יותר טוב מהמקלט

החיים מלאים בניסיונות. המלחמה
בעזה והתקפות הטילים בדרום ישראל,
מראים לנו עד כמה אנו זקוקים להגנה
טובה וראויה.

ערך ועיבד: הרב אליעזר רפאל ברוידא

אחת הבעיות הגדולות עם המלחמה בעזה היא, שהאויב הגדול ביותר – היצר הרע – מצליח לקבל דריסת רגל בבתי האנשים בעזרת התקשורת, ובעיקר בזמן החדשות, כך שגם אותם אנשים שאף פעם לא האזינו להן – לא ברדיו ולא בטלוויזיה – מוצאים עצמם דבוקים למכשירים אלה כדי לדעת מה קורה. בכל מקרה, מאמר זה מהווה תחליף לכל השידורים הללו: שידורי "ערוץ האמונה" היום יעזרו לכם לדבוק בהשם, וכך תישמרו מכל רע. השם טוב יותר מכל מקלט או חדר ביטחון שקירותיו עשויים מבטון-300, ומכל מכל פוליסת ביטוח חיים או רפואית.

הגמרא (מסכת מנחות כ"ט ע"ב) מספרת לנו, שרבי יהודה נשיאה מבקש מר’ אמי לפרש את מה שנאמר בספר ישעיה (כו, ד): "בטחו בה’, עדי עד, כי בי-ה, צור עולמים". ור’ אמי משיב: "אמר ליה: כל התולה ביטחונו בהקב"ה הרי לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא".

אותו רעיון אנו מוצאים בדבריו של הנביא ירמיהו (יז, ז): "ברוך הגבר, אשר יבטח בה’, והיה ה’, מבטחו". לכאורה, דבריו של הנביא נראים תמוהים, כי ברגע שאדם בוטח בהשם, אז ברור שהשם הוא הדבר בו בוטח אותו אדם, במילים אחרות – השם הוא הביטחון שלו. אם כן, מדוע היה צריך הנביא לומר את דבריו בכפל דיבור, שנראה, כביכול, מיותר?

התשובה לכך היא, שאין שום דבר מיותר בדבריו של הנביא, למרות שדבריו זהים בתחילתם ובסיומם, ולמרות התמיהה שהם מעוררים. הנביא, בדבריו, מסביר שמדובר כאן באזהרה. הוא אומר לקורא: דע היטב! החיים מלאים ניסיונות ומשברים, ולא פעם, אדם עובר מניסיון אחד לשני, כמו שאומרת אמרה ישנה ‘אין מנוחה ליגע’. כי לא מספיק שאדם יתלה את ביטחונו בהשם בגלל דבר מסוים, כלומר מתוך אינטרס, ואילו בשאר הדברים יבטח האדם בגורמים אחרים, אלא שהשם עצמו יהיה הביטחון שלו. יש לבטוח בסובב ולא בסיבות.

לא פעם נראה לנו, בעיניי הבשר ודם שלנו, שהשם לא עוזר לנו, כמו במקרה של תושבי שדרות, אשקלון, אשדוד, ועוד אזורים שנחשפו לסכנת התקפת הטילים בשבועות האחרונים. או, לא פעם נראה לנו שהשם לא עוזר ועונה לנו במהירות בה אנו מצפים שהוא יפעל. לכן, בא הנביא ומזהיר אותנו שלא נתפתה לבטוח בשום דבר ובאף אחד מלבד השם יתברך, כי כאשר יש לאדם ביטחון מלא בהשם אז השם בודאי יהיה מבטחו, וישמור עליו מכל אסון ופורענות.

הביטחון בהשם משמעו – לבטוח בהשם בלבד! בלי שותפים בלי מישהו/משהו נוספים. היהדות לא מאמינה בשום דבר מלבד האחד היחיד ובעל כל הכוחות כולם – השם יתברך. את כל תקוותינו אנו משליכים אל השם ותולים הכל רק בו. דוד המלך, משיח השם, אומר בספרו (תהלים כז, יד): "קווה, אל השם, חזק ויאמץ ליבך, וקווה, אל השם". דוד המלך מלמד אותנו שעלינו להיות אמיצים ולא להתפתות ולבטוח באלילי שקר, שממילא הם חסרי משמעות וערך. בנקודה זו, אדם יכול לומר: ‘בסדר, אינני עובד עבודה זרה ואני גם לא בוטח בהם’. אמת, אולם חכמינו מלמדים אותנו שביטחון – אפילו במעט – בכל דבר מלבד השם משול לעבודה זרה. לכן, עלינו להיות אמיצי לב, להתגבר ולאחד את כל ביטחוננו בהשם, ולא לבטוח בשום בשר ודם שלא יכול לעזור אפילו לעצמו.

