לא מגיע לי כלום

אם אתה רוצה להצליח בחיים,
לך בדרכו של משה רבינו. תבין
שלא מגיע לך כלום! ואם משה
רבינו הנהיג עצמו בדרך זהו, קל
וחומר שאנו צריכים לעשות זאת.

בשדי יער – פרק 23

אם אתה רוצה להצליח בחיים, לך בדרכו של משה רבינו. בקש רק מתנת חינם!

משה רבינו אף פעם לא הרגיש שמגיע לו ושהשם יתברך חייב לו. הוא ביקש כל הזמן מתנת חינם. הוא אמנם האריך מאוד בתפילה – ארבעים יום וארבעים לילה רצופים על דבר אחד! אבל מתחילתה של התפילה ועד סופה לא הייתה לו שום הרגשה שמגיע לו משהו, שהשם צריך לתת לו את מבוקשו בגלל שהאריך בתפילה. הוא חי את האמת שהשם לא חייב לו כלום, וכך עמד ימים ולילות וביקש ברחמים ובתחנונים.

לכן, כאשר אדם רוצה לפעול בתפילתו ישועות עליו להיזהר מאוד שלא תיכנס בו הרגשה שמגיע לו, שהוא ראוי לכך שתפילתו תתקבל, רק בגלל שהרבה להתפלל. אלא, יזכור שזו בכלל זכות שהבורא מעניק לו, שהכל חסד מהשם. ואדרבה, על האדם לשמוח ולהודות להשם שהוא מזכה אותו ולהאמין שתפילותיו לא הולכות ריקם, וימשיך לבקש ברחמים ובתחנונים בבחינת "תפילה לעני".

מדוע צריך להיזהר בעניין זה מאוד? מכיוון שאז יכולים להינעל בפני האדם שערי התפילה ח"ו, ואז לא יוכל להאריך בתפילתו וממילא לא יפעל בה. לכן נדרשת כאן זהירות רבה מאוד כדי לא לאבד – בגלל הרגשת ה"מגיע לי" – את כוח התפילה, שהוא הכוח היחיד שיש ביד האדם לפעול על ידו ישועות. וילמד כל אחד ממשה רבינו, שאין צדיק יותר גדול ממנו ובעל זכויות כמותו, למרות כל זאת ביקש רק מתנת חינם – גם בתפילה האחרונה של אותם ארבעים יום בהם התפלל.

עשרה לשונות תפילה

ישנם עשרה לשונות שמשמעותם "תפילה", והם: שוועה, צעקה, נאקה, רינה, פגיעה, פיצור, קריאה, ניפול, פילול ותחנונים. משה רבינו התפלל רק בלשון תחנונים. מכאן נלמד שאין לנברא כלום אצל בוראו, וכמו שאנו נוהגים לומר "לא מגיע לי כלום". זאת, משום שדרך "חוב" אין לאדם שום דבר אלא רק חסד, ראייה לכך אנו רואים במשה רבינו, שהוא בחיר הבריאה, שביקש רק מתנת חינם. הוא יכול היה לדרוש, על פי גודל זכויותיו, ולומר שמגיע לו. אבל לא. הוא החזיק עצמו כאחד שאין לו כלום אצל בורא העולם, מכיוון שידע שגם הזכויות בהן זוכה האדם הן מאת השם. הוא ידע שהכל מתנה מאת הבורא. הוא גם ידע שהשם בחר בו להיות שליח טוב למעשים טובים, לכן לא ראה בבקשת שכר על מעשיו הטובים כפועל יוצא מאליו או כדבר מובן מאליו. אדרבה, הוא רק הודה להשם. (שלא כמו אנשים רחוקים שברגע שעושים מצווה כבר מרגישים שמגיע להם הכל).

