צה”ל: אפשר לסמוך עליו?

מחלת הדברת וההתרברבות הם נגעים ידועים בקרב פוליטיקאים ישראלים. כל הדיבורים המיותרים הם תוצאה של גאווה וחוסר אמונה. כולנו זוכרים את הצהרתו האומללה של שר הביטחון לשעבר מר עמיר פרץ, בפרוץ מלחמת לבנון לפני שנתיים ש"נסראללה לא ישכח את השם עמיר פרץ". פרץ אכל את המילים שלו עם עוד כמה קילוגרמים של חצץ בו בזמן – שלדאבון הלב – קרוב למיליון תושבי צפון הארץ נאלצו להימלט מבתיהם, מחמת מטר טילי החיזבאללה.

 

האם יש כיסוי להמחאה המילולית של שר הביטחון ברק? הבא נשאל את עצמנו שאלה יותר בסיסית: האם אפשר לסמוך על צה"ל של ערב ראש השנה תשס"ט? האם כוחו יעמוד לנו לעת הצורך?

 

האלוף במילואים משה עברי-סוקניק, שעד לפני שבעה חודשים היה אלוף פיקוד הצפון, עונה בשלילה לכל שלוש השאלות הנ"ל.

 

סוקניק לא מנסה לרכך את מילות הביקורת החריפה שלו לגבי תפקודו של צה"ל ואי-מוכנותו למערכה המלחמתית הבאה. לאחר מלחמת לבנון, סוקניק נבחר לנהל את וועדת החקירה הפנימית של צה"ל לגבי תפקודה של אוגדה 162, בזמן מלחמת לבנון לפני שנתיים. מסקנותיו הן – שתוצאות המלחמה היו בושה לצה"ל. הוא הסכים לחזור לצה"ל מפרישתו ולנהל את הבדק-בית הפנימי, משום שלא הבין איך יחידה כה מוכשרת תפקדה בצורה כה מבישה. לטענותיו, הייתה התנהגות מוזרה ובלתי מוסברת בקרב מפקדי היחידה. סוקניק גם התלונן בדו"ח על הדרך המרושלת שצה"ל יצא למלחמה וגם הטיל אשמה על עצמו, כחבר המטכ"ל באותם ימים. מסקנתו החד-משמעית היא, שצה"ל לא מוכן ואי אפשר לסמוך עליו.

 

הדו"ח של סוקניק אינו עולה בקנה אחד עם הצהרותיו של ברק. מה קורה כאן?

 

הייתכן שברק לא ראה את דיווחו של סוקניק? עם כל הקלחת הפוליטית במדינה, ועם כל הטרחות המפלגתיות במרוצן האישי אחר מעמד ועמדות כוח, אולי לשר הביטחון עוד לא היה זמן לקרוא את הדו"ח. כך או אחרת, היה ניתן לצפות שדו"ח כה חשוב יזכה להתייחסותו ולתגובתו המינימאלית של שר הביטחון.

 

מפחיד לחשוב מה קורה בתוך צה"ל, בעיקר מן ההיבט של בטחון שדה. זכורים לי היטב ימי כחייל בצבא סדיר בתחילת שנות ה-70, כאשר כל מכתב וגלויה עבר דרך העיניים הבוחנות של בטחון שדה והצנזורה הצבאית. היות והייתי חיל ביחידה מובחרת וכתבתי לעתים תכופות להוריי שהיו בארצות הברית, מכתביי זכו לעיון מיוחד מצד הצנזורים. אבי ז"ל היה נהנה לראות את החותמות "מאושר" על כל דפי המכתבים והגלויות. אותנו הזהירו לבל נגלה ולו פירור קטן ביותר של מידע. עד כדי כך שחששתי לספר לאמא שלי איזה מרכיבים שמים לנו טבחי היחידה בחמין של שבת. אז, לביטחון שדה היו שיניים חדות ולא היה כדאי להתעסק איתם.

