החלמה בבית המעצר

רגע, אם אני פצוע קשה, מדוע נדחה
הניתוח?! ובכלל, האם אני פצוע קשה
יותר מאשר בפעם הקודמת?… כך תמה
אבי, ולא תיאר לעצמו בדמיון הכי פרוע
כי חדרו מלא במכשירי ציתות…

הקדמה: אבי חג’ני, עבריין מוכר למשטרה, נדקר בליבו בסכסוך עבריינים כשהיה סמוך לבית הוריו. כאשר מת מוות קליני, ראה מראות מדהימים בעולם העליון וגם ראה בדיוק מה מתרחש עם גופו למטה. הוא הביע רצון עז בפני הקדוש ברוך לחזור לאשתו ושתי בנותיו הקטנות והבטיח שיחזור בתשובה. אז מצא את עצמו בחזרה בגוף המוטל על שולחן הניתוחים.

* * *

כחודש לאחר המקרה, הוזמן אבי לביקורת שגרתית בבית החולים כדי לבחון את מצב הלב. על גופו הייתה צלקת ענקית. נערכה לו בדיקת אולטרא-סאונד, ואיש הרנטגן דיבר בשפת הרופאים בהתרגשות רבה כאשר ראה את הלב על המסך. אבי נבהל מתגובתו והיה בטוח שיש לו בעיה רצינית. "בחור, בחור, אתה בטוח ש?…" אבי לא הבין ונחרד מעט: "מה?"

"אתה בטוח שנכנסה לך סכין בתוך הלב? הלב שלך חלק לגמרי! בוא תסתכל…"

אבי התבונן במסך וראה תנועה גלית פועמת. הוא לא הבין דבר וחצי דבר, אבל שמח לשמוע את דברי איש הרנטגן, שקרא למביני דבר מסביבו לבוא ולהיווכח בפלא, איך שעל העור ישנה צלקת ענקית ומבפנים הכל בסדר…

לאחר השחרור קיבל אבי על עצמו להתחזק בהנחת תפילין, לשמור שבת, ולהתרועע פחות עם חבריו מעולם הפשע, אבל, אט-אט, החל להדחיק ולשכוח את הבטחתו לאותו קול נורא כי יחזור בתשובה. העולם, כשמו, חזר להעלים את האור מחייו.

אבי החל לרקום מזימות כדי לפגוע באותו בחור שדקר אותו ולמעשה רצח אותו. הוא לא היה מסוגל לסלוח לו. אותו עבריין אמנם הסגיר את עצמו למשטרה ונעצר, אך אבי ניסה כל העת למצוא דרך להגיע לתאו.

יום ששי אחד בשעות הצהריים, חזר אבי עם אשתו לדירתם בפתח תקווה. הם נוכחו לדעת שדלת הפלדה של דירתם שבקומה הראשונה ננעלה באופן שלא ניתן היה לפותח אותה. בתחילה, רצה לבקש מהשכנה בדירה הסמוכה שייכנס לדירתה ומשם יעבור לדירתם, אבל היא לא הייתה בביתה. הוא התלבט אם להזעיק מכבי אש, ואשתו הייתה לחוצה בגלל בישולי השבת המתקרבת. אבל אז השתלט עליו דחף לעלות לקומה השנייה שמעליהם, לקחת חבל ולהשתלשל למרפסת ביתו. "תביאי לי חבל כדי לרדת לדירה שלנו!", ביקש מהשכנה בקומה השנייה.

"השתגעת, איך תוכל לעשות דבר כזה?!"

אולם אבי התעקש והיא ויתרה לבסוף: "טוב, תיקח לבד את החבל שנמצא במגירה הזאת. אבל הוא לא כל כך חזק, זה מסוכן! אבל אם אתה מתעקש, אני יוצאת מהבית לגמרי. אני פוחדת לראות אותך יורד ככה…"

כל בר דעת היה מבין שאי אפשר לקשור חבל כזה במעקה ולהשתלשל עמו לקומה התחתונה. אבי הרגיש שהוא פועל בלי שום היגיון, אבל לא הצליח לעצור את עצמו. גם אשתו לא הייתה באותו רגע לצידו כדי להניאו מכך. הוא קשר את החבל וכאשר ירד למטה, נקרע מיד החבל כמו חוט תפירה.

