מתוק מדבש

זאת כבר מציאות, אמת ברורה
על פני השטח: החלום הפך לסיוט.
אך מן הצד השני, ישנם חלומות
שהופכים לאמת יפה ומתוקה. מה
עושה את ההבדל בין השניים?

רפי ורינה בן-עמי (שם בדוי, על מנת לשמור על פרטיותם) חיו במשך עשר השנים הראשונות של נישואיהם באחד הקיבוצים בעמק הירדן. מאוכזבים מן הערכים המתדרדרים והריקנות של הסביבה, החל הזוג בן-עמי במסע חיפוש רוחני שהוביל אותם אל חיק התורה והיהדות. אט אט, שמרו שבת והחלו לאכול כשר. אחר כך, במסירות, נפש הוסיפו גם את טהרת המשפחה. למרות הכל, קשה היה לחשוב על עזיבת הקן הפסטורלי למרגלות הכנרת ולעת עתה נשארו בקיבוץ.

בתמונה מעל: הקצה הדרומי של הכנרת עם הרי הגולן ברקע בצד שמאל, ועמק הירדן והרי הבשן ברקע בצד ימין.

בנם ארז, בן ה-7, למד בכיתה ב’ בבית הספר של הקיבוץ. יום אחד, רפי ורינה הוזעקו למשרדה של המנהלת, שהזמינה אותם בדחיפות לפגישה עם המורה של ארז והיועץ הפסיכולוגי של בית הספר. רפי ורינה נבהלו לראות את פניהם הקודרות של נציגי בית הספר. איזה אסון כבר קרה? איזו בשורת איוב הם עומדים לשמוע?

המנהלת הודיעה להם שילדם, ארז, לעולם לא ילמד לקרוא. הפסיכולוגית הדביקה לו איזו תווית לועזית של תסמונת מסוימת, שגורמת למעין חסימה במוח בפני קליטה של "סימנים וויזואליים", ("לכל הרוחות, תגידי ‘אותיות’"!, חשב רפי באותו רגע). זה הוא זה. ארז יצטרך ללמוד במסגרת של חינוך מיוחד ולא יוכל להמשיך בבית הספר של הקיבוץ…

רינה לא איבדה עשתונות. "ישתבח שמך לעד, בורא עולם", אמרה בליבה. "ידעתי שמזמן היינו צריכים לעבור לשכונה דתית בטבריה. הפרח החי ששמו ארז חשוב יותר מהפרחים בגינה…"

כולם בטבריה הכירו את רפי כמכונאי מומחה. הוא רק פתח את הפה וכבר היו לו שלוש הצעות עבודה. הוא ומשפחתו עזבו את הקיבוץ והשכירו דירה בשכונה דתית. רינה, בביטחון מוחלט, הכניסה את ארז לבית ספר דתי תורני. ארז התאהב בתורה הקדושה ובמלמד החייכן שתמיד נתן פרסים לילדים וסיפר סיפורים שהלהיבו את ליבו. ולא רק שלמד לקרוא תוך שלושה שבועות, אלא למד כתב רש"י תוך חודשיים!

שלא כדעת היועצת הפסיכולוגית, ארז מעולם לא סבל מקשיי למידה. פשוט, נשמתו לא רצתה לעכל את ‘החינוך’ שקיבל שם, וברגע שהתחיל ללמוד תורה, הוא פרח!

חינוך תורני דומה למים מתוקים ואילו כל חינוך אחר דומה למים מלוחים. ללמד ילד חכמות חיצוניות זה בדיוק כמו להשקות את נשמתו במים מלוחים. מי לא יהיה חולה מזה? ילד, על מנת שיתפתח כיאות, צריך שפע של מים מתוקים, הלא הוא חינוך בדרך התורה הקדושה.

ואם חינוך תורני הינו מים מתוקים לנשמה, אזי חינוך תורני בארץ ישראל אינו אלא נופת צופים לנשמה.