נאמר במדרש על הפסוק: "וחנותי את אשר אחון וריחמתי את אשר ארחם" – הבורא אמר למשה רבינו שכך היא מידתו, שאם אדם מתפלל אליו ויש בידיו זכויות ומעשים טובים אז הוא נענה לו ממידת רחמים, ואם למבקש אין זכויות אז הוא נענה לו במידת החסד, במתנת חינם. כאשר התחנן משה רבינו להיכנס לארץ ישראל, אמר לו הקב"ה: "רב לך", כלומר אתה מבקש יותר מזכויותיך. אמר לו משה: ולא כך אמרת לי, שאם אין לאדם זכויות אתה נענה לו במתנת חינם? גם אני איני תולה בזכויותיי כלל אלא מבקש רק מתנת חינם, שנאמר: "ואתחנן אל ה’ בעת ההיא", לשון מתנת חינם.

אף שנאמרו עשר לשונות בתפילה, אומר לנו המדרש כי הקרובה מהם ביותר להיענות היא התפילה המכונה תחינה, שנאמר: "ויהיו דברי אלה אשר התחננתי לפני ה’ קרובים אל ה’".

שני צדיקים התפללו בלשון תחינה לפני ה’ – דוד ומשה. דוד, שנאמר: "חנני אלוקים כחסדך", ומשה, שנאמר: "ואתחנן אל ה’". מנין למד משה דבר זה? מדרכי הבורא שאמר לו: "וחנותי את אשר אחון", ולמד מזה משה שאם פתח לו הבורא בלשון חִנון, משמע שאין חביב עליו יותר מתפילה שהיא בתחנונים, שמבקשים מתנת חינם.

להתנקות מהריח של העולם הזה

אף אדם שעושה שעת התבודדות בכל יום, שזה דבר טוב מאוד לכשעצמו, אולם אם עושה אותה כדי לצאת ידי חובה – גם הוא רחוק מה’ וישן את חייו, וכדאי שיתעורר ויתחיל לבקש רחמים מהבורא, שייתן לו אמונה כדי שיוכל להרבות בתפילתו על כל חסרונותיו בלי לאות, אלא בהתלהבות ובהתעוררות.

ככל שאדם מאריך את זמן ההתבודדות כך הוא מצליח להתנקות יותר ובאמת מהגשמיות והריח של העולם הזה, כמו שמסופר על רבי שמשון, שהיה תלמידו המובהק של רבי נתן ועובד ה’ גדול מאוד, כשבא לעולם העליון ועמד לפני רבינו הקדוש, אמר רבינו: יש בך עוד ריח של העולם זה! לך וטבול בנהר דינור… וכאשר טבל בנהר הרגיש שכל ייסורי העולם הזה ביחד אינם מגיעים לשנייה אחת של טבילה בנהר דינור שכולו אש… ואילו רבי נתן השתכשך לו ונהנה מכל רגע, הוא היה מזוכך לחלוטין…

לכן יבקש כל אחד מבורא העולם שירחם עליו גם בעניין זה – להאריך בתפילה, כדי לזכות ב"ה להשלים כל חסרונותינו ולהתעלות. אך לא רק, ברגע שאנו מבקשים מבורא העולם רחמים אנו בעצם מקיימים את רצון השם שרוצה רק לגלות את רחמנותו, כמו שכותב רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן): "כי השם יתברך מחמת רחמנותו ברא את העולם, כי רצה לגלות רחמנותו, ואם לא היה בריאת העולם על מי היה מראה רחמנותו? ועל כן ברא את כל הבריאה מתחילת האצילות, עד סוף נקודת המרכז של עולם הגשמי, כדי להראות רחמנותו"!

רואים אנו כיצד בכל שורה מדבריו של רבי נחמן מופיעה המילה "רחמנותו", וזו הרחמנות שאנו מדברים עליה – שאדם יכול לדבר עם בורא העולם בכל שעה שירצה והיכן שירצה, ויבקש מה שהוא רוצה. כך זוכים לחיים קלים ויפים.

והעיקר, שנזכור את הפסוק מהתורה האומר: "והיה כי יצעק אלי ושמעתי – כי חנון אני"! כקו מנחה בחיינו.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)