הוא נפל על המדרכה כשרגליו ישרות לגמרי. רגלו הימנית התרוממה בגלל החבטה ונעקרה מהירך. אבי הרגיש כאבים עצומים ונוראים, הרבה יותר מהדקירה אותה חווה, בעיקר כשהוא בעולם העליון. כאן, על הקרקע, בעודו נתון בהכרה מלאה, חש את הכאבים הנוראים במלוא תוקפם ולא הרשה לאף אחד לגעת בו. לאחר זמן קצר הגיע אמבולנס שלקח אותו לחדר המיון ב"בלינסון", ארבעה חודשים בלבד לאחר מקרה הדקירה והמוות הקליני.

"שוב פעם אתה?!…", הרופאים טיפלו בו שוב, אבל לא הכניסו אותו לחדר ניתוח, כשמדי פעם הזריקו לו זריקה כנגד כאביו הנוראים.

"תכניסו אותי לחדר ניתוח!" צעק.

"חדר הניתוח תפוס" ענה אחד הרופאים, כשהוא מחליף מבטים עם אחד האחים. אבי השתגע מכאבים ולא הבין מדוע מעכבים את הטיפול בו. רק לאחר ארבעה ימים הודיעו לו שעליו להיכנס לניתוח. אבי לא ידע שהמשטרה ביקשה מבית המשפט אישור להשתיל מעל למיטת חוליו מכשירי האזנה, ולכן ניתוחו התעכב.

כאשר נותח לא הרדימו אותו הרדמה מלאה מחשש שליבו ייפגע. לאחר הניתוח נלקח אבי לחדר פרטי ללא חולים נוספים. "מה פתאום אני נמצא בחדר לבד?", שאל בפליאה את הרופא.

"תשמע, אתה פצוע קשה…"

רגע, אם אני פצוע קשה, מדוע נדחה הניתוח?! הרהר בינו לבין עצמו, ובכלל, האם אני פצוע קשה יותר מאשר בפעם הקודמת?… כך תמה אבי, ולא תיאר לעצמו בדמיון הכי פרוע כי חדרו מלא במכשירי ציתות…

האשפוז ארך הפעם כחודש. כאשר ביקש לטייל מעט במסדרון המחלקה או מחוץ לבית החולים, לא אפשרו לו משום שלא רצו שיתרחק ממכשירי הציתות הללו.

חברים נכנסו וחברים יצאו. "איך עשית שטות כזאת לרדת עם חבל דק?"

"זה כל מה שהיה לי, החבל הזה…"

יום אחד ביקר אותו אחיו. אבי התוודה לפניו על הפשע שבגללו הסתכסך עם הבחור שדקר אותו: "שרפתי לו את הדירה והמשטרה לא יודעת…" אבל הוא לא תיאר לעצמו שברגע זה ממש נודע למשטרה…

כאשר השתחרר מבית החולים, היה אבי מיואש ומדוכא עד עפר, ואמר לאשתו שהוא רוצה לנוח יומיים-שלושה באיזה בית הבראה. למחרת הגיעה המשטרה וערכה אצלו חיפוש מדוקדק ביותר. אחד השוטרים נראה לו מוכר… אה, זה לא האח בבית החולים שהגיש לו עוגה?! כשהרגיש השוטר שאבי מזהה אותו, אמר בצחוק: "הא, אתה זוכר אותי? נדבר אחר כך…"

אבי הבין כעת שהוא נעצר. במקום בית הבראה ינוח בבית המעצר. ליבו נשבר בקרבו לגמרי. הוא חש שאין לו עוד מה לעשות בעולם הזה. כעת נזכר בהבטחתו המודחקת לריבונו של עולם. הוא הצטער עד מוות שהטריח את הקדוש-ברוך-הוא להביא עליו מכות כואבות נוספות כדי שייזכר בנדרו.