בואו נתבונן: בחודשים האחרונים, הקב"ה בשיטתיות מרסק את הכלכלה האמריקנית. בתחילה קרס שוק הנדל"ן. בעקבותיו קרסו הבנקים למשכנתאות וכל תעשיית הבניה הפרטית ושיווק הדירות, תופעה שגרמה לרבבות מובטלים. אחר כך התמוטטו גדולי המפעלים שגרם למשבר חמור בכל תעשיית המכוניות. הממשל החדש רץ להדפיס טריליון (אלף מיליארד!!) דולר כדי להציל את המצב. אך היות ואין אוצרות טבע או תעשיות חדשות באמריקה, אין כיסוי לניירות הירוקים הללו. במקרה הטוב, תהיה אינפלציה חמורה ומשכון כל הדורות הבאים. במקרה הפחות טוב, תתרסק הכלכלה האמריקאית לחלוטין. בקיצור, החלום האמריקאי הפך לסיוט.

אין יום שבו אני מקבל פחות משניים או שלושה מכתבים מהורים יהודים באמריקה, בו הם מספרים כיצד הם קורסים תחת נטל שכר הלימוד התורני עבור ילדיהם. אחד הסמינרים של "בית יעקב" במדינת ניו ג’רזי הנחשב ליוקרתי, גובה שכר לימוד 3,000$ לחודש עבור ילדה אחת! מדוע? משום שהממשלה האמריקאית מסבסדת רק לימודים ציבוריים חילוניים. כל חינוך דתי הינו בגדר חינוך פרטי. לכן, אין בית ספר תורני או ישיבה ששכר הלימוד החודשי בו פחות מ-1,000$ לילד. רוב ההורים משלמים יותר. משפחה עם ארבעה ילדים בגיל החינוך משלמת כ-50,000$ לשנה כדי לחנך את ילדיהם בדרך ישראל סבא!

וההורים צועקים "חמס!" ושואלים אותי במכתביהם מה לעשות. אין קומץ הירוקים משביע את הארי של החינוך הפרטי, בעיקר כשיש חמישה, שישה, שבעה ושמונה ילדים בבית, כן ירבו!

התשובה שלי היא פשוטה לגמרי – בואו בהמוניכם לארץ! כאן, החינוך התורני הוא חינם. עם כספי שכר הלימוד בלבד – אותם 50,000$ במקרה של משפחה עם ארבעה ילדים – ניתן לחיות כמו מלכים בארץ ישראל.

שאלתי את מורי ורבי האהוב, הגאון הצדיק רבי שלום ארוש שליט"א, השם ישמרהו ויחיהו, מדוע הקב"ה מפרק את הכלכלה האמריקאית. והוא ענה:, "בעצם, יש רק סיבה אחת שיהודי יישאר באמריקה – אם הוא מרוויח טוב ויוכל לעשות מצוות רבות עם כספו. אך לסבול מקשיי פרנסה וגם להיות בחוץ לארץ, למה? לפחות, בואו הביתה! היות וזמן הגאולה מתממש ובא, השם יתברך רוצה את בניו כאן בארץ ישראל!" באותו מעמד אמר לי רב שלום שליט"א, שלא כדאי להתמקד על הסיבות השליליות, כגון האנטישמיות ההולכת ומתגברת וכדומה, אלא להדגיש את הסיבות החיוביות שממריצות את אחינו לעלות ארצה מיד – מצוות ישוב ארץ ישראל, החינוך הנפלא ועוד.

אוירה דארץ ישראל מחכימה ואין תורה כתורת ארץ ישראל. אם אתם עדיין בגלות של אמריקה או אירופה, תחשבו טוב טוב אם לא הגיע הזמן לשוב הביתה עם הילדים. אנחנו מחכים לכם בזרועות פתוחות של אחים אוהבים. להתראות בקרוב, אמן!

* * *
הנכם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, "לייזר בימס" בכתובת www.lazerbrody.net