, התנשאות, או הנאה עצמית?

3. האם אתם בטוחים במאת האחוזים שהצדק וההלכה איתכם?

4. האם אתם ערים למצבו האישי של הזולת ושופטים אותו לכף זכות?

5. האם התוכחה/הערה היא בצנעה, מבלי להכלים את פני הזולת ברבים?

6. האם הנך בטוח שהתוכחה/הערה תהיה לתועלת לטווח הרחוק?

אם אינכם מסוגלים לענות "כן" מוחלט לכל שש השאלות במבחן הנ"ל, אל תוכיחו אף אחד! עלול לצאת כל שכרך בהפסדך הכבד. ישנם מספיק מקטרגים בעולם העליון – אנו זקוקים לתוספת רצינית של מסנגרים כאן העולם התחתון. הבא ניכנס לימי הסליחות והרחמים כאשר אנו מחפשים את הטוב והיקר שבכל אחד ואחד, אמן.

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס", ב- www.lazerbrody.net