מעשה באכזבה

חטפתי שוק, למרות שהשתדלתי
להתכונן לאפשרות הזאת, זה עדיין
היה קשה מאוד, וגם כמה זמן אחרי זה
עדיין הרגשתי רע. "ה', למה עשית לי
את זה?" שאלתי.

רציתי לשתף אתכם בסיפור קטן שקרה לי בימים האחרונים. אני משנה קצת את הפרטים אבל הסיפור אמיתי.

זה התחיל ככה: רציתי מאוד להתקבל למקום מסוים, וחיכיתי במתח גדול להחלטה אם מקבלים אותי או לא. אתם יודעים איך זה: במשך כמה זמן לא חשבתי על שום דבר אחר, וכל הזמן ניסיתי לנחש מה יהיה. אבל למרות שהתפללתי כל הזמן שההחלטה תהיה חיובית, ליתר ביטחון התפללתי גם שיהיה לי הכוח לקבל כל החלטה שהיא ולהאמין שהכל לטובה.

והנה, יום אחד אני פוגש מישהו שקשור לעניין, ושואל אותו מה קורה.

"אה, עוד לא הודיעו לך? החליטו לא לקבל אותך", הוא אמר.

חטפתי שוק, למרות שהשתדלתי להתכונן לאפשרות הזאת, זה עדיין היה קשה מאוד, וגם כמה זמן אחרי זה עדיין הרגשתי רע. "ה', למה עשית לי את זה?" שאלתי.

מה הייתם עושים במצב כזה? גם אם (כמוני) לא נבחנתם בזמן האחרון, אף פעם לא רציתם להיות מדריכים וגם אין לכם שערות באוזניים – עדיין כולנו, בלי יוצא מן הכלל, חווים אכזבות.

החיים מלאים דברים שלא היינו רוצים שיקרו, והרבה פעמים נראה כאילו העולם פשוט החליט לפעול נגדנו. התגובה המקובלת במצב כזה הולכת ככה: קודם כל מנסים לשנות את המצב, רואים שזה לא הולך, מנסים שוב, רואים שוב שזה לא הולך, אחר כך מתעצבנים, אחר כך כועסים על כל הנוגעים בדבר וגם על אלו שלא, אחר כך משתגעים, אחר כך משתוללים (בנים) או בוכים (בנות), אחר כך נכנסים לדיכאון ואחר כך משלימים עם המצב וחוזרים לשגרה עד הפעם הבאה. זאת, בכל אופן, הדרך שלי.

ואמנם, תוך כדי התגובות המקובלות האלה, אנחנו יודעים איפה שהוא שזו לא הדרך הנכונה. כולנו יודעים ומאמינים שה' מנהל את הכל, שהכל בשליטתו ושהכל לטובה. כולנו יודעים שאין סיבה לכעוס או להתאכזב…

אבל הבעיה היא, שבדרך כלל לא רואים את זה בעיניים, בטח שלא על המקום, ולכן אנחנו מתקשים להפוך את הצער (הלגיטימי כשלעצמו) לאמונה ולשמחה.

אבל, לפעמים קורים דברים מפתיעים באמת, שעל ידיהם ה' פותח לנו פתח קטן של הבנה איך הדברים מתנהלים. כל אחד מאיתנו חווה פעם או פעמיים גם מקרים שבהם הוא ממש ראה איך ה' מסדר את הכל לטובתו ושהאכזבה הייתה מיותרת.

דבר דומה קרה גם לי עכשיו. אם אתם רוצים קחו את זה כתרגיל מחשבה: מה יכול היה לקרות כדי שאני אבין שאין סיבה להצטער?

טוב, ממילא אתם לא תנחשו. מה שקרה זה שהתעוררתי! כל המפגש עם החבר, ההודעה, האכזבה הקשה ואפילו התפילה שאחרי – הכל היה חלום!!! מרוב שהייתי מתוח וחשבתי על זה כל הזמן, גם חלמתי על זה בלילה, ובבוקר גיליתי שהכל היה פרי הדמיון.

המקרה הזה גרם לי להרבה מחשבות. הרי יש מחכמינו שהשוו את העולם הזה כולו לחלום, ואת העולם הבא להתעוררות ממנו. "כי יבוא יומי, אז איקץ מחלומי, ואשובה אל מקומי" אמר הפייטן רבי שלמה אבן גבירול. גם לחלום יש מציאות משלו, והעובדה היא שבתוך חלום אנחנו מרגישים שהכל מאוד מציאותי. אפילו כשאנחנו יודעים שאנחנו חולמים (לא תאמינו, אבל זה קורה לי לפעמים) קשה לנו להעלות בדעתנו מציאות אחרת. אבל איך שאנחנו מתעוררים אנחנו מבינים שלעומת המצב של עֵרות, החלום הוא "מציאות" כל כך קלושה, עד שאין מה להצטער משום דבר שקורה בו.

ולמי שמעניין באותו סוף הסיפור, אז באותו יום פגשתי מישהו שקשור לעניין ושאלתי אותו מה קורה. "אה, עוד לא הודיעו לך? החליטו לא לקבל אותך", הוא אמר.

אבל עכשיו, בניגוד לחלום, לא הצטערתי בכלל – בפעם ההיא פשוט לא ידעתי, אבל עכשיו אני כבר יודע שזה בסך הכל חלום.