עין הצופה

כשחברתי סיפרה לי את זה, נדהמתי. עד כמה שזה יכול להישמע מוזר, אבל אף פעם לא ידעתי שיכול להיות גידול סרטני בעין. היא אמרה לי שזאת בהחלט תופעה נדירה, אבל גם בהחלט אפשרית.

 

ברוך השם, אחרי הרבה תפילות וטיפולים, חברתי החלימה לחלוטין. אחרי שהבינה שהכל בסדר ונקי, ומעצם היותה אדם עמוק, נדיב וצנוע, היא הסכימה לחלוק עמי חלק מה"שיעורים" אותם למדה במהלך הניסיון שעברה.

 

כפי שהיא הסבירה, הדבר העיקרי שהיא למדה היה שהשם רצה שהיא תדון את הסובבים אותה לכף זכות, וכל הזמן תנסה ולהסתכל עליהם בעין טובה.

 

חברתי סיפרה לי את המסקנות אליהן הגיעה ביום חמישי, אבל בתוך סתרי ליבי, ידעתי שגם לי יש בעיה בלשפוט אנשים ולדון אותם לכף זכות. עבדתי על עניין זה זמן מסוים, אבל לפעמים (לעיתים קרובות מאוד!), המידות הרעות מושרשות כל כך חזק ועמוק, והן לא נעלמות בין-לילה.

 

אבל השם, בחסדיו ובחכמתו, תמיד שומר ומשגיח עלינו, ושולח לנו ‘רמזים’ כדי לעזור לנו לצעוד בשביל שבו הוא רוצה שנצעד.

 

באותו ערב שבת, הלכתי לישון עם תחושת עקצוצים מוזרים בעין. למחרת, התעוררתי כשהעין שלי נפוחה ומלאה בנוזלים שזרמו ממנה החוצה. אוי, הדבר הראשון שעלה במחשבתי הייתה חברתי. בימים הבאים, הנפיחות ירדה, פחות או יותר, וחשבתי שמדובר בבעיה חולפת.

 

אבל אז ראיתי אותה, את הבליטה. בדיוק במרכז העפעף הימני, מתחת לעור, שם הייתה בליטה, ונראה היה כי היא רק גודלת מיום ליום. קוראים יקרים, קראתי את הספר בגן האמונה יותר מתשע פעמים, אני שומעת דיסקים בנושא האמונה כל הזמן, אני עושה שעת התבודדות בכל יום – ועדיין פחדתי!!!

 

התיישבתי על הכורסה כמעט כל אחר הצהריים, כל כך פחדתי עד שלא יכולתי לזוז. בסופו של דבר הייתי צריכה לעשות משהו – לזוז, ואכן עשיתי את זה. זה היה לכיוון הטלפון ממנו התקשרתי לקבוע פגישת דחופה עם מומחה עיניים בהקדם האפשרי.

 

כל מה שעלה במחשבתי היה הניסיון אותו עברה חברתי. חשבתי שהיה לי זמן מסוים כדי לטפל בחוסר אהבת ישראל שלי, אבל אולי השם איבד את הסבלנות שלו אתי, והחליט לעשות משהו כדי להבטיח שהדבר הזה יעלה לשלב גבוה, אם לא לראשון שבסולם העדיפויות שלי???

 

צדקתי, בערך, אבל לא כמו שחשבתי. הרופא הביט במומחיותו בעין ואמר לי, שכנראה מדובר במשהו שנכנס איכשהו לתוך העין, ו’נתפס’ בעפעף.

 

הוא הציג בפניי שלוש אופציות: אופציה ראשונה – לא לעשות דבר, ולתת לזה לצאת החוצה לבד. אופציה שנייה (עליה המליץ) – לנסות לזרז את התהליך של האופציה הראשונה עם קומפרסים בכל יום. ואופציה שלישית – עליה בכלל לא המליץ – היא פשוט לנסות להוציא הגוף הזה הזר בעזרת פעולה כירורגית – חתך בעפעף.

 

כל כך הוקל לי, וכל כך הודיתי לבורא העולם. מרוב שמחה כמעט ורקדתי בדרכי החוצה מהמרפאה.

 

כל זה קרה בתחילת חודש נובמבר. כשאני כותבת את מה שאתם קוראים, מדובר בתחילת חודש אפריל, ועדיין יש לי בליטה גדולה, מכוערת שמשחיתה במידה מסוימת את העפעף שלי. אבל אני אומרת "תודה רבה לך" אינספור פעמים, בגלל שאני יודעת מדוע היא שם. בכל פעם שאני מתחילה להתלונן על משהו שלא הולך כמו שתכננתי – אני נזכרת בבליטה שמתחת לעפעף, ונזכרת גם שהשם רוצה שאראה הכל בעין טובה ואודה על כל דבר בו אני מתקשה, או על דבר שנראה לי כבעייתי, מכיוון שכל הדברים האלה, בסופו של דבר, הם לטובתי הנצחית.

 

בכל פעם שאני תופסת את עצמי עם חשיבה שלילית על הזולת, הבליטה שלי עוזרת לי מהר מאוד לשנות גישה (כלומר את מחשבותיי) ומובילה אותי למקום אחר. אם אני לא מצליחה למצוא משהו חיובי לומר, אז לפחות אני לא אומרת משהו שלילי.

 

זה לא אומר שאני אוהבת את המראה המוזר והמצחיק של העין שלי. ממש לא. אבל אני יודעת שברגע שאהפוך את העניין של עין טובה להרגל חיובי וממשי, הבליטה פשוט תיעלם בדיוק כפי שהופיעה.