 

בדור של טלפונים סלולאריים, מפחיד לחשוב על הפרצות האפשריות בביטחון שדה. עוד יותר גרוע הם המחשבים והאינטרנט. צמרת בטחון שדה והמודיעין של צה"ל מאוד חוששים שחיילים בתמימותם מספקים ידיעות רבות לאויב, בעיקר דרך אתרים חברתיים כמו פייסבוק, עד כדי כך שגולשים ישראלים תמימים קבעו פגישות אם אנשי מודיעין עוינים. צה"ל אמנם פותח במבצע גדול להגביר את תודעת החיילים בכל הקשור לביטחון שדה, אך הפרצה בגדרי הסודיות היא ענקית.

 

צריך לשאול, האם טייסים קרביים וקצינים מיחידות מעולות איבדו כל רגש של אחריות שהם מוכנים להתפרסם ב"פייסבוק", ועוד לפרסם שם צילומים המגלים מידע רב לאויב? לא תראו כאלה דברים בקרב החיזבאללה סתומי הפה. אדרבה, החיזבאללה גילה את ההפקר הזה והושיבו כמה מאנשיהם המוכשרים בתחום המחשבים, רק לשבת מול מסך המחשב ולטייל דרך "גוגל" ו"פייסבוק" ולגרוף ידיעות ששוות להם יותר מפז ופנינים. קשה לסמוך על קצין או על מש"ק (מפקד שאינו קצין) שלא יודע לסגור את פיו. קשה לסמוך על צבא שאינו מיישם את מסקנותיו של בדק-בית פנימי. קשה לסמוך על שר בטחון שמתעלם מקצינים בכירים ובו בזמן מפטפט ומתרברב בתקשורת.

 

מהו השורש הרוחני לכל התופעה הזו?

 

מורי ורבי הצדיק רבי שלום ארוש שליט"א אומר, שבימים אלה – כאשר הגאולה כל כך קרובה – השם יתברך שוב לא ייתן פתרונות צבאיים או מדיניים לסבך שבו נקלענו כאן בארץ ישראל. דרך המוצא היחידה היא אמונה! – להרבות בתורה, בתשובה ובתפילה, ולזעוק השמימה מתוך שעת התבודדות כל יום. לא יהיה שום מענה מועיל אחר לאיום מצד איראן, סוריה והחיזבאללה.

 

השם יתברך עשה לנו ניסים עצומים ב-1948, ב-1967, וב- 1973. אך במקום לשוב בשבח והודיה אל השם יתברך, ה"דיינים" וה"וייצמנים" לקחו את ה"קרדיט" לעצמם. עשו מפגנים ראוותניים של כוחי ועוצם ידי והדפיסו אלבומי ניצחון שלא הזכירו ולו במילה אחת את השם יתברך, מעין הכרזה ש"אנו יודעים להסתדר לבד".

"יפה", אומר הקדוש-ברוך-הוא כביכול, "אתם גברים? יאללה, בואו נראה איך תסתדרו בלעדי…"

 

ואז, חטפנו מכה בגדול כאשר אלפיים חמש מאות מחבלי החיזבאללה שיתקו את כל צה"ל הגדול. כל הנשק המתוחכם לא מנע את חטיפתם של אלדד רגב ואודי גולדווסר הי"ד, וגם לא החזירו אותם. בלי סייעתא דשמיא, כל צה"ל הוא על הפנים.

 

דוד המלך מזכיר לנו (ראה תהלים כ, ח) שהגויים סומכים על הנשק שלהם אך אנחנו – בני ישראל קדושים – צריכים לסמוך על השם יתברך.

 

תבינו נכון – אנחנו מאוד מתפללים להצלחת צה"ל. ברסלב ישראל וישיבת "חוט של חסד", על כל רבניה ותלמידיה משקיעים המון בחיזוק הרוחני של צה"ל ובפרט בנח"ל החרדי, יחידה שבה מעורבותנו היא מאוד אישית. למרות הכל, אי אפשר לסמוך על הצבא. סומכים רק על השם יתברך, ומתפללים שחיילי צה"ל יהיו שלוחים ראויים לאבטח ולשמור על בטחון המדינה עד לזמן שנקדם את פני משיח צדקנו, ונחזה במו עינינו בבניין בית המקדש ובגאולה השלמה האמיתית בקרוב ממש, אמן!

 

 

* * *