להפחית מהעומס

מכיוון שלא הייתה לך העבודה של
יום אחד, ומכיוון שלא שמת לנגד
עיניך רק את היום ואת השעה שאתה
עומד בה – בגלל זה נכשלת!

בגן הגעגועים – פרק 27

אבידת בת מלך – הסיפור המלא

בכל רגע ורגע יש לאדם בחירה לשוב ולדבוק בהשם יתברך ובאמונתו, משום שאין מקום בעולם שאי אפשר לשוב ממנו אל השם. שהרי נאמר – אין עוד מלבדו! והוא מחייה את הכל – גם את המקומות הרחוקים והנמוכים ביותר.

לכן, כאשר אדם מחזיק באמונה פשוטה – שהכל מאיתו יתברך, אז הוא לא בהסתרה כלל. ואפילו אם נכשל במה שנכשל, אם הוא מאמין שגם כישלון זה הוא מאת השם ולטובתו – אז הוא נשאר בשמחה ואין הקב"ה מצטער ממנו. הצער היחידי שיש לקב"ה הוא רק על ההסתרה, כאשר בני אדם אינם מאמינים שהכל ממנו יתברך ושהכל לטובה – הכישלונות, הירידות, הבלבולים, ובעצם – הכל!

כי אילו באת באותו היום, היית מוציא אותי מכאן, ובשביל יום אחד איבדת…

כאן מרומז העניין של "היום אם בקולו תשמעו", עליו כותב רבי נחמן (ליקו"מ, ער"ב) את הדברים הבאים:

"היום אם בקולו תשמעו" (תהלים צ"ה), זה כלל גדול בעבודת השם, שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום, הן בעסק פרנסה ובהצטרכותו צריך שלא יחשוב מיום לחברו, כמובא בספרים. וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה. כי כשרוצין לכנס בעבודת השם, נדמה להאדם כאילו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לישא משא כבד כזו. אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה משא כלל, וגם שלא ידחה את עצמו מיום ליום לאמור: מחר אתחיל, מחר אתפלל בכוונה בכוח כראוי, וכיוצא בזה בשאר העבודות, כי אין לאדם בעולמו, כי אם אותו היום ואותו השעה שעומד בו, כי יום המחרת הוא עולם אחר לגמרי. "היום אם בקולו תשמעו" – ‘היום’ דייקא, והבן".

כאשר אדם עושה דבר מסוים, הן בענייני היומיום וכל שכן בעבודת השם, אז הוא צריך להיות מרוכז במה שהוא עושה, ולא יחשוב על שום דבר פרט לדבר בו עוסק באותה השעה. כי כך הנחה רבי נתן את בנו, שהיה עובד כפקיד בדואר, והיו לו בלבולים כיצד לנהוג בעבודת השם בדבקות. על כך השיב לו רבי נתן: כאשר אתה עובד בדואר תהיה מרוכז בעבודתך, כדי שלא יבוא מכשול תחת ידך. אולם, ברגע שיצאת מהדואר, מיד תשכח מהעבודה לגמרי ודבוק במחשבתך בהשם יתברך ובעבודתו.

אף לרבינו הקדוש, כפי שנכתב בספר שבחי הר"ן (אות י) הייתה עבודתו קשה עליו, אולם רק על ידי קיום עצה זו הצליח להתגבר ולשאת את עבודתו:

"וכן היה קשה עליו מאוד מאוד העבודה, שהיה צריך לעשות בכל יום. וכל כך היה קשה עליו, עד שלא היה אפשר לִשא כלל העול מגודל הכבדות, שהיה כבד וקשה עליו מאוד מאוד. ורק על ידי עצה זו נשא עליו עול העבודה, היינו שבכל יום היה חושב בדעתו, שאין לו רק את היום הזה בלבד. ולא הסתכל על יום המחרת ועל זמן שלהבא כלל, רק כאילו אין לו רק זה היום לבד, ועל כן היה יכול לִשא עליו עול העבודה של זה היום לבד. כי על יום אחד לבד יכול האדם לקבל עליו כל מיני עבודות שבעולם, מאחר שהוא רק ליום אחד בלבד. וכשגמר העבודה של זה היום, אזי ביום המחרת חזר וקיבל עליו העבודה של אותו יום המחרת.

וכן נהג תמיד, שלא היה חושב בדעתו, כי אם אותו היום לבד, ועל ידי זה היה יכול לִשא על עצמו עול עבודתו, שהייתה כבדה עליו מאוד. ובלא זה, לא יהיה יכול לִשא עליו כלל, מחמת שהיה מרובה בעבודת השם מאוד בכמה מיני עבודות בכל יום, והכל בטרחה וביגיעה גדולה ובכבדות גדול מאוד, עד שלא היה אפשר לִשא עליו עול כזה, כי אם על ידי עצה הנ"ל, שלא היה חושב בדעתו, רק אותו היום בלבד, כנ"ל".

זה מה שאמרה בת המלך לשני למלכות: "ובשביל יום אחד איבדת". מכיוון שלא הייתה לך העבודה של יום אחד, ומכיוון שלא שמת לנגד עיניך רק את היום ואת השעה שאתה עומד בה – בגלל זה נכשלת! כי אם הייתה לך עבודה זו של יום אחד – היית יודע שיש לך רק את היום הזה לעבור, ואז היית מתרכז במשימה העומדת בפניך ולא היית מסתכל על שום דבר, לא היית מתפתה לאכול מן התפוחים וממילא היית זוכה להוציא אותי.

(מתוך בגן הגעגועים מאת המחבר)