תפילת העני – מגינה על כל העולם

כל אדם, בלי יוצא מן הכלל, יכול
לעשות את הבלתי יאומן – להגן על
כל העולם! אתם יכולים להרים גבה,
אבל זה בהחלט אפשרי. איך עושים
את זה? עם הלב, הפה ו… עני.

בשדי יער – פרק 20

רבי נחמן כותב (ליקו"מ ס"ד) שתכליתו של הבורא בכל בריאת העולם הייתה אך ורק כדי לגלות את רחמנותו. זאת, משום שהתגלות רחמנותו של הבורא היא דווקא כאשר מרחם על אותו עני שבור לב (כפי שציינו במאמר הקודם – תפילת העני), שהוא באמת צריך את רחמיו של הקב"ה, וכל מה שיש לו הם רק הרחמים האלה, אליהם יכול לפנות. הרי הוא לא משה רבינו ואין לו גם את הדעת הנפלאה של משה רבינו, אין ביכולתו לטעון נפלאות ועמוקות, כמובן גם שאין לא את מידותיו ומעשיו הטובים. הוא פשוט עני וצריך רחמים, לכן עליו הקב"ה מרחם לפני כולם!

במאמר הזוהר (אותו הבאנו במאמר הקודם) יש מסר נפלא: אם הזוהר הקדוש היה משווה את תפילת העני לתפילתם של שאר בני העולם, היה מובן מדוע תפילתו מתקבלת קודם לכן. הרי ברור שלעני יש מידת ענווה יותר מכולם וליבו נשבר יותר מכולם. אבל לא. הזוהר הקדוש משווה את תפילת העני לתפילתו של משה רבינו – שהוא העניו מכל אדם שתמיד ביקש רק מתנת חינם. וכן לתפילתו של דוד המלך, שהוא המשיח וכל כולו תפילה, ככתוב: "ואני תפילה".

אם כן, עיקר רחמיו של הבורא מתגלים על אותו עני דווקא, למרות שמשה רבינו ודוד המלך החזיקו עצמם כעניים, ויתכן שאף הרגישו את עניותם יותר מהעני. אבל בשורה תחתונה, העני הוא זה שאין לו על מה להישען אלא רק על רחמיו של הבורא. אין לו שום דבר בחייו להיתלות עליו לכן הקב"ה מרחם עליו לפני כולם ועושה, כביכול, חשבון פשוט: איך תתגלה רחמנותי יותר בעולם? האם זה יקרה כשאשמע את תפילותיהם של משה רבינו, בחיר הבריאה, ודוד המלך, או כשאשמע את העני? את העני! כי אין התגלות גדולה יותר מזו של רחמנותי.

משה ודוד, אף אם הרגישו עניים, הקב"ה, כביכול, אומר להם: עם כל הכבוד, אבל אתם לא באמת עניים. העני הזה באמת עני לכן אקדים להקשיב לו, כי רק כך אני מגלה את רחמנותי, למרות שבודאי ראויים אתם שאשמע אתכם. ואם תשאלו למה? אומר לכם שכל תכלית בריאת עולמי היא אך ורק למטרה זו ממש, ובעזרת עני זה היא מתגלה.

הזוהר ממשיך ומתאר כיצד הקב"ה, כביכול, תאב ממש להתייחד עם אותה תפילה ותרעומת של העני, עד שאומר לכל צבא השמים: תעכבו את כל התפילות! כי כאן יש תפילה שעוסקת בתכלית של בריאת עולמי. ורק בשביל שעה זו – בה מבקש העני את הרחמים שלי – בראתי את כל העולם. עכשיו, כשיש לי הזדמנות לגלות אותם – לא אגלה? לכן הוא אומר לכל שריו ולבית הדין שתמיד נמצא לפניו: צאו כולכם! אף אחד לא יתערב ביני לבין העני שלי. אני רוצה להיות איתו לבד.

אין מדובר כאן ב’סתם תפילה’, שהרי בתפילה מסוג זה ישנו בית דין שקובע אם היא תתקבל או לא. לא פעם יכול בית הדין אף להתעורר ולקטרג על אותו אדם שמתפלל אותה, כדי שלא תתקבל תפילתו. אולם תפילתו של אדם השובר את ליבו ומבקש על עניותו, למרות שמדובר בגשמיות וקל וחומר אם יש בה גם רוחניות, שום בית דין לא ידון את תפילתו, ויותר מזה – לאף בית דין אין רשות לשמוע אותו ואין אף אחד בשמים שיודע מה נעשה עם תפילה זו ועם תרעומתו של העני. עד כדי כך מחבב הקב"ה תפילה זו שרק הוא שומע אותה ומתייחד עמה בשלמות, ורק הוא יתברך יודע מה נעשה עמה ומטפל בה באופן אישי, ולא על ידי שום שליח.

להגן על כל העולם

כאן אפשר להבין היטב את אותה שיחה בין רבי נחמן לתלמידיו (שיחות הר"ן, סימן ע’): "הייתכן שאנו מניחין את ה’ יתברך שיעשה ויחשוב לגזור גזירות בעולם? כי אנו צריכין לקרות את ה’ יתברך מעסקיו שהוא עוסק בהם, באיזו גזירה וכיוצא, חס ושלום, ולקרות אותו משם, שישליך זאת ויפנה אלינו למה שאנו רוצים לדבר עמו, לבקש ממנו שיקרב אותנו לעבודתו יתברך. כי כשאחד מישראל רוצה לדבר עם ה’ יתברך לפרש שיחתו לפניו יתברך, אזי ה’ יתברך משליך כל ענייניו וכל הגזירות שרוצה לגזור, חס ושלום, וכל העסקים שלו שהוא יתברך עוסק בהם כביכול, והוא משליך הכל ופונה עצמו רק לזה האיש שרוצה לדבר עמו ולפרש שיחתו לפניו, ולבקש מאתו שיעזרהו להתקרב אליו יתברך".

כעת, ועל פי הזוהר שלמדנו במאמר הקודם, מובן היטב מדוע תפילתו של אדם העומד לפני השם ומבקש על עניותו מגינה על כל העולם. הרי למדנו, כי ברגע שאדם מבקש על עניותו אז הקב"ה מסלק מעליו את כולם ואין שום בית דין נוכח בזמן הזה לפני ה’, ובודאי שאין שום קטרוג העולה לפניו יתברך בזמן הזה ושום גזירה אינה יכולה להיגזר. כל בתי הדין כולם שובתים כליל באותו הזמן ורק שואלים: מה הקב"ה עושה עכשיו? במה הוא מתעסק? ועונים להם: הוא מתייחד עם העני הזה בתפילתו!

לכן אומר הזוהר הקדוש – על האדם לשים עצמו כעני כי אז תפילתו מצטרפת עם תפילות העניים ועולה מעלה. כלומר, למרות שאדם מכניע עצמו ורוצה להיות כעני, אף על פי כן אין הוא בדרגת אותו עני. תפילתו מתקבלת אך ורק בזכות תפילות העניים ממש. כאן אנו רואים שאף אם אדם זכה לענווה מושלמת, כמו שמשה רבינו זכה להרגיש – שאין לו שום דבר מעצמו, אין זה נחשב כמו תפילת העני ממש, מכיוון שהעני הוא עני כפשוטו, וזה הבדל גדול כפי שמציג זאת הזוהר הקדוש. כשאדם מכניע עצמו ועושה עצמו כעני, זה בהחלט יועיל לו שתפילתו תתקבל יחד עם תפילת העניים, שהיא העיקר ממש.

כל זה נאמר על אנשים גדולים בערכם, כמשה רבינו ודוד המלך, להם אומר הזוהר הקדוש שהם צריכים לשים עצמם כעניים ממש כדי שתתקבל תפילתם ביחד עם תפילת העניים. הם באמת עשירים גדולים ברוחניות והם רק עושים עצמם כעניים. אבל אנו, אנשים כערכנו, בודאי עניים ממש ואין אנו צריכים אף לעשות עצמנו כעניים. אנו עניים אמיתיים ברוחניות, ואדם שמתפלל על עניות כזאת – על זו התפילה נאמר שהיא קודמת לכל התפילות והקב"ה מתייחד עמה. ובזמן הזה כל בתי הדין שובתים ואין מי שיודע מה נעשה עם תפילות אלו. על זה אמר רבינו הקדוש: כאשר יהודי עומד לפרש שיחתו לפני הקב"ה, בכל זמן תפילתו הוא מגן על כל העולם. הרי הקב"ה משליך את כל גזירותיו ועסקיו והוא מתייחד עם תפילתו של אותו יהודי, המתרעם על עניותו הרוחנית.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)