ועכשיו, לחלק העיקרי של העסקה: ברגע שאנו מחזקים את עצמנו אפילו בהתאמצות קטנה מצדנו ובוטחים בהשם, השם מחזיר לנו פי מאה – הוא נותן לנו כוחות רוחניים וגשמיים כדי שנתמודד בהצלחה עם מצבים שלא היינו חולמים להתמודד איתם בעבר.

דוד המלך הגיע לדרגה עצומה ועליונה בביטחונו בהשם. "אם לא שיוויתי, ודוממתי נפשי, כגמול עלי אמו" – כך הוא מתאר את עצמו בספרו (תהלים קל"א, ב) – כתינוק בידיי אמו – הוא מתאר את ביטחונו בהשם. וזה אותו דוד המלך שהרג אריה כשהיה בגיל 3 בלבד! אותו דוד שהרג את גלית עוד לפני שהגיע לגיל בר-מצווה, ואותו דוד שנלחם באויבים קשים ועזים שנלחמו בעם ישראל כל ימי חייו. הייתם מאמינים שדוד המלך – שהיה מומחה בסיף, קשת מעולה, פרש מיומן ולוחם אדיר (וברור שעל כל התארים האלה הוא עבד קשה, כי שום דבר לא בא לא בקלות) – שם את כל ביטחונו רק בהשם?!

כאשר אדם מחפש ומבקש את רחמיו וחסדיו של השם, את הגנתו ועזרתו בכל ליבו, אז השם שומר עליו ומציל אותו מכל רע. דוד המלך, משיח השם וסב-סבו של משיח, לו אנו מצפים ומחכים שיזכה אותנו בקיום ההבטחה בדברי דוד (תהלים קמ"ז, יא): "רוצה ה’ את יראיו, את המייחלים לחסדו". דוד המלך אומר לאדם שאם הוא מייחל לחסדי השם, אז בודאי שיזכה להימנות בין כלל יראי השם, שהשם רוצה בהם מאוד. והרמב"ם, בפרשנותו לפרק כ’ בספר דברים, נותן לנו הסבר מאיר עיניים לדברים אלה ואומר, שאל לו לאדם לבטוח בכוחו, ממונו וכו’ – אלא לשים את כל מבטחו רק בהשם.

מדוע דוד המלך אומר "רוצה ה’ את יראיו"? מדוע הוא משתמש במילה "יראיו’, שהיא מלשון פחד ויראה, ולא במילה ביטחון? יראת השם היא כמו כל-בו שבו אדם קונה בו הכל. כאשר יש לאדם יראת שמים, הוא לא מפחד וירא משום אדם – לא מהבוס, לא ממס הכנסה, לא ממחלה, לא מבן לאדן, לא מהשכן הבריון או מכל דבר אחר. והתוצאה, כמובן, נפלאה! כי כאשר אנו באמת יראים את השם איננו מפחדים משום דבר בעולם. כשאנו משתחררים מכל הפחדים והיראות השונות (בוס, שכן בריון וכו’), אנו זוכים לשלווה ושקט נפשי אמיתיים. אכן, עסקה טובה.

נתבונן כעת בתפילת ‘שמונה-עשרה’, אותה אנו מתפללים שלוש פעמים ביום. אחת הברכות בתפילה זו היא על הביטחון, שמשמעותה, ממש כפי שהיא נאמרת ונשמעת, שתהיה לנו הגנה: "יהמו נא רחמיך ה’ אלוקינו, ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת, ושים חלקנו עמהם, ולעולם לא נבוש, כי בך בטחנו, ועל חסדך הגדול באמת נשעננו…"

אנו בוטחים בהשם שישמור עלינו, ואנו בוטחים בהשם שיעזור לחיילינו היקרים לעשות את מלאכתם נאמנה, שהשם ישמור אותם. כשהטילים נופלים על אחינו בדרום ישראל, הם חייבים לרוץ למרחב מוגן הקרוב לביתם או למקלט בבניין בו הם גרים. אולם, אלה הבוטחים בהשם ושואפים לקרבתו, יודעים שהשם מהווה הגנה וביטחון יותר מכל מקלט, כמו שמעיד דוד המלך: "ה’ סלעי ומצודתי ומפלטי, א-לי צורי, אחסה בו, מגני וקרן ישעי, משגבי" (תהלים יח, ג). הריצה למקלט, אם כן, צריכה להיות מלווה בידיעה שהשם הוא השומר עלינו, הוא המגן והמושיע ורק בצילו נחסה.