השוטרים הסבירו לאבי שלא יצליח להשתחרר מה’תיק’ הזה, וכי הוא צפוי להיכנס לכלא לעשר שנים לפחות. יש עֵד תביעה ויש הקלטות. "אבי, גמרת את הקריירה…" אמר לו אחד השוטרים.

אך למרות הכל הציפה את אבי אמונה עזה כי ישוחרר, "ישתבח שמו לא יעזוב אותי!" ענה לשוטר.

השוטר היה בטוח שהוא יצא מדעתו, אבל אבי המלומד בניסיון השמימי ידע שאם אדם מאמין באמת, הוא יכול להפוך יום ללילה ולילה ליום. כל תכלית האדם בעולם הזה היא לזכות להאמין וזה קשה מכל, אבל דווקא כשנלקח מהאדם הכל, מתגלה אמונתו. "אני מבטיח לך הפעם, שמכאן אני הולך ישר לבית המדרש ולא אעזוב אותו בחיים!", אמר בחלל תאו הצר.

בערב ראש השנה הגיע אבי לפני שופט, יחד עם עצירים נוספים, כדי לקבוע מי יצא לחג ומי יישאר בתא המעצר. השופט התיר לכל העצירים לצאת לבתיהם. כאשר הגיע השופט לאבי, אשתו ובנותיו שנכחו באולם התחננו בפניו שישחרר אותו לחג, אבל הוא פסק בהחלטיות שעליו לחזור לתא המעצר.

כאשר חזר לתאו, נכנסה בו מחשבה שלא יתכן שהם יכחישו כך את הקדוש-ברוך-הוא. בעודו צועד לעבר תאו, כשהוא מלווה בשוטרים, בכה בסתר ליבו ללא דמעות. כעבור חמש דקות הגיע שוטר נוסף עם טופס החתמה: "השופט החליט בכל זאת לשחרר אותך לראש השנה, בתנאי שלא תהיה בביתך אלא בירושלים."

אבי שמע והחליט להגיש בקשה גם לגבי יום כיפורים וחג סוכות, ולבסוף עבר את כל תקופת החגים בעיר הקודש. לאחר החגים חזר ובידו בקשה למעצר בית עם כל התנאים המגבילים.

"מה השתנה?…" הגיב השופט שראה את אבי עם כיפה לראשו וחייך חיוך דק.

"כבוד השופט, אני רוצה לחזור למוטב וזאת הדרך שבחרתי ללכת בה – להיות בישיבה!"

השופט חשב מעט ואחר כך פנה לתובעת: "מה דעתך שנמצא איזה רב שיתעסק אתו? לא עדיף שבמקום שיהיה בבית סוהר, ילך ללמוד בישיבה, והרב יחתום על נוכחותו, והכל בפיקוח המשטרה?!"

התובעת קיבלה את דברי השופט.

לאחר תקופה שבה התאקלם אבי בבית המדרש והתעדן בלימוד התורה, החל לחוש לפתע שהוא רוצה לסלוח לאותו בחור שדקר אותו. בדיוק אז הגיעה אליו שמועה שאותו בחור חזר בתשובה אף הוא, וכי הוא לומד בישיבה ברמלה.

יום אחד, כאשר הלך ברחוב, ראה אבי לפתע את הבחור שניסה לרצוח אותו. כאשר זיהו איש את רעהו, התחבקו והתנשקו וביקשו סליחה איש מרעהו. במקום שני עבריינים שחרבו חייהם, ניצבו כעת שני יהודים חיים וקיימים שכל החיים לפניהם.

* * *
יצירת קשר לסיפורי אמונה ותשובה – odedmiz@actcom.co.il